זיילר מדאיג יותר מווינוגרד

במדינה קטנה כישראל תלויה איכות החיים של האזרח הממוצע פחות במצבו הכספי ויותר בבטחונו האישי, ובזה אין הוא שונה בהרבה מתושבי בגדד או קבול. חשבון בנק תפוח אינו עוזר לך אם בצאתך מביתך בבוקר אינך בטוח שתהיה עדיין בחיים בסופו של יום. משום כך, איכות החיים קשורה בהצלחתם של שני הגופים הממלכתיים הממונים על שמירתה: צה"ל ומשטרת ישראל. הם הם המופקדים על בטחונם של התושבים והגנתם הן מפני איומים חיצונייים או פנימים. נכון להיום, שני הגופים הנ"ל אינם מתפקדים ואיכות החיים מתחילה להזכיר רפובליקת בננות דרום-אמריקנית.

ועדת זיילר מונתה כדי לחקור את השחיתות במשטרת ישראל. דוח הוועדה הביא להתפטרותו של המפכ"ל, משה קראדי, ולהבטחה שראשים רבים יעופו. ועדת וינוגרד, העוסקת בנושא מלחמת לבנון השנייה, הביאה כבר להחלפתו של דן חלוץ בגבי אשכנזי. האמת היא שההסתאבות שנחשפה על-ידי ועדת זיילר מדאיגה אותי הרבה יותר ממה שוועדת וינוגרד עשויה לדווח עליו כשתסיים את הכנת הדוח שלה.

ניתן להניח שדוח ועדת וינוגרד יצביע על ליקויים בתחומים שונים שפגעו בתפקודו של צה"ל: מפקדים בכירים שהוכיחו ש"עיקרון פיטר", (הטוען שעובדים מוכשרים, ובמקרה זה קצינים, מועלים בדרגה, ומועברים מתפקיד לתפקיד, עד שהם מגיעים לתפקיד עבורו אין להם שום כישורים ושבו יכשלו), עדיין פועל; יחידות מילואים שלא עברו אימונים בסיסיים במשך שנים ובכל זאת נזרקו לזירת הקרבות; חוסר שפה משותפת בין יחידות שונות או בין זרועות צה"ל; והעיקר, השחצנות הבלתי נסבלת הטוענת שצה"ל הוא צבא ההיי-טק, בדור ההיי-טק, ומשום כך לנו העדיפות על פראי האדם הבלתי רחוצים.

אם אלו תהיינה מסקנות וינוגרד, אוכל לחיות איתן. נכון, קצת קשה יהא לחיות עם הידיעה שמאז אהוד ברק עברנו שורה של רמטכ"לים ושרי ביטחון שלא היו ממש ראויים לתפקיד. שין גימלים שנרדמו בשמירה בזמן שהאויב התכונן למלחמה הבאה תחת אפם, ושדאגו יותר לתיק המניות שלהם מאשר להכנת צה"ל למלחמה. ובכל זאת, כל זה הוא בר-תיקון. רמטכ"ל יעיל, יחד עם שר ביטחון המסוגל להבין מה נדרש מהצבא ולהשיג את המימון הדרוש, יכולים להחזיר את צה"ל לימי הזוהר שלו כמעצמה צבאית.

דוח זיילר - זה סיפור שונה לחלוטין, ומשום כך הוא מפחיד אותי. הוא מציג רקבון סיסטמי במערכת המשטרתית, שבה קצינים בכירים נותנים יד חפשית למשפחות הפשע בטענה שאנשי המאפיה הישראלית הם "מקורות משטרתיים" ושלכן יש לאפשר להם חופש פעולה. בניגוד לצה"ל, כאן אין המדובר בחוסר יעילות או כישרון של הממונים על המשטרה. כאן הסיפור הוא יותר על קצינים בעלי השקפת עולם מעוותת שאיבדו לא רק את הצפון, אלא גם את הדרום, המזרח והמערב. וכפי שכל גנן יודע, כשגזע העץ רקוב, לא תעזור השתלת צמרת חדשה.