לאחרונה התבשרנו, דרך שלטי פרסומת, שממשלת ישראל הוסיפה את אזרחיה לרשימת האויבים. ההשוואה של נהגים למחבלים היא פשוט מקוממת. ובמי נלחמת המדינה: בילדיהם/ילדנו, בקרובי משפחתם, בשכניהם, בחבריהם מהמילואים או ממקום העבודה, וסתם בכאלה שלמדו נהיגה בצורה הגרועה ביותר.
מילא היתה איזו שהיא הוכחה ש"המלחמה" בתאונות הדרכים מוכיחה את עצמה. בפועל מבזבזים כספים, אין כל שיפור משמעותי שאפשר להצביע עליו כמגמה, שרי תחבורה מתחרים ביצירתיות ובבעלות על על תוכניות הזויות ואנחנו עדים מדי שנה לכמות מפחידה של הרוגים ופצועים, הרבה יותר מפיגועים.
גם החרמת רכבים, רעיון מצויין כשלעצמו, חייבת להיות חלק מתוכנית מקיפה שתכלול נוכחות רבה יותר ואכיפה יומיומית של חוקי התחבורה, ולא כמעשה חד פעמי.
אז מה צריך לעשות באופן מיידי:
1.העברת משטרת התנועה ממשרד לביטחון פנים למשרד התחבורה
א.ניהול נכון של משאבים קיימים!
ב.הפעלת משטרת התנועה אך ורק למען אכיפת חוקי תעבורה!
ג.ריכוז המידע על הנהגים במערכת אחת (משרד תחבורה, משרד הרישוי, משטרה וכו').
2.הגדרת משטרת התנועה כמוקד לשירות לאומי של 3 שנים (מקביל לשירות צבאי).
א.תוספת כ"א צעיר וזמין לנוכחות גדולה הרבה יותר (ללא זעזועים תקציביים).
ב.פתיחת אפשרות לשרות לאומי לאוכלוסיות ולמגזרים נוספים
3.הגדרת תפקידה של משטרת התנועה: הצלת חיים (יש לנו מספיק מלחמות).
ולא, לא צריך לשבור תוכניות, לא להוסיף תקציבים יותר ממה שיש כבר, רק להחליט לעשות!
ומה יצא לנו מזה?
1.מעורבות של נהגים חדשים בשינוי תרבות הנהיגה בישראל
2.הפיכת שירות לאומי לפעילות רחבה הרבה יותר ונגישה לכל אזרח באשר הוא.
3.יצירת מקומות עבודה עתידיים, בדומה לשירות קבע בצבא.
4.נוכחות מאסיבית בכל הארץ = אכיפה אפקטיבית בכל ימות השנה.
5.תוצאות מיידיות!
6.והכי חשוב: הצלת חיי אלפים בשנה!
ומה לגבי איכות הנהיגה בישראל:
1.בחינה מחודשת של איכות מורי הנהיגה ושיטות הלימוד.
2.הוספה של לימוד נהיגה בתנאי דרך קשים לכל נהג חדש (לאפשר גם לנהגים ותיקים).
3.הוספת לימוד נהיגה כחלק מתוכנית הלימודים בכיתה י"א (כולל מבחן תיאורטי ומעשי).
4.פתיחת החסמים הממשלתים שעדין קיימים בתחום הספורט המוטורי.
מכתבים בנושא נשלחו על-ידי לשרי תחבורה ולראשי ממשלה. למעט תשובה עניינית אחת כל השאר בחרו להתעלם. אני מקווה שבסופו של דבר נראה שינוי אמיתי ולא קמפיינים או תוכניות גרנדיוזיות.
