לאחר שהופעל לחץ כבד, מונה סוף סוף שר רווחה במדינת ישראל. השר מונה לאחר שארגונים רבים הפעילו לחץ על כל המפלגות, זאת לאחר שאף שר ואף מפלגה לא ששו לקבל את התפקיד בתמורה לתפקיד אחר הנמצא בידיה. לבסוף, נמצא שר, שלפי דעתי, לקח על עצמו את התפקיד למען הרייטינג.
האבסורד הגיע לידי כך שהמפלגה הנקראת מפלגת העבודה, האמורה להיות מפלגה סוציאליסטית, אפילו לא חשבה לדרוש את התיק החברתי החשוב במשא-ומתן הקואליציוני. ראש המפלגה הנ"ל קיבל לידיו תיק שגדול עליו ומכסה את עיניו ככובע - משל המשקפת הסגורה אינו משל, הוא משקף את המציאות. מפלגה שמתיימרת לייצג את ציבור העובדים נראית כיום כמפלגה קפיטליסטית ממדרגה ראשונה, שכל מה שמעניין את נבחריה הם תיקים וכיבודים ליד שולחן הממשלה או בכנסת.
כיום, אין בנמצא מפלגה סוציאליסטית אמיתית בבית הנבחרים. ש"ס היא מפלגה שמייצגת מגזר צר ביותר; לליכוד יש סדר יום מדיני פוליטי. מצב זה של הזנחה פושעת של למעלה ממחצית העם הוא מהלומה קשה למחצית ציבור העובדים בארץ וגם לאלו שאינם עובדים. הבה נסקור היכן נמצאת הרווחה במדינה שאנו אוהבים להגדירה כמדינת רווחה.
קריסת החינוך ורווחת הילדים במדינת ישראל
במדינת ישראל יש כ-700,000 ילדים הנמצאים מתחת לקו העוני - ילדים שאין להם כריך לקחת לבית הספר בבוקר; כ-500,000 ילדים שלא יוצאים לטיול שנתי או לפעילויות תרבותית שבית הספר מארגן כי אין להם כסף לשלם עבורם; כ-200,000 ילדים שאין להם מחשב בבית ואם ישנו, אינו מחובר לאינטרנט או מתאים לשימוש; כ-300,000 ילדים שאין להם את כל אביזרי הלימוד הנדרשים לבית הספר.
יש בארץ כ-50,000 ילדים מנותקים, חלקם חסרי בית ומשתמשים בסמים, חלקם עוסקים בזנות. אם תגיעו בשעות הלילה לאזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, תוכלו לראות את אותם הילדים, המשתמשים בסמים, המוכרים את גופם תמורת עשרה שקלים.
מדינת ישראל, בשיתוף משרד החינוך האטום ומשרד העבודה, חיסלו כמעט לחלוטין את מסגרות ההכשרה המקצועית, את בתי הספר לחניכים, את בתי הספר התעשייתיים. מדיניות שגויה זו נבנתה ע"י המוחות הרדודים המצויים במשרד החינוך, הסבורים כי כולם יכולים ללמוד בבתי הספר התיכוניים, המקיפים. כך נרמסה ברגל גסה כל פינה טובה שסיפקה מסגרת להכשרה מקצועית ואיפשרה פרנסה וכבוד לאלו שאינם כולים ללמוד במסגרות הקונבנציונאליות של מערכת החינוך הרגילה.
במה עסוקה שרת החינוך? היא מכינה תלמידים לקראת בחינה עולמית כזו או אחרת, אך אינה מלמדת אותם, שהרי אם הייתה מלמדת, לבטח היה משתפר מקומנו בדירוג העולמי. מערכת החינוך כשלה כישלון חרוץ - אין שר חינוך אמיתי במדינת ישראל. השרה יולי תמיר היא האכזבה הגדולה ביותר למערכת החינוך בארץ, היא אינה מבינה את המערכת. חוסר היכולת שלה להקשיב ולקבל עלול לגרור את המערכת עוד יותר עמוק לביצת החינוך המתפורר במדינת ישראל.
עובדי הקבלן
במדינת ישראל הולכת ומתעצמת תופעת עובדי הקבלן או "עבדי הקבלן". המדינה, ובראשה נערי האוצר מדושני העונג, מובילה תהליך של הפיכת כל עובדי המדינה לעובדי/עבדי קבלן. כך, אט אט, יורד השכר בארץ ומגיע לשכר עבדות ממש בשכבות נרחבות בארץ. שכר המינימום אינו מאפשר קיום בכבוד, אינו מאפשר רווחה מינימאלית לעובד, אלא רק מאבק קיומי צר וקשה. העובד חש כי הוא מנוצל על-ידי הפיאודלים והאריסים החדשים, בשם הממשלות האטומות שקמות ומתחלפות אחת לשנה-שנתיים ומנוהלות על-ידי פוליטיקאים מנותקים מהעם.
