מה שהיה הוא שיהיה

במסדרונות של "כנס הרצליה" השביעי, תוך שתייה, אכילה ופטפוט, נדון בשבוע שעבר מינוי גבי אשכנזי לרמטכ"ל, כמעט בכל שפה אפשרית. באולם הדיונים ובחדר הקפה היו יותר ברזלנים למ"ר מאשר במטכ"ל, ואף לא ש"ג אחד. האחרונים נותרו על מקומם בכוננות - שמא ייקראו לדגל, ויטילו עליהם את האשמה. שהרי זה תפקידם מאז ומתמיד.

לגמתי קפה עם קצין בכיר (בדימ.), שבע קרבות, ודיברנו על עניינים שברומו של עולם ועל ענייני דיומא. בעצם דנו במה שעובר על צה"ל אחרי דן חלוץ. עדיין לא יבש הדיו על מכתב התפטרותו, וטרם הגלידו פצעי המלחמה. אצלנו פצעי המלחמה הקודמת אינם מגלידים, אלא מצטרפים אליהם פצעי המלחמה הבאה.

כמה מועמדים לרמטכ"ל ישבו ליד השולחנות הסמוכים, אל מול הים. כתבים לענייני צבא וכוכבי תקשורת ריחפו בין המשתתפים, וניסו לשווא לדלות דבר מקורי.

המסורת תכריע את צה"ל

"אפיגונים", קראו הרומאים לבני הדור השני, שממשיכים את הסדרה מבלי לשנותה. More of the same, אומרים האמריקנים. גבי אשכנזי - למרות יחסי הציבור המעולים לרגל מינויו - נראה כאפיגון מושלם. הוא יביא כבוד גדול לחטיבת "גולני" כשיהיה הרמטכ"ל הראשון, שיענוד את הכומתה החומה על כתפו (אם נשכח את מוטה גור, שהיה מח"ט "גולני"; וכדאי לעשות זאת ...). אם יהיה לאשכנזי מזל - לא תהיה בכהונתו מלחמה. לנו - לעם ישראל, היושב בעורף, ללוחמים, להורים ולמשפחות הלוחמים - אין מזל כלל, ותפוח-האדמה החם יגולגל, לכל היותר, אל יורשו, ויצרוב את כפות ידיו. ל"גולני" יש סוף-כל-סוף רמטכ"ל, ומי ייגן על עם ישראל בארצו?

המסורת תכריע את צה"ל. למרות המלל הגבוה, הוא לא למד לקחים משום מלחמה; ואין שום סיבה, שמלחמת לבנון 2 תהיה שונה מכל מלחמותיו עד הנה. אדרבא, במטכ"ל, במשרד הביטחון ובמשרד ראש הממשלה עוסקים במרץ בשיווק התרמית, שהמלחמה היתה הצלחה כבירה, והיו בה כמה שגיאות (כמו בכל מלחמה). את סיפורי המעשיות ההזויות הללו מכר אלוף בני גנץ (מפקד זרוע היבשה. כאלוף פיקוד הצפון, גנץ הנו אחד מאבותיו החוקיים של הכישלון הנורא לפני כחצי שנה) בכנס באוניברסיטת תל אביב (חנן גרינברג, Ynet, 16 בינואר 2007), שר הביטחון וכמובן ראש ממשלתנו, שבא לפורום המטכ"ל, וסיפר על הצלחותיו-הצלחותינו הכבירות (מתי טוכפלד, חדשות מחלקה ראשונה, 25 בינואר 2007).

מוכרים הזיות בשיטת "קדימה"

כזכור, גם אלופי המטכ"ל קוראים עיתונים (כנראה, הדבר היחיד שהם קוראים), ויודעים היטב היכן מרוחה פרוסת הלחם שלהם. אני מבטיח, בהכנעה, גם אלה מביניהם, שאינם שותפים לגאוות אולמרט על הישגינו בלבנון 2, יתיישרו לפי החליל. גם הם שואפים לקידום, ובינתיים שיטת "קדימה" למינוי רמטכ"ל נהירה וברורה לכל.

אי אפשר לרמות את כולם, כל הזמן. אהוד אולמרט אינו מאמין מגיל צעיר בכלל הידוע, שטבע הנשיא אברהם לינקולן. מדי פעם צצים נערים קטנים, וקוראים, "המלך - עירום!" האחרון שבהם הוא אביגדור ליברמן, השר לעניינים אסטרטגים (לא ברור מה זה). כנראה, ברוסית לדברים מובן אחר, והשר איווט ליברמן שכח לסובב את המתג לעברית לפני שיצא לסיור בגבול הצפון.

