שלום כולל תוך חמש שנים?

הממונה על ענייני החוץ באיחוד האירופי, חוויאר סולנה, הביע בסוף השבוע אופטימיות בנוגע לסיכויים לכינונו של שלום במזרח התיכון, בעקבות אשרור יוזמת השלום הערבית בריאד. סולנה אמר בפסגת שרי החוץ האירופים בברמן שבגרמניה, כי לראשונה מזה עשרות שנים נוצרה דינאמיקה שעשויה להוביל לשלום כולל.

"לראשונה מזה שנים רבות קיבלה הליגה הערבית החלטה להיות פעילה יותר בתהליך השלום. אם לוקחים בחשבון גם את תגובת ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שני הדברים הללו בונים דינמיקה שעשויה להוביל ליישוב הסכסוך בן עשרות השנים. אני מאמין שבעקבות הפסגה בריאד, מדינות ערב יהיו פעילות יותר בתהליך השלום. הרגע שבו אנחנו חיים הוא רגע של תקווה, ואולי נוכל לקדם תהליך של שלום כולל", אמר סולנה.

ברוח אופטימית לא פחות התבטא גם רה"מ אולמרט, אשר אמר בריאיון חג הפסח לערוץ 10: "ניתן להגיע להסדר שלום כולל וקבוע באזור תוך חמש שנים". לדבריו, "מדינות ערב מציעות הצעה שאני חושב שהיא לא מספיק טובה - אבל היא הרבה יותר טובה ממה שהציעו בעבר... והן הופכות להיות אקטיביות בתהליכים מדיניים".

על מה מתבססת האופטימיות היתירה של סולנה ואולמרט? האומנם חלו שינויים מהותיים בעמדות הערבים, המכשירים את הקרקע להסכם שלום כולל? כדי לענות על שאלות אלה ראוי לבחון בדקדקנות את עמדות הצדדים ומניעיהם הגלויים והסמויים:

• ישראל בעיני הערבים - דימוי העוצמה הישראלית וכן גורם ההרתעה נשחקו משמעותית בעקבות האינתיפאדה ומלחמת לבנון השנייה. בצד הערבי גברה ההכרה, כי ישראל פגיעה וניתנת להכרעה צבאית.

• הזירה הפלשתינית - החמאס מוסיף לאחוז ברסן השלטון בממשלת האחדות הלאומית הפלשתינית ולהחזיק בידיו את מפתח הווטו לגבי כל החלטה של הנשיא אבו מאזן. סימנים לפשרה על זכות השיבה אין נראים אצל החמאס ואף לא אצל הפתח, המקדשים את זכות "ההתנגדות" (המאבק המזוין) עד מימוש "זכות השיבה" של הפליטים. בכירי החמאס הדגישו חזור והדגש בימים האחרונים, כי התנועה לא תנטוש את דרך הג'יהאד עד לשחרור "כל שטח פלשתין ההיסטורית".

• הזירה הבינערבית - מדינות ערב המתונות נמצאות בסד של לחצים פנימיים - האחים המוסלמים הרוצים לשכפל את הצלחת החמאס ולהדיח את המשטרים, וחיצוניים - עלייתה של אירן כמעצמה שיעית אזורית החותרת תחת המדינות השכנות. לאף לא אחת מהן היכולת, וגם לא הרצון מלכתחילה, ללחוץ על הפלשתינים להסכים להסדר שלום עם ישראל המקפל בתוכו ויתור על זכות השיבה. הסדר שלום עם מדינות ערב ללא ישוב הבעיה הפלשתינית נותר בלתי אפשרי גם לאחר פסגת ריאד.

• הערכות המודיעין - ראשי המודיעין בישראל (אמ"ן ושב"כ) מתריעים שוב ושוב בפני הדרג המדיני מפני כוונותיה של סוריה המכינה עצמה לאפשרות של מלחמה, העוצמה הצבאית שצוברת תנועת החמאס ברצועת עזה והאפשרות לפריצתה של אינתיפאדה שלישית. תימוכין להתרעה אסטרטגית להסדר מדיני לא הוזכרו בהערכות אלה.

יוזמת השלום הערבית אינה מציגה דרך לשלום אמיתי בין ישראל לערבים. היא אומנם מדברת על נורמליזציה בין ישראל למדינות ערב, אבל המחיר להשיגה הוא בבחינת מעשה התאבדות של מדינת ישראל, שתיאלץ לקלוט לשטחה מיליוני פליטים פלשתינים ולשלם להם פיצויים על גירושם ושנות החיים בגולה. ההכרה הערבית והפלשתינית בישראל הינה אך ורק כ"עובדה קיימת" ו"זמנית" עד לשלב שינוי מאזן הכוחות, שיאפשר את ההכרעה ההיסטורית של המאבק בין הלאומיות הערבית והפלשתינית לבין הציונות.

קברניטים נאלצים לפעמים לשלם מס שפתיים מדיני כדי ליצור מומנטום מדיני כחלק מהמשחק הדיפלומטי ולשמר באופן מלאכותי פעלתנות מדינית על-מנת להרחיק את סיכויי המלחמה. יחד עם זאת, חלה עליהם החובה שלא ללכת שבי אחר ההערכות האופטימיות המופרזות ולהכין את הצבא ואת החברה לאתגר האמיתי המחכה מעבר לפינה, והוא סכנת העימות הצבאי הכולל עם הפלשתינים והאפשרות להתדרדרות צבאית אזורית אם תותקף אירן בידי ארה"ב.