על הסכם האחדות הפלשתיני

ב-8 בפברואר, בסיומו של המשא-ומתן שנערך במכה בחסות בית המלוכה הסעודי, חתמו מחמוד עבאס (אבו מאזן) בשם פתח, וחאלד משעל בשם חמאס, על הסכם להקמת ממשלת אחדות לאומית. ההסכם כולל צעדים להפסקת האלימות ההדדית, בסיס להקמת ממשלת אחדות לאומית הן מבחינת הרכב השרים והן מבחינת נוסח כתב המינוי שיינתן על-ידי אבו מאזן, וצעדים להכללת החמאס והג'האד האיסלאמי בתוך אש"ף.

נראה כי ההסכם גם כולל הבנה על תהליך שיביא לביצוע בחירות מוקדמות בראשית 2008 לנשיאות ולמועצה המחוקקת אם הניסוי של ממשלת אחדות לאומית ייכשל.

הוסכם כי תשעה משרדי ממשלה יימסרו לחמאס, שישה לפתח, ארבעה למפלגות אחרות וחמישה לעצמאיים (בתוכם שלושת המשרדים המרכזיים - חוץ, כספים ופנים). משרד הפנים השולט ברוב כוחות הביטחון היה נושא המחלוקת העיקרי וסוכם כי אבו מאזן יבחר אחד מתוך רשימה של מומלצים עצמאיים שתוצג לו על-ידי החמאס. ראש הממשלה יישאר איש החמאס - איסמעיל הניה.

נוסח כתב המינוי כולל קריאה לממשלה לממש את היעדים הלאומיים של העם הפלשתיני כפי שאושרו במועצה הלאומית הפלשתינית, בסעיפי חוק היסוד של הרשות הפלשתינית ומסמך ההסכמה הלאומית (מסמך האסירים), והחלטות ועדות הפסגה הערביות. המכתב גם קורא לממשלה החדשה לכבד החלטות בינלאומית וההסכמים עליהם חתם אש"ף. הנוסח הזה מהווה פשרה בין ניסיונו של פתח להגיע לניסוח שמקבל את שלוש הדרישות של הקוורטט הבינ"ל (דחיית הטרור, הכרה בישראל וקיום ההסכמים החתומים), ולכן יביא להפסקת הסנקציות של הקוורטט ושל ישראל, לבין הרצון של החמאס להתחמק מהתחייבויות שסותרות את האידיאולוגיה ועמדות הבסיס שלו.

הנוסח מאפשר לפתח לטעון שכיבוד ההסכמים, החלטות המל"פ והחלטות הליגה הערבית (לרבות החלטות פסגת בירות שאמצה את היוזמה הסעודית) מגלמים בתוכם התחייבות לקיים את ההסכמים וגם להכיר בישראל ולפעול להפסקת הטרור. מצד שני הוא מאפשר לחמאס לטעון שלא הסכים להכיר בישראל ולפעול נגד המאבק המזוין.

ויתור עיקרי של חמאס מתבטא בהסכמתו להשמיט את ההסתייגות שיכבד רק הסכמים שמשרתים את האינטרס הפלשתיני. הוויתור של פתח הוא בנכונות לקבל ניסוחים עמומים שעשויים לא לספק את הקוורטט, כמבטא העמדות של הקהילייה הבינלאומית, ולכן עלולים שלא להביא לביטול הסנקציות המופעלות נגד הממשלה הנוכחית.

בכל מקרה הנוסח הזה, בתוספת הסכמת החמאס ששר החוץ המוגדר כעצמאי ייבחר על-ידי הפתח, נותן לאבו מאזן די מרחב לטעון שהוא מורשה לקיים תהליך מדיני מול ישראל. מה תהיה מעורבות החמאס בניהול התהליך ומה תהיה יכולתו לטרפד אותו? אלו עדיין שאלות פתוחות.