"במערכת הביטחון לא עברו בשתיקה על דבריו של השר לעניינים אסטרטגים, אביגדור ליברמן, שאמר היום במהלך סיור עם חברי סיעתו, 'ישראל ביתנו' בצפון כי מסקנות התחקירים על מלחמת לבנון השנייה טרם מיושמים בשטח. שר הביטחון, עמיר פרץ, דחה את הדברים, והוסיף שאמירותיו של ליברמן פוגעות בצה"ל, במפקדיו ובמורל הלאומי של ישראל" (אמיר בוחבוט, NRG 26.1.2006).

כשירות לטובתו של מי שהגיעו זה עתה מטיול ארוך בחו"ל, נציין, שיש מלל רב, שאפשר עוד לנצלו למטרה זו. כך, עוד לא האשימו את ליברמן, כי פגע במשפחות השכולות. אל דאגה, גם סכין זו תישלף נגד מבקרי מערכת הביטחון. אחר כך יבואו רמזים על אי-שפיות המבקרים, ו/או על כך, שלא עשו פזצט"א...

סיפורי פוגי

כשהייתי סטודנט באוניברסיטה אמריקנית, לפני כעשרים וחמש שנה, נפוץ בקרב המרצים המנהג לתלות על דלתות חדריהם קטעים מבדחים ו/או מוזרים מהעיתונות. מאז יש לי אוסף של דברים מוזרים, שהתפרסמו בעיתונות. ורציתי לחלוק עם מי שניעורים בקלות משנתם, ומזדעזעים מכל רחש, שני סיפורים מדהימים, שפרסמה העיתונות העברית בשנת 2007. את שני הסיפורים כתב אמיר בוחבוט באתר nrg.

"במרחק של 250 מטר בלבד מגדר המערכת, בתוך סבך השיחים, איתר הבוקר כוח מיוחד של מגלן שני בונקרים תת-קרקעיים של חיזבאללה מצפון למוצב בירנית. למקום הוזעק גדוד להב של ההנדסה, שווידא כי האזור אינו ממולכד. הבונקרים, שנחצבו באבן והיו בעלי הסתעפויות רבות, פוצצו באופן מבוקר" (nrg 26.1.2006).

ועולה עליו סיפור פוגי מספר 2, שהוא סיפור ותיק יותר: "חצי שנה לאחר אירוע החטיפה בגבול הצפון, איתר הבוקר כוח של צה"ל סמוך לאזור חטיפת החיילים חמישה תיקים ובהם אמצעי לחימה שונים ששייכים לחיזבאללה, בהם 3 טילי לאו, טילי אר.פי.ג'י מוכנים לפעולה, תתי-מקלע ואמל"ח רב. כעת מנסים חבלנים לנטרל את אמצעי הלחימה ...

"אחת האפשרויות שנבדקות היא כי מדובר בציוד שלא אותר לאחר חטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב לפני חצי שנה, שהיה אמור לשמש את המחבלים לצורך תקיפת כוחות צה"ל במהלך המתקפה" (nrg 11.1.2006).

אני אוהב אנשים עם יכולת סיפורית ועם יצירתיות. סיפרו לי במהלך חיי סיפורים נהדרים על הפקת הלקחים בצבאנו ועל שנית זה לא יקרה. למרות ועדת וינוגרד, זה לא התחיל עכשיו, ואין סיבה, שייפסק עתה. העובדות המרות הן, שלא סרקו כיאות את אזור התקרית; המודיעין הפיקודי לא חיפש כהלכה ממצאים בשטח; ומה שהיה הוא שיהיה.

זכרו זאת כשהכל יישנה.

היום הדברים קלים בהרבה: בתנועה קלה של העכבר, אני יכול להגיע במחשבי אל כל קטע עיתונות, שפורסם בשנים האחרונות, ואיני צריך לצבור אותם עוד. אך זה מתחיל להיות משעמם - כיוון שזה חוזר על עצמו בדבקות משונה. כפי שציין החכם באדם: "כל הדברים יגעים ... מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין חדש תחת השמש. יש דבר שיאמר ראה-זה חדש הוא כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו" (קהלת, א' 10-8).