הוי המאמינים כאשר אומרים לכם, צאו למלחמה למען אלוהים מדוע תכרעו תחתיכם בכבדות? האם ישביעו חיי העולם הזה את רצונכם במקום העולם הבא? הן תענוגות העולם הזה קצרי מועד הם לעומת העולם הבא. (קוראן סורה 9 פסוק 38)
צאו למלחמה, כל קל רגליים וכבד גוף, וקומו להיאבק בהקריבכם את רכושכם ואת נפשותיכם למען אלוהים. בזאת ייטב לכם לו רק ידעתם (קראן סורה 9 פסוק 41. תרגום: אורי רובין, אונ' תל אביב)
ממזרח תיכון חדש למלחמת לבנון השנייה
מלחמת לבנון השנייה ("מלחמת ימי בין המצרים") של קיץ 2006 עדיין לא נסתיימה. כשדברים אלה נכתבים נסתיים בהפוגה רק סבוב אחד שלה. היא רק הקדמה למבוא לפתח דבר. כבר עתה נערכים אויבינו לעוד מלחמה ועוד אחת לאחריה, וכך לשנים רבות. במשך יותר מעשור ומחצה כורסמו נחישות העם, כוחו והאמונה בצדקתו באמצעות רעיון העוועים של "שלום" ו"מזרח תיכון חדש". מזרחנים טאטאו מתחת לשטיח את האמיתות שזעקו אליהם מכל תעודה שהם חקרו, מדפי כל עיתון ערבי שהם קראו. כולם ידעו ש"הכיבוש" הוא רק אמתלה שמטרתה לדחוק את ישראל מכל נכס אסטרטגי שעדיין יש בידה ולהפכה לבת ערובה בידי חמסי הקסאמים ומחזבלי הקטיושות.
היום ברור לרוב המוחץ של החברה הישראלית החפצה חיים, שצריך לנצל את הזמן הקצר שנותר על-מנת להתכונן היטב ומיד למלחמה הבאה: להכין את החזית ואת העורף, ולשנות את סדר העדיפויות הלאומי - להעלות את הביטחון מן המקום החמישי אל המקום הראשון. כי המלחמה בוא תבוא ומהר יותר משחושבים.
החלטת האו"מ - פיסת נייר חסרת ערך
חיזבאללה הוא האויב המיידי. הוא איננו מתכוון להתפרק מנשקו ואין מי שיכפה עליו לעשות זאת. שנים רבות היו השיעים בלבנון העלובים, המפגרים והעניים שבאוכלוסיית ארצם, עתה הפכו לאדונים העושים בלבנון ככל העולה על רוחם ונתמכים על-ידי שתי מדינות המחמשות אותם עד צוואר. עכשיו גם ברור שחיזבאללה לא ייצא חלש מסיבוב המלחמה הזה. פסק הזמן יאפשר לו להפיק את הלקחים מן המערכה ופטרוניו האירנים והסורים כבר התחילו לספק לו טילים נגד מטוסים, טילים נגד טנקים וטילים לטווח בינוני וארוך בעלי כושר דיוק גדול יותר.
מלחמה שלא השיגה דבר
צבא חיזבאללה לא יעזוב אפילו עמדה אחת בדרום. עוד ראה תראו כיצד הם ישפרו עמדות ויחפרו בונקרים למול עיני צה"ל ומצלמותיו ובידיעת ממשלת ישראל. מאומה לא הושג במלחמה הזאת לבד מנייר נלעג של האו"מ והפוגה שבה לאויב תהיה אפשרות להתחפר טוב יותר 700 מטר מהגבול. אם איבד הארגון כמה לוחמים (לא הרבה יותר מאבדות צה"ל) אין הדבר מחליש אותו כהוא זה, כי הוא יוכל תוך זמן קצר לגייס אלפי שיעים תאבי שהאדה הזמינים בכל עת. מאגר השיעים הלבנוני הוא גדול, ובאירן כבר מתאמנים כמה מאות שיעים מזה זמן בלוחמה זעירה.
אין שלום
הגיע הזמן להתפכח מן האשליות שהִנְחוּ את המדיניות הישראלית בדור האחרון. אין שלום. אין מזרח תיכון חדש. להפך, עדיין חי וקיים המזרח התיכון הישן של ימי הביניים, מזרח תיכון שטוף איסלאם קנאי, לוחם, משיחי, אפוקליפטי, מונהג ברוחם של אנשי דת מלאי משטמה לכל מה שאיננו מוסלמי על-ידי נושאי כלים פוליטיים, אשר חרתו על דגלם לחדש את הח'ליפות ולהשתלט על העולם.