שני הצדדים הגיעו לפשרה הזאת לאחר כמה סיבובים של עימות אלים שהביאו אותם למסקנה, כי שניהם יפסידו מהמשך האלימות. האלימות הביאה לביטויי הסתייגות בציבור הפלשתיני משני הצדדים היריבים. גם תוצאותיה האפשריות היו בעייתיות מנקודת הראות של שתי התנועות. הפתח חשש מתבוסתו הצפויה ברצועת עזה, והחמאס מהנזק שייגרם לו באיו"ש בשל חולשתו שם. הפשרה הזאת, למרות המחיר, עדיפה מבחינתם. האינטרס של אבו מאזן בהסכם הניע אותו להתעלם מההסתייגות של פטרוניתו, ארה"ב, מההסכם המתגבש. גורמים לא מעטים בממשל האמריקני העדיפו המשך העימות והכרעת החמאס בכוח על פיתרון שיש בו ויתורים לעמדות החמאס ואי עמידה בדרישות הקוורטט.

עתה הכדור נמצא במגרשם של השחקנים הבינלאומיים וישראל, שצריכים להחליט האם נוסח זה הוא התחלה של עמידה בתנאי הקוורטט, אשר מאפשרת להתחיל לעבוד עם הממשלה הפלשתינית החדשה ולהתחיל בהסרת הסנקציות, או שהוא רחוק מהנדרש והעמדה הראויה היא להמשיך בלחץ על הממשלה הפלשתינית עד שתיענה בצורה יותר ברורה לשלוש הדרישות. צפוי כי תתפתח מחלוקת בשאלה הזאת בין ארה"ב וישראל מצד אחד, לבין האיחוד האירופי ורוסיה, מן הצד השני. הראשונים ידבקו בעמדה הנוקשה יותר ואילו האירופים יטענו - וזו כבר העמדה המוצהרת של רוסיה - שיש כאן התחלה של תהליך של מיתון בעמדות החמאס שיש לעודדו על-ידי עבודה עם הממשלה החדשה והסרת סנקציות. אלה שדוגלים בעמדה זו יתחלקו בין אלה שבאמת מאמינים בניתוח הזה לבין אלה שהחליטו לתמוך בהקלת הסנקציות עוד לפני ההסכם וישתמשו בהסכם מכה כצידוק לעמדתם.

ההסכם עצמו הוא שביר. ממשלת האחדות עדיין לא קמה והדרך למימושה רצופה מכשולים כמו ויכוחים על האישים הספציפיים שיבחרו לאיוש תיקים מרכזיים, ובעיקר תיק הפנים. מה יקרה למשל אם אף לא אחד מרשימת המועמדים שיציג החמאס יהיה מקובל על אבו מאזן? מימוש ההסכם על השינויים באש"ף צפוי אף הוא להיתקל בקשיים רבים בשל חוסר רצון של החברות הקיימות לוותר על עמדות כוח שבשליטתן ולתת לחמאס עמדות פתיחה להשתלטות גם על אש"ף בעתיד. המצב בשטח נפיץ ואירועים שלא היתה עליהם שליטה עשויים להביא לשבירת ההסכם. בסופו של דבר גם אם ההסכם יתממש, הממשלה עשויה לא לתפקד בשל מחלוקות בין מרכיביה השונים ולהתפרק בשלב מאוחר יותר ואז תעמוד למבחן ההבנה בדבר הליכה לבחירות. אולם למרות קשיים אלה יש במהלך זה סיכוי לשינוי הדינאמיקה ההרסנית שאפיינה את הפוליטיקה הפלשתינית בשנה האחרונה וליצירת יותר מרחב לתהליכים מדיניים.

יציבות ההסכם תלויה גם בהתנהגות הגורמים החיצוניים. אם תהיה חזית בינלאומית אחידה שתתמוך בהמשך הסנקציות אזי עשוי להתעורר ספק נוסף אצל השותפים להקמת ממשלת האחדות, האם התמורה המועטה מצדיקה את הפשרות שנעשו למען הקמתה. השחקנים הערביים החשובים, ובעיקר סעודיה, החליטו כבר לשבור את חומת הסנקציות ועשויים להצטרף אליהם רוסיה ומדינות אירופיות נוספות. שאלה אחרת היא האם שני השחקנים החיצוניים העיקרים, ישראל וארה"ב, יראו בכך הזדמנות לקידום מהלכים מדיניים או לא. בשלב זה נראה ששני הממשלים נוטים להתייחס בשלילה למשמעויות של המהלך הפלשתיני ויסתייגו מעבודה עם הממשלה הפלשתינית החדשה. בכל מקרה הקמת הממשלה החדשה היא הזדמנות עבור כל הצדדים לבחון את המדיניות הקיימת שלהם כלפי הפלשתינים והגישה לחידוש התהליך המדיני.