מבחנו של נתניהו

מעל דפי השבועון "מקור ראשון" מתנהל ויכוח שנושאו בנימין נתניהו. חגי סגל בכתבותיו גורס "עדיף אולמרט חלש על נתניהו חזק" ומונה את "חטאי העבר" הידועים של נתניהו. משיבים לו שני קוראים, וברוח זו כותבת גם העתונאית המצויינת קרוליין גליק, שלימין יש "כשרון" להמליך את אויביו הכי גרועים, את השמאל הכי קיצוני, ובלבד שלא לקבל אדם ממחנהו שאינו מושלם והוא "רק" טוב, או כמעט טוב. כך - לפי הטענה - הדיח הימין את שמיר ואח"כ את נתניהו וקיבל את פרס ורבין ויחד עמהם, בין היתר, את אסון אוסלו.

בוויכוח הזה, אני מציע להכריע עפ"י העתיד, כלומר לשאול את נתניהו ואת הליכוד, היכן הם עומדים היום בשתי השאלות שעל פיהן ייחתך הכל: המדינה הפלשתינית וההתנחלות היהודית. וגם שתי השאלות האלה הן בעצם רק אחת, מפני שהשמדת מפעל ההתנחלות אמורה להתבצע כ ד י לפנות מקום למדינה הפלשתינית. זאת, הואיל ועפ"י הדוקטרינה הנאצית של הערבים, שהתקבלה בעולם "הנאור" וגם ע"י עוכרי ישראל בתוכנו - המדינה שלהם חייבת להיות "נקייה" מיהודים.

לפני כמה שנים הוזמנתי לכנס יובל של הרבעון "נתיב" שבמרכזו עמד נאום של נתניהו. באותו המעמד הפניתי אליו שאלה ישירה בעניין המדינה הפלשתינית, ולשמחתי היתה תשובתו שלילית בתכלית. בין היתר, הוא מנה חמישה תנאים חיוניים לקיומה של ישראל, ואשר אין צל של סיכוי שהערבים יקבלו אותם.

מעניין מאוד לאוורר היום את התנאים האלה, לאור ההתפתחויות שחלו בינתיים בשטח.

ואלה התנאים:

א. פירוק נשק מוחלט.

ב. פיקוח ישראלי על הכניסות למדינה הפלשתינית, למנוע הצפה בפליטים ואנשי טרור.

ג. איסור גמור לכרות בריתות והסכמים בינלאומיים ללא הסכמתנו. למשל, ברית צבאית עם אירן.

ד. שמיים פתוחים לטיסות ישראליות.

ה. פיקוח על קידוחי המים.

תשובותיו של נתניהו הניחו את דעתי. כמובן, עדיין בלב כבד, כי לנתניהו יש גם בעיה קשה של אמינות, אך גם אני סברתי, שהמחנה הלאומי הרצוץ והמרוט אינו יכול להרשות לעצמו להיות בררן יותר מדי.

אח"כ השתתף נתניהו בממשלת שרון והצביע בעד "מפת הדרכים" שכותרתה המלאה היא:

"מפת דרכים לפתרון קבע של שתי מדינות לסכסוך הישראלי-פלשתיני, מבוססת על ביצוע".

כלומר, נתניהו הצביע בעד מדינה פלשתינית.

לימים הצביע נתניהו בכנסת גם בעד "ההינתקות" - פשע דתי, לאומי, אנושי וביטחוני שבעקבותיו קמה למעשה מדינה פלשתינית ריבונית ברצועת עזה, ולפי הדוקטרינה הנאצית גרשו מתוכה תחילה את היהודים, טרם מסירתה לערבים כשהיא "נקייה" מהם.

עם "מדינת עזה" לנגד עינינו ניתן לבדוק היום "על אמת", אחד לאחד, האם יש סיכוי שמדינה פלשתינית, לו קמה חס וחלילה ביהודה, שומרון, ירושלים ובקעת הירדן, תקבל על עצמה, ולא כל שכן תקיים, את חמשת התנאים ההם של נתניהו.

א. פירוק נשק. שאלו את ראש השב"כ ויספר לכם על אוטוסטרדת הנשק שנפתחה מעל ומתחת לאדמה בין סיני לבין הרצועה, מאז גירוש היהודים וצבאם. על עשרות טונות של חמרי נפץ תקניים, על נשק חודר שריון חדיש, מן הסוג שעשה שמות בטנקים שלנו בצפון. על טילים בעלי טווחים המגיעים לקריית גת וצפונה, על מנהרות ובונקרים מבוצרים, על חטיבות צבאיות סדירות של החמאס המתאמנות לקראת המלחמה הבאה.

היכן תמצאו חולה רוח ומופרע שיעז לומר היום שמדינה פלשתינית ביהודה ובשומרון תרצה או תוכל להינזר מהתחמשות כזאת, ואף גרועה ממנה? ואם כך, תארו לכם איך ייראו החיים במדינת הקו הירוק בצילם של טילים ותותחים ומחבלים וצבא פלשתיני סדיר על גבול כפר סבא, פתח תקוה, עפולה, באר שבע ובתוך ירושלים! מי ירצה לבוא הנה? מי ירצה להישאר כאן?

ב. פיקוח על הכניסות. משטר "ההינתקות" ברצועת עזה כולל פיקוח על מעבר הגבול ברפיח. המפקחים הם "ידידינו" האירופים, ולנו נותרה אפשרות - לא להתערב, אבל להשקיף על הנעשה מאחורי זכוכית אטומה.

