מלח הארץ ולא זבל הארץ

בשבוע שעבר הזלתי דמעה על סא"ל אורן סידי ז"ל (33), ששרד את מלחמת לבנון השנייה, קיבל צל"ש על חילוץ לוחמים תחת אש, ונפטר מזיהום. לא הכרתי את מלח הארץ הזה, והתרגשתי לשמוע שמשפחתו האצילה תרמה את אבריו להשתלה. איזה גיבורים. חשבתי לעצמי, שאם היו עוד אנשים בדמותו של סא"ל אורן סידי, ז"ל, היה כאן פחות רע.

פסח 2007, מדינת ישראל זקוקה למינון אקונומיקה גבוה למיגור הזוהמה. ומה יש כאן? חוץ משחיתויות, שרים עם מזוודות כסף, חברי כנסת שעמדו לדין והורשעו (עיין ערך חיים רמון) - יש את הגרועים שבגרועים: "גיבורי" קקה של התקשורת - כלומניקים שבאבחת קולמוס הפכו למשהו. התקשורת מלקקת להם וגונחת.

"גיבורנו" הראשון הוא זאב רוזנשטיין, עבריין (אדם בעל עבר פלילי), חביב התקשורת ש"לא" סחר בסמים והעלילו עליו. ה"צדיק" יישב 12 שנה בכלא ובניכוי שליש יצא לחופשי בעוד 8 שנים. התקשורת סיקרה ופרשנה בהרחבה יתרה, מהולה באמפתיה, את שובו מהגלות הרחוקה. שמענו שוב את פילוסופיית החיים של אשתו שתחייה.

"חברתו", משפחת אלפרון, או בשמה ההוליוודי משפחת סופרנוס היא הגיבורה הבאה. וואוו', אני בשוק אני המומה, הבן דרור, התגייס לצנחנים - מלך. אז מה אם יש אלפים כמותו. אז מה אם חבר שלי טל, היה קצין בסיירת צנחנים. אף אחד לא כתב עליו. על דרור כותבים כי הוא בן של עבריין "סלב" וכך התקשורת רוצה. הבנתם?

והנה בר רפאלי, המהממת. איזו יפיופה. שאקלית אמיתית שהתחמקה, בנישואים פיקטיביים מלשרת בצבא. התקשורת הפכה אותה לנסיכה והתחרטה כשבר תקעה סכין בגב. עכשיו בר רפאלי היא צפרדע. אף אחד, אגב, לא דיבר על הצביעות של בר. בעבר סירבה להשתתף בצילומים חושפניים לרשת אופנה. לימים, ובעבור יותר ירוקים, ומגזין נחשב, כמעט ראינו לה את הקליטוריס.

לא הבנתי למה התקשורת רצה לספר לחבר'ה שאשתו של יגאל עמיר, "הזדגזגה" איתו בכלא? גועל נפש. במדינה דמוקרטית תודה לאלוהים על תקשורת חופשית. אבל יש גבול. תקשורת אינה מכתיבה תרבות ואינה ממליכה מלכים. התקשורת מדווחת על עובדות יבשות, משעממות, כמו צינור של המוביל הארצי. לפעמים התקשורת היא סתם צינור ביוב.

מישהו עצר לרגע לבדוק כיצד "גיבורי" הקקה משפיעים על הנוער? ומה אם הנוער רוצה להיות רוזנשטיין, אלפרון ורפאל? רחמנא ליצלן.

ומי זו התקשורת? לעתים אלו כתבי חצר אינטרסנטיים, "כתבלבים", אנשים קטנים ולא ממש משכילים. לא תמיד ידעו להבחין בין טוב לרע בין אמת לשקר. עצוב ומסוכן. הכתיבה "מעצימה" והמגלומניה חוגגת. מה הפתרון? כל פעם כשאני קוראת עיתון ומבחינה בזווית העין בכתבה על זבל הארץ, אני מעבירה עמוד. כל פעם כשאני צופה בטלוויזיה ומדווחים על זבל הארץ אני מעבירה ערוץ. התקשורת לא תעכיר את מי השתייה שלי. היתה מתה.