הוא מחופה בזכוכית לבנה טהורה המנוגדת לצבעי המקום. המבנה שדומה לספינה ששטה לה ליד הנהר תוכנן על-ידי הסופר-סטאר בן ה-78, האדריכל פרנק גרי. זהו מבנה בטון עטוף בזכוכית לבנה, מבנה דינאמי שנותן, בגלל צורתו האי-רגולארית, הרגשה של תנועה ותזוזה. זהו מבנה פיסולי המתנהג לפי רוח המקום ולכן השתלבותו במנהטן, ליד נהר האדסון, מאוד מתאימה ומשלימה פאזל ציורי מרתק.
החודש נפתח המבנה של חברת InterActive Corp. מבנה מרתק ולו פרופיל רעשני, אקטיבי ובולט, מבנה שנראה גם כמו חצאית קלאסית וחדה המחולקת לגיאומטריה מדויקת. IAC היא קבוצת אינטרנט עסקית שמתמקדת בתיירות. המבנה ששטחו 29.380 sq.ft יושב על השדרה ה-11 בצד המזרחי שלה. יש בו חניון תת-קרקעי ל-70 כלי רכב והוא מתנשא לגובה של 155 .ft בקומת הקרקע יש מסעדה לקהל ומרחב לכינוסים פנימיים של החברה המאכלסת את המבנה. כמו בארץ, גם מבנה זה יכביד מאוד על התנועה של האזור, הזיהום יגבר והפקקים יהיו בכל פינה.
ביחד עם האדריכל הכוכב, ריצ'ארד מאייר, שבנה 3 מגדלי מגורים במרחק הליכה של 10 דקות מהמבנה של IAC, גם פרנק גרי מכניס בניו-יורק הרבה זכוכית, זכוכית שמזכירה את הסגנון הבינלאומי, את המגדלים שאחרי מלחמת העולם. לאחר מכן, גם בעקבות הטראנד הפוסט-מודרני, האדריכלים חזרו לצבעים, לאבנים וללבנים ועכשיו אנו רואים כי הגלגל התהפך שוב. בעקבות הטכנולוגיה של יצור הזכוכית, החומר הזה הפך לחומר זול יותר ועטיפתו של מבנה צורכת פחות זמן מאשר בנייה קונבנציונאלית מבלוקים/לבנים.
הוא מורכב משלד בטון ועטוף כולו בזכוכית תרמית מיוחדת ולבנה. גובהו 9 קומות וחלקו התחתון מחולק ל-5 חלקים מודולאריים ועליהם כתר ולו 3 סגמנטים בלבד שמאפשרים לפתוח מרפסות עליונות. הכניסות למבנה ממוקמות בצידו של המבנה, בכדי לאפשר חזית המשכית נוזלית שאינה מופרעת על-ידי כניסות ויציאות. החלונות פוגשים את האדמה בצורה מפתיע, אין שם פרט מסובך או שקע שמפריד בין מישורים וחומרים.
למבנה אין את הדיוק האולטימטיבי שרואים במבנים של ריצ'ארד מאייר, אין בו גם את החספוס של החומר הגס שאפיין את עיצוביו הראשונים של פרנק גרי, המבנה פשוט מתוכנן בטעם טוב. כאן לא רואים את הכעסים וההתפרצויות של הצורות הקודמות של פרנק גרי, כאן יש מתינות ושיטה חזרתית. אין כאן את החיתוכים הדוקרים של דניאל ליבסקינד, יש כאן אורגאניות במיטבה. למגדל יש Top, סימבוליות עליונה שחוזרת לניו-יורק בזמנים של פרוספריטי.
הצורות הנוזליות של גרי תופסות כאן מהירות. החלוקה הפיסולית למודולים שוברת את המאסה, את הנפח של המבנה לתת-חלקים ויוצרת את הרגשה של התקבצות מספר Town Houses, מבנים קטנים שמתחברים בשימוש שלו למבנה אחד גדול. המישורים והקצוות של המבנה מתפתלים ויוצרים הרגשה של המשכיות טבעית, כמעט אורגאנית. זהו מבנה שמחבר את האדריכלות עם אדריכלות הנוף, מבנה שמשלים את החומר עם הרוח.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