הקנאות האיסלאמית הזאת מקיפה עתה ציבורים גדולים ומדברת אל ההמונים בלשון שהם אוהבים לשמוע. אין טעם לנתח ניתוח פסיכולוגי בפרוטה את הסיבות לכך. ישנן עובדות המדברות בעד עצמן. זהו האיסלאם שְשָֹם את שפיכות הדמים, ובמיוחד של היהודים, כערך עליון ואת הטרור כדרך פעולה. "אִדְ'בַּח אלְיַהוּד! - זְבַח את היהודים!" היא הוותיקה שבסיסמאותיו.
הטרור הופיע כמכשיר יעיל למדי אצל המוסלמים הראשונים והוא מלווה את תולדותיהם במינונים שונים של אינטנסיביות. לעתים זהו טרור של קבוצה קטנה או יוזמת בודדים ולעתים הוא טרור מאורגן, אך תמיד הוא נשען על חינוך ואינדוקטרינציה.
החשישיון השיעים במאות ה-11 עד ה-13 תרמו את שמם לשפות האירופיות המשתמשות במונח "אסאסין" כדי לתאר רוצח מן המארב, רוצח שכיר. האססינים המוסלמים בימינו, כמו החשישיון של ימי הביניים, עוברים תהליך ממושך של אינדוקטרינציה וששים להיות שהידים, ולהגיע במהירות לגן העדן. בימי הביניים האינדוקטרינציה היתה רק של המתאבדים השהידים עצמם; היום האינדוקטרינציה היא של הציבור כולו. היא מתבצעת בכל אמצעי: על-ידי מטיפים במסגדים, בכלי בתקשורת האלקטרונית והכתובה, על-ידי מורים, סופרים ואמנים, מחזאים, שחקנים וזמרים ובספרי הלימוד. חודה של מערכת התעמולה המוסלמית מופנה נגד היהודים. השהאדה בראש וראשונה היא נשק הג'יהאד נגדם.
חורבן-ישראל הוא שלום האיסלאם
על כן אומרים כל דוברי האיסלאם השורשי הזה כי אין ולא יהיה שלום במזרח התיכון כל זמן שקיימת בו מדינת יהודים עצמאית שבה היהודים שווי זכויות למוסלמים. אין ולא יהיה שלום במזרח התיכון אלא לאחר החרבתה של המדינה היהודית, השמדת רוב תושביה היהודים, והפיכת פלשתין לחלק אינטגרלי של העולם המוסלמי - פקס איסלאמיקה - שלום האיסלאם.
מושג השלום ברוח חזונם של נביאי ישראל, בו משתעשעים בישראל אנשי ה"עכשיו" למיניהם ובכלל זה מנהיגי המדינה, במשך שלושה דורות ויותר, אינו קיים בתפיסה האיסלאמית. שלום קיים רק בעולם האיסלאם הנשלט על-ידי מוסלמים (מלחמות אחים באיסלאם הם עניין פנימי, אי הבנות שקורות בכל משפחה טובה). כל מה שנמצא מחוץ לעולם האיסלאם מוגדר כ"בית המלחמה" כלומר התחום נגדו מחויב האיסלאם לאסור מלחמה עד לסיפוחו לעולם האיסלאם. וכל שטח שהיה מוסלמי אי פעם הוא הקדש, ווקף, של האיסלאם ואין זכות לאיש לוותר עליו. ואם נכבש על-ידי אויבי האיסלאם אין הוא מאבד את מעמדו האיסלאמי וחובה על המוסלמים, חובה שאינה בטלה לעולם, להחזירו לשלטון האיסלאם. מדינת ישראל יושבת על אדמת ווקף איסלאמית. זהו מצב לא טבעי, שאינו יכול להיות ואינו יכול להתמיד.
קץ עידן השלום
הגיע קץ עידן "השלום" המדומה. יש רק עידן המלחמה בעבר בהווה ובעתיד ורק בו יש לעסוק ורק לקראתו צריך להתכונן. הציבור היהודי אינו שש לצאת למלחמות, הוא מעדיף אפילו שביב של רגיעה על פני המלחמה, הוא מעדיף ללכת לישון עם "כוכב נולד", ולהירדם לקול המית יוני השלום. על כן הוא מופתע להתעורר לקולן של התפוצצויות הטילים.
בהציבנו את המלחמה כאלטרנטיבה היחידה הקיימת בחלק זה של העולם, שואל הציבור בצדק: עד מתי? והתשובה היא: עד שהמוסלמים יאבדו כל תקווה לחסל את המדינה היהודית, ופירוש הדבר עד אין קץ. הערבים והאיסלאם בכללו לא יוכלו לעולם להשלים עם זה שמיליארד וחצי מוסלמים, השולטים על אוצרות ענק, אינם יכולים לחסל שישה מיליון יהודים הלכודים במלכודת מוות שרוחבה כחמישים קילומטר. מציאות זו פוגעת בכבוד המוסלמים, מרגיזה אותם, ומרתיחה ללא הרף את רגשי הנקמה בקרבם. זוהי המציאות האמיתית שעמה אנו צריכים לחיות ומי שאינו מוכן להתמודד אתה, מקומו איננו במזרח התיכון - המזרח התיכון הישן והאכזר.
