לאן נעלם החייל הישראלי

גילוי הדעת, שפורסם בתאריך 13.2.07 בשם "אנשי ההתנגדות הלאומית הסורית", שדיבר על החייל הישראלי הנעדר בגולן, עורר בלבול גדול בקרב אנשי הגולן באופן כללי, ולא היה ברור או נחרץ.

הגילוי עורר מספר שאלות:

1. האם החייל הישראלי נמצא בפועל אצלם?

2. מדוע הדבר נשמר בסודיות עשר שנים? האם לא ניתן היה מאז לנהל חילופי אסירים ולסיים את סבלם של אסירינו ומשפחותיהם?

3. האם מדינתנו הסורית יודעת על זאת? האם ההתארגנות הינה התארגנות עממית עצמאית ללא קשר לשלטון? האם ההתארגנות היא עצמה "החזית לשחרור הגולן" או שייכת לו או עצמאית
לגמרי?

4. במידה שהחייל הישראלי אכן נמצא ברשותם, כיצד יתנהלו הליכי החילופים המצופים? האם בקרוב יהיה משא-ומתן באמצעות גורם הנוגע בדבר?

מצפים מהארגון החדש הזה "אנשי ההתנגדות הלאומית הסורית", שיענה על השאלות האלה וישים סוף לבלבול הזה. אבל במקרה שהארגון הזה הוא פרי דמיון (וזה על-פי רוב), הרי שאין זה מבטל את קיומו של גוף מסוים בעל מטרות, כפי שגילה בגילוי הדעת הזה, והניתוחים והדעות שונים: ייתכן שבעלי גילוי הדעת שואפים רק להביך את המנגנונים הישראלים או ייתכן שהם שואפים לשבש הזדמנות נוספת בפני שבויי הגולן לחילופים בהסכם עם הפלשתינים, אולי הם לא רוצים שהסורים ישחררו את שבויי הגולן אלא באמצעותם הם, אולי-אולי...

אבל מצד שני, גילוי דעת זה יכול להיות אמיתי במיוחד אם החייל הישראלי נחטף כאן בגולן. אנשי הגולן בכלל, וכפי שחשנו מהרחוב ומהפרשנויות בנושא, נוטים לא להאמין. הקריאות להתנגדות מדאיגות אותם מסיבות רבות: החשובה בהן מיעוט התושבים, חוסר ההתעמקות והאפשרויות המועטות, והחשובה בהן היא שהמדינה הסורית היא הדורשת הראשונה והאחרונה לשחרור הגולן ואנשיו ושבוייו.

המאבק של תושבי הגולן היה ועודנו מאבק פוליטי, והוא כבר השיג ניצחונות רבים וחיזק את זהותו הערבית-סורית של האזור ותושביו.