ומה התוצאה? מהמפקחים האירופים עושים הערבים צחוק. המעבר פרוץ לחלוטין. בפועל, הגבול פתוח ובין היתר לכניסת מדריכים לטרור ומדריכים צבאיים מאירן ומן החיזבללה. רשתות ענק של אל-קאעידה נכנסו ומאות רבות נוסעים מן הרצועה לאירן לאימונים צבאיים ואמוני טרור מתקדמים. גם כניסת טרוריסטים מסוכנים - חופשית לחלוטין. מולנו מתגבשת חזית דרומית, מסוכנת לא פחות מן הצפונית, פרי הצבעתו הכפולה של נתניהו: גם בעד מפת הדרכים וגם בעד ההינתקות.

ג. הרעיון לאסור על "ממשלת" עזה או "ממשלת" פלשתין להתקשר בהסכמים עם מדינות זרות הוא בדיחה. וכי היום, כאשר טרם הוענק להם סטטוס של מדינה, הם אינם נוהגים בכל העולם כמדינה לכל דבר? ראשיהם לא ביקרו בטהרן וכרתו שם הסכמים בינלאומיים שכל עיקרם הכנת המלחמה הבאה נגד ישראל? ומה שיש להם כבר היום מישהו יוכל לשלול מהם, דווקא לאחר שיהפכו, חלילה, למדינה?

אם כן, אנחנו נראה בשכם, בקלקיליה, ברמאללה, בים המלח ובדרום הר חברון קרוב קרוב לשדה הצבאי נבטים ולכור בדימונה - משמרות מהפכה אירניים שישהו כאן כדת וכדין עפ"י ברית צבאית פלשתינית-אירנית, שלא תהיה פחות תקפה במשפט ובמעמד הבינלאומי מאשר הברית הצבאית שבין אירן לסוריה. על הציר טהרן-דמשק יתווסף הציר טהרן-ירושלים.

הגידו בכנות: מי ירצה להישאר לחיות (סליחה: למות) בגטו ישראלי שיהיה מאויים בצורה כזו מכל עבריו?

ד. על הפיקוח מן האוויר אין צורך להשחית הרבה מילים. כבר היום יש כמעט-תאונות אוויר בגישה לנתב"ג, בגלל הגבלות על הטיסות הבינלאומיות מפחד טילים שיירו מתוך השומרון. היום - כשהפיקוח שלנו עדיין הדוק ומוצלח. אשר לעזה, התבשרנו רק זה עתה, שהשלטונות שלנו אוסרים טיסות ריסוס גם מעל לשטחי חקלאות בתחום ישראל - מפחד טילי קרקע-אויר המצויים כבר בידי המחבלים כתוצאה מ"בירכת ההינתקות". וככל שאולמרט מאפשר לערבים להצטייד עוד ולהקים ברצועה קו מג'ינו - מחדל שייחקר בוועדת החקירה הבאה - טיסות מעל לרצועה, בין היתר לשם ציד מחבלים, תהפוכנה לבלתי אפשריות, ומי יודע אם לא נחזה חלילה בהפלת מסוקים כפי שארע בלבנון, ובהשהיות קטלניות בפינוי פצועים קשה - מפחד הטילים.

לחשוב, שתהליך זה לא יתרחש בוודאות, ובעוצמה גדולה פי כמה, במדינה פלשתינית ביהודה שומרון - הצחקתם אותנו!

ה. אשר לפיקוח על המים, חבל על הזמן. היעלה על הדעת שאנחנו נוכל לפקח - מה, כמה והיכן יקדחו הפלשתינים במדינתם יותר ממה שאנחנו יכולים לפקח היום ברצועה, כלומר - אפס?

בקיצור - ישראל יכולה לשכוח מאקוויפר ההר, ונוכח ההזדהמות הגמורה כמעט של אקוויפר החוף - השמאלנים שלנו ייאלצו לשתות... שלום. שיהיה להם לבריאות!

התייחסתי רק לחמשת התנאים של נתניהו. קללת-פלשתין איומה ונוראה עוד הרבה מעבר לזה, אך לא ניכנס לכך כאן.

יש אפוא לשאול את נתניהו: האם אתה שולל היום מדינה פלשתינית, כן או לא? כל הסיכויים - שיחזור על מה שכבר אמר "הלא היא כבר קיימת!", וזו בדיוק הלשון בה תירץ בעבר את אימוץ הסכמי אוסלו.

ושתי שאלות נוספות אני מציע להציג לנתניהו:

האם תעקור יישובים ותגרש יהודים - כן או לא? ואולי תעניק גם ליהודים את הסטטוס של כפר ערבי, שלא יעלה על הדעת לעקור אותו - גם כדי לאפשר את מה שהשמאל קורא "פתרון מדיני"?

האם אתה מוכן להתחייב לשים קץ למדיניות הקפאת ההתיישבות היהודית ביש"ע? האם תאפשר שבות למקומות שגורשנו מהם? האם תסיר את האיסור על הובלת קרוונים ואת הרדיפה הפלילית, את הטרור המשפטי, נגד כל בנייה ביש"ע?

ובהתאם לתשובות ישפטו המאזינים:

מי שמקים מדינה פלשתינית, מי שעוקר יישובים, מי שמקפיא את ההתישבות היהודית - האם ניתן עדיין לקרוא לו "ימין"? האם הוא בכלל שייך למחנה הלאומי? ומה ההבדל בינו לבין מרץ, שלא לומר - בינו לבין "קדימה"?

ובמילים אחרות: ליכוד שלא יהיה מוכן לתת תשובות חד-משמעיות, חיוביות, לאומיות, על ג' השאלות האלה לא ייחשב ימין, זו תהיה מפלגת שמאל מתונה, ובין חברי הליכוד שפרשו לקדימה לבין אלה שנשארו בליכוד, לא יישאר למעשה כל הבדל.