שלום - באיזו מדינה

שרון וערפאת
שרון הכריז שערפאת אינו רלוונטי. עכשיו כאשר רוב העולם מתייחס אליו כמפגע לשלום, הוא מחזיר אותו דרך מו"מ עם אנשיו המוצהרים והנאמנים. למה? כדי להקים מחדש איזורי מקלט; איזורים שעליהם אנשי ערפאת ישתלטו ויצטרכו למנוע יציאת רוצחים. לא יצטרכו לאסור אותם אלא לפקח שלא ייצאו משם לפעולות. כתחליף שלא ייכתב, נוותר שם על פעילויות המנע שלנו - המאסרים/החיסולים.

מה לומדים מזה:
1. שרון לא יביא ניצחון טוטלי על הטרור. הוא ישחק, בין היתר, הסכמי 'איזורי מקלט' ביודעו שסבירות גבוהה היא נרצחים נוספים. כדאי לציין שדרך זו מאותתת לטרוריסטים, בכוונה או לאו, שאם יפסיקו לא יענשו.

2. הוא מאמין או משחק כמאמין שעדין אפשר לחתום הסכמים עם המנהיגות הקיימת ועם שעדין תומך ברצח יהודים ובפלשתינה שניה עד הים.

מה מניע אותו?
1. הבנה שמה שטוב לארה"ב טוב גם לנו אפילו במחיר גבוה של דם יהודי.

2. תרגיל לשכנע/להכריח השמאל להצטרף לממשלת הכאילו אחדות כדי לחזקו נגד הדורשים מדיניות מרכז-ימנית; ניצחון טוטלי, הסדרים פחות מהקמת מדינה עצמאית ערבית מערבה מהירדן, טיפול שורש בבעיה הדמוגרפית בתוך הקו הירוק.

בכל מקרה, מעשי שרון אינם מחדשים דבר ומוליכים אותנו, עם קורבנות רבים, בדרכי השמאל; התקפלות ביש"ע וגם בתוך הקו הירוק שבו הערבים - כעשרים אחוז היום - מתרבים במהירות רבה.

מדינה פלשתינית כאופציה
נדמה שקיים רוב בעד תהליך פרגמטי שסופו ועיקרו הוא הקמת מדינה פלשתינית עצמאית, חלוקת ירושלים והעברת רוב שטחי יש"ע לפלשתינים. למרות שהרוב המכריע מכיר בזכויותינו על כל הארץ, הטענה היא שביטולו לעיל הוא לטובתנו. התהליך כולל הקמת מנהיגות פלשתינית שתמגר אירגוני ויסודות הטרור ותקים משטר קרוב לדמוקרטי. בסוף התהליך נחתום איתם על הקמת מדינה פלשתינית בתנאי שיוותרו על זכות השיבה לתוך ישראל הקטנה.

רבים שלא רואים הבדלים מהותיים בין המערך והליכוד של שרון חושבים שתהליך כזה, המתגלה בחלקו בהסכמה למפת הדרכים של הנשיא בוש, מהווה בסיס של ממשלת האחדות ששרון רוצה להקים. הם רואים בממשלת ימין, כמו שאמר טומי לפיד, 'אסון למדינה ושפיכות דמים וגורם לקרע גדול עם האמריקנים'.

האחריות דורשת תשובות לשאלות וטענות רבות ולהלן שתיים מהן:

1. מתי תקום פלשתינה השניה? אם הכוונה היא שלפני סוף התהליך הפלשתינים יחנכו ילדיהם לאחוה במקום לטרור, ימגרו אירגוני הטרור שמטרתם חיסולינו כליל, יקימו משטר דמוקרטי סביר שלא קיים במזרח התיכון הערבי, אז סביר להניח שישום התכנית בשלימותה אינו ריאלי לדורות רבים והתכנית אינה מהווה פתרון לנכדינו או נינינו.

2. האם הפשרה פותרת את הבעיה הדמוגרפית בתוך הקו הירוק? היום כ-20% מאזרחי מדינת ישראל הם ערבים והפוריות שלהם גדולה בהרבה מהיהודים בלי להתחשבן בתגבור של הבלתי חוקיים שנכנסים לארץ ללא הפסקה. תוך מספר שנים, ללא מדיניות רצינית לשנות את הכיוון, המדינה תהפוך לדו-לאומית ובעוד כעשרים שנה, לערבית.

במצב זה, כאשר תקום המדינה הפלשתינית השניה הקטנטונת ללא מקורות טבעיים, נמלים, עם מסורת של שחיתות עתיקת ימים, בקיצור, ללא אטרקטיביות להשקעות כלכליות, כיצד תפרנס תושביה והפליטים הרבים שישובו אליה? האם לא יכתיבו את דרישותיהם לכיס הישראלי? האם לא יעברו אלינו בהמוניהם כדי לעבוד כמו שבעבר? האם לא יתחתנו כאן כדי לשפר את חייהם? האם לא ימשיכו בהמוניהם לעלות ולשבת בתוכנו? לו הייתי אחד מהם הייתי עושה זאת למען משפחתי. אם התשובה היא הקמת גדר במובן של גבול שתמנע את כניסתם, האם לא ישלחו אלינו מסרים חזקים לבטא את מצוקתם כמו טילים?

כך, משתי השאלות שמתייחסות אחת לסבירות תקופת התהליך והשניה לבעיה הדמוגרפית האמיתית בתוך הקו הירוק, פתרון שבסופו מדינה פלשתינית עצמאית מהווה דחיית פתרון לעתיד הרחוק וסכנות רציניות לקיומנו.

מה שכן ברור היום הוא, שהאחריות דורשת שימוש בכל כוחנו לעשות מה שהוא בר-קיימא; למגר הטרור המאורגן והמנהיגות הפוליטית שלו. אז ורק אז, לדבר על הסדרי שלום, שקט שבהם יהודים יוכלו לחיות במינימום של פחד במדינה שתשאר תמיד של העם היהודי.

פליטים וחלוקת העול

למה דוגל המערב בגירוש יהודים וטרנספר של 'פליטים' ערביים במקומם? התשובה; הערבים כאחד דורשים זאת ומיעוט קולני של יהודים תומכים בזה כדרך היחידה, הבלתי נמנעת לשלום.

לשמור על הנכס החשוב ביותר לקיומנו, אחדותנו, חובה מוסרית היא ליהודים הדוגלים בגירוש אחיהם לחלק את העול; לחלק את הגירוש בין יש"ע והקו הירוק שבו רובם גרים (למשל שייח' מוניס שהיא רמת אביב). אין ספק שהערבים המסוגלים לחתום 'על סוף הסיכסוך' היו מתחשבים בהצעה כזו ברצינות וגם אחיהם שעל הכוונת לגירוש בכוח.

על המאמינים בגירוש כדרך היחידה לשלום, להתפשר, להתגמש ולהפגין אחווה לאחיהם בחלוקת העול.