נערי האוצר מדושני העונג אינם מבינים ששכר מינימום, שהולך ותופס תאוצה במדינת ישראל, בסופו של דבר יפגע בכלכלת ישראל וידרדר אותה לעולם השלישי. כוח הקניה של הציבור יקטן ויביא לפגיעה במגוון השירותים בארץ. מחצית העם עובדת כיום אצל אריסים שגורפים על גבו הון עתק ומעסיקים ציבור רב ביותר בשכר עבדים. ציבורים רחבים אלו עוד יפלו יום אחד על כתפי המדינה. מצבם הבריאותי של עובדים אלו אינו שפיר כי אין ביכולתם לשלם עבור שירותים רפואיים שהולכים ומתייקרים, מערכת בריאות שהולכת ונסוגה. יש קריסה במערך הפנסיה שהעובדים הללו לא יזכו לקבל עת פרישתם מהעבודה. יש ירידה ברמת הלימודים של הילדים שהוריהם משתכרים שכר עבדים ואלו לא יוכשרו להיות כוח עבודה טוב למדינה.
באופן זה, נוצרות בחברה קבוצות שוליים רבות אשר מתנתקות מהמדינה ובעתיד יגרמו למדינה מגוון של בעיות שיהיה קשה מאוד להתמודד איתן. כבר כיום ישנה תופעה של ניכור כלפי המדינה, אדישות כלפי גורלה ועתידה של המדינה, שנאה כלפי המדינה עד כדי טינה כלפי כל מה שהמדינה הזאת מייצגת. יש תופעות של פגיעה ברכוש המדינה והציבור, ניכור סביבתי.
ניכור הולך וגובר
כחמישים אחוז מכלל הנוער לא מתגייס לצה"ל ואינו רואה זאת כדבר רע או בבושה, אלא מתקבל באהדה. האלימות גואה ברחובות. המלחמות על הכבישים הן תוצר של ניכור הולך וגובר של ציבור העבדים החדש שנוצר בארץ. התופעה של המאבק היום יומי בקיום הבסיסי מדרדרת את כל המערכת בצעדי ענק לפתחו של העולם השלישי. אולי הכלכלה תהיה חזקה, אך רק מגזרים צרים ייהנו ממנה.
נבחרי הציבור, העסוקים בעצמם, אינם רואים זאת. הציבור מעניין אותם רק בזמן מערכות הבחירות. הם לא נבחרו ישירות על כן הם מנותקים מהציבור ואין נותנים דין וחשבון לבוחרים. המצב הגיע עד כדי אבסורד שאינו קיים אף במדינות הקפיטליסטיות ביותר. פקידי האוצר אינם מקיימים את החלטות הממשלה ועושים באוצר כבתוך שלהם באין מפריע. הם מנהלים מדיניות עצמאית המנוגדת להחלטות הממשלה.
להלן רק דוגמא אחת, מוחשית וכואבת: הממשלה החליטה להקציב סכום של כ-600 מיליון שקלים למען פתרון בעיותיהם של ציבור הקשישים והנזקקים בארץ. התקציב תוקצב ונכנס לספר התקציב. אולם, הוא אינו מופעל בגלל משחקים של אנשי האוצר, אלה שאינם סובלים מבעיות דיור, אינם גרים בדירות חסרות חשמל ומים, אינם סובלים חרפת רעב ודלות, החיים על חשבון הציבור ומשתכרים משכורות עתק. אנשי האוצר אינם דואגים לפתרון מבוקותיהם של אלו שתרמו למדינה וכעת הם זקוקים לשירותיה. מדוע ראש הממשלה ושר האוצר אינם מסלקים מייד עשבים שוטים אלו, ושולחים אותם ללשכות העבודה הקורסות ממובטלים שזכויותיהם נשללות אט אט?
כאשר יש אוכלוסיות כה רבות שמרגישות שהן מנוצלות - שאין להן עתיד במדינה, שהן הופכות אט אט לשכבת עבדים - אין פלא שהן שואלות את עצמן מה המחויבות שלהן למדינה. והתשובה אכן מחייבת הינתקות. יש שנאה, יש ניכור. אנו רואים זאת באחוזי ההצבעה ההולכים ופוחתים בכל בחירות חדשות לכנסת. רואים זאת גם ברצון להשתמט ובצדק מגיוס לצה"ל. הניכור לאוצרות המדינה לרכוש הציבורי, הניכור ההדדי. אדם לאדם זאב.
הניסיונות לקבלת שוחד, טובות הנאה, משום שרק כך נוכל לקחת חלק ממה שמגיע לנו ונגזל על-ידי העריצים החדשים, על-ידי המדינה שלא שייכת לנו. חייב לבוא פתרון, בטרם התגברות הניכור תביא לכך שהחיים ברחוב יהפכו להיות מסוכנים, ממש כפי שמסוכן כיום לעבור ביוהנסבורג שבדרום אפריקה או במדינות אפריקה האלימות ביותר.
