כבר כולם רואים ומבינים כי זה קורה גם כאן, הקוטביות בלב המדינה ממשיכה לפרוח. דוחקים את מעמד הביניים ומעצימים את העצומים. פרויקטים שמיועדים לעשירים בלבד צומחים בכל פינה פנויה. רבים נדחקים לפריפריה, אינם יכולים לרכוש מקום במרכז, חלל לגור בו. מתחמים סגורים נבנים לעשירים בכל מקום שהיזם יכול להרוויח מיליונים ואדריכלי העיר לוקחים חלק בחלוקת השלל.
ועכשיו, בחסות המדינה, נבנה מתחם סגור למעמד הבינוני, מתחם מגורים להשכרה בלבד. במקום לשלב את השניים, ממתגים את האזרחים. במקום לערבב, מפרידים על-ידי שערים וגדרות ויוצרים מתחמים לעשירים ומתחמים לעניים.
בקרוב יתחילו לבנות דירות להשכרה בדרום תל אביב, במתחם שמיועד למשפחות ולסטודנטים. בין נווה עופר לאבו כביר יבנו 250 דירות בנות שניים עד ארבעה חדרים. השכירות תהיה לתקופה שבין חמש לשבע שנים. ראיתם פעם סטודנט שחי במקום אחד חמש שנים? למרות שחברת "חלמיש", מקימת הפרויקט, מבטיחה כי תשמור ותתחזק את המתחם בצורה הטובה ביותר, מניסיונות העבר ברור לכל כי נראה שם עוד "שכונה", בארה"ב למדו שמתחמים שמיועדים למעמד הנמוך או הבינוני, יוצרים מפגע ארכיטקטוני, slums שייהרס במהרה על-ידי החברה, המשתמשים וסופו להימחק כליל בעזרת פיצוץ אדיר, כפי שקרה לשכונות שלמות בארה"ב.
לאחר שלמדו מכישלונות העבר, הפסיקו בעולם הגדול להנציח את העוני, לקבע אותו בדרומה של כל עיר. במספר ערים בעולם מצאו דרך אחרת. בניו-יורק הקוטבית, מחייבים יזמים לאפשר למעמד הנמוך לרכוש דירות או להשכיר אותן במחיר סביר. בכל פרויקט שהם מקימים יש לשריין אחוז מסוים של דירות לטובת המעמד הבינוני והנמוך. השילוב והתמיכה ההדדית מחזקים את החברה, בונים בסיס משותף ואחראי. ההפרדה הוכחה שוב ושוב כגורם שיוצר מתחים בתוך הפרויקט עצמו ומעצים את הכעס כלפי עשירי תבל. במקום שבו כולם חברים לצרה וממותגים כגורם שלילי, הבעיות רק הולכות ומחריפות.
הבעיות החברתיות במתחמים למעמד הנמוך, רק מחמירות והופכות למפגע עירוני. אין ספק כי במקום שבו רואים גישות שונות לחיים, האדם לומד מרעהו, מהשונה ולומד על-ידי כך לרסן את עצמו, לאמץ אורח חיים חיובי, להתאים אותם למציאות עכשווית בריאה ופוריה.
