"ארץ נהדרת" התחילה את דרכה בתרועה רמה לפני 4 עונות והשתבצה חיש קל בראש טבלאות הרייטינג. נדמה היה שהיא בדיוק מה שאנחנו צריכים: סאטירה שבועית, נשכנית ונוקבת שתעזור לנו להתמודד עם כל הדברים המטורפים שקורים פה בתדירות גבוהה כל כך. אבל נדמה לי שמשהו קרה ל"ארץ", אולי משהו התקלקל בדרך, אחרת קשה להסביר את העונה הנוכחית, שהיא רק צל חיוור של הצחוקים הבלתי נשלטים שהיו פה פעם.
העונות הקודמות היו עמוסות כל טוב, הן הביאו לנו כתיבה מושחזת ומשוננת שהופנתה אל עבר מיטב הפוליטיקאים שהיו על הכוונת באותם הימים, בצד דמויות כגון
שוקי ודורית,
לובה,
מחמוד אבו טיר,
חיים יבין,
אומלטה,
הרומנים,
הכדורגלנים,
חיזקי (דבר חלש!), כריסטיאנה הוכמן, דרורית הנוירוטית, משפחת מוסקונה ועוד ועוד. הכותבים היטיבו להצביע על הדמויות הנכונות והשחקנים ביצעו זאת טוב כל כך, עד כי הדמויות נחרתו בזכרון הקולקטיבי שלנו, והטקסטים נכנסו לסלנג שלנו והפכו לקאלט עוד בעת שידור התוכנית.
בעונה הנוכחית נראה שהדמויות הפכו לחזות הכול. "ארץ" איבדה את הקצב ואת המינון הנכון. בכל מערכון משתתפות מספר רב כל כך של דמויות, עד כי לפעמים ממש קשה לעקוב. באופן כזה לא מתאפשרת בנייה של איזשהו עומק מעבר לקלישאתיות הסטריאוטיפית, פשוט עוד ועוד דמויות. עונה קשה למאפרים ולמאפרות. אולי הטקסטים שלהם כבר לא חזקים דיים והם מרגישים שהם צריכים לעבוד יותר על הוויזואליה? אולי המערכת החליטה שצריך לשכלל ובחרה בכיוון הלא נכון?
לא ברור, אבל אין ספק שניכרת איזושהי תחושה של דלות החומר. וזה לא שהשלום פרץ פתאום מבלי ששמנו לב, או שהסדר הושב על כנו באורח מסתורי, אבל הדמויות, כבר לא כשהיו; המערכונים ארוכים ועמוסים, אך לא בצחוקים ולא באמירה; וחשובה לא פחות, הבחירה לשדר לקטים - 3 במספר מאז תחילת העונה, שכללה עד כה 8 תוכניות בלבד, מוסיפה לתחושה שמשהו לא טוב עובר על "ארץ".
הקלות הבלתי נסבלת של הדיבוב
בשבוע שעבר הגיע הקש - תחליף "ארץ" בדמות צוות "מועדון לילה" מחוזק בעלמה זק ובאורנה בנאי. אין כמו מפגש מחודש עם שמעון, לימור ושוקי, כדי להיזכר, תוך הרמת גבה, בדברים שהצחיקו אותנו פעם. אבל גם, להודות רק ביני לביני, שקצת התגעגעתי להומור הישן והטוב א-לה ארז טל. אין ספק שמדובר בתוספת נאה לקאסט הרגיל ושהיעדרה של מיה דגן רק הוסיף, אבל באמת לא בכך עסקינן, זה כבר עניין לכתבה אחרת. ובכל מקרה, ארז טל זה כבר פאסה, יחי קיציס - המלך החדש.
או-אז הגיע הרגע שציפינו לו: תוכנית על ה-making of של "אין גבול לאהבה". אז לפני הכל, נראה לי שמישהו באמת חייב להגיד שבאותה המידה היו גם יכולים לקרוא לה "זן ואומנות אחזקת האופנוע", כי הרי גם ככה אף אחד לא ממש מבין מה הקטע. כולל השחקנים, כפי שהתברר בתוכנית. ואם כבר דברים לא ברורים - האם רק אני לא שמתי לב שהטלנובלה היא בעצם מלאכת מחשבת שערוכה מחמש טלנובלות ערביות שונות? האם אני צריכה להיות מודאגת לגבי רמת הריכוז והקשב שלי?
אגב, דיבוב סרטים ערביים, עם כל היותו תחביב ישראלי טיפוסי ממעמקי שנות ה-80, הוא לא משהו שכדאי לעשות בפרהסיה, ליד אנשים שלא מכירים. אפילו אם אתה פיניש, מריאנו או קיציס. עזבו אתכם, זה פשוט לא תופס (אצל
נאור ציון ופינוקיו זה אולי עובד, אבל עם כל חיבת ציון, לא בשביל זה יש לנו "ארץ נהדרת").
התוכנית של השבוע שעבר, כל כולה אומרת "לא היה לנו חומר חדש, אז החלטנו למחזר את מה ששידרנו עד עכשיו, מקווים שלא תשימו לב", או אולי בעצם "הבנו שכל העניין הזה של הטלנובלה לא ממש תפס, אז אולי אם נראה את זה שוב ושוב, מישהו יבין על מה אנחנו מדברים". ובכן, חברים, לא. גם לראות את החבר'ה נקרעים מצחוק מאחורי הקלעים, לא יגרום לפינת-השקר-כלשהו הזאת להעלות צחוק על פנינו.
אבל גם השבוע, כמו בכל שבוע, לקט או לא, אתן לאצבעות ללכת במקומי, כי מה אפשר לעשות, יש דברים שגם עם פלייר לא מורידים מהלו"ז הטלוויזיוני ומטבלת הרייטינג השבועית. בתקווה ל"ארץ" באמת נהדרת.
"ארץ נהדרת", שידורי קשת, יום שישי 21:15. 
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