אל הקלאסיקה של המלחמות
על כן יש לחזור אל הקלאסיקה של המלחמות. לא "צבא קטן וחכם", כפי שאמר זה אשר הביא על ראשנו את מפלגתו של אלוהים, אלא צבא גדול וחזק. אנו זקוקים לכל הכוח: צבא סדיר גדול, מחסני חירום מלאים עד להתפקע, צבא מילואים מאומן ומיומן עד קצה גבול היכולת. הקץ לפְטוֹרים למיניהם, הקץ להשתמטויות מטעמי מצפון ומטעמים אחרים. כל בחור בריא לצבא, למערך הלוחם! שינוי ערכים יסודי, שינוי של סדר העדיפויות הלאומי: הכול למען כוח התקפי, לא כוח מגן; כוח צבאי מאומן היטב העומד הכן לתקוף בכל הכוח בכל העוצמה. לא עוד צבא ההגנה לישראל אלא צבא ההתקפה: ג'יהאד יהודי לעת הצורך. והצורך הזה כבר עומד מאחרי כתלנו.
מטרות המלחמה: סוריה צריכה להיחרב
Ceterum censeo Syrianem esse delendam
לא חיזבאללה ולבנון צריכים היו להיות מטרות המלחמה האחרונה, ולא חיזבאללה יהיה מטרת המלחמה הבאה, אלא סוריה; על כן סוריה צריכה להיחרב, על משקל דבריו של קאטו הזקן שסיים כל נאום שלו בסנט הרומאי: "סבורני שיש להחריב את קרתגו".
במלחמה האחרונה לא היינו רחוקים מהפסד צורב; האויב אינו צריך יותר מזה כדי להציג את הישגיו כניצחון. בעודי כותב את הדברים האלה שמעתי את נשיא סוריה מכריז על תבוסתנו. ואפשר שהצדק עמו, שהרי עודנו חי ויכול עדיין לדבר.
לא נגד לבנון היינו צריכים לצאת למלחמה הזאת אלא נגד סוריה, פטרוניתו של חיזבאללה: החוליה המקשרת בין אירן לבינו. סוריה היתה צריכה להיחרב עד היסוד. שום תשתית כלכלית או אחרת שלה לא היתה צריכה להיות קיימת עכשיו - שדות התעופה, מסופי הדלק, הסכרים על הפרת, מפקדות הצבא, מערכות הטילים, וארמונות הנשיאות כל אלה היו צריכים להיות עיי חורבות, וצבא ישראל היה צריך להיות בפאתי דמשק.
זו היתה תוצאת המלחמה, שכל העולם הנאור ציפה לראות. במקום זה נדהם לראות חוסר החלטיות, וגמגום על "פעולה מוגבלת" ו"קצת פה קצת שם" בשעה שאש החיזבאללה הקיפה את הארץ עד למרכזה. אש זו ממילא היתה נפסקת וכל יעדי המלחמה היו מושגים ברגע שסוריה היתה מוכרעת אל העפר והדבר הזה יכול היה להיעשות רק אילו עמדה בראש ישראל מנהיגות נועזת, המבינה בדיוק את משמעותה של המערכה הכוללת לחיים שמולה ניצבת ישראל. גם אירן היתה בודאי מתחילה לחשוב אחרת קצת.
עומק אסטרטגי
ועוד לקלאסיקה של המלחמה - עומק אסטרטגי. זהו המצרך שישראל זקוקה לו יותר מכל כשגבה אל הים. לפני 1967 לא היה לישראל עומק אסטרטגי והיא לחמה מתוך עיר בירתה ממש. מלחמת ששת הימים העניקה לה עומק אסטרטגי קטן, ובאו שוטי אוסלו ומסרו אותו לגרועים שבאויביה, כנופיות ערפאת אשר חרתו על דגלם את השמדתה.
אולם הצבא שומר עדיין על שטח ההריגה של בקעת הירדן ויכול בחסות ההתיישבות היהודית לפעול בגב ההר. שוטי הנסיגות מסרו בעזה שטחים בעלי חשיבות אסטרטגית ראשונה במעלה וחשפו את הארץ לטרור הטילים, וסכלי נסיגות אחרים מבקשים לוותר על העומק האסטרטגי האחרון שנותר ביהודה ושומרון. אם זה חלילה יקרה תיהפך ישראל למדינת חוף צרה, כמו המדינה הצלבנית שאחרי 1187, אשר תגרה באופן דרך קבע את אויביה להשמידה. אוי לה אותה שעה אם ייהפכו לוחמי הקודש הפלשתינים במזרח אפילו לרבע חיזבאללה. אנשי הצפון ברחו אל המרכז לאן יברחו שוכני הבועה התל אביבית כשיפלו מהרי השומרון לא קטיושות אלא סתם צינורות קסאם פרימיטיביים ופצצות מרגמה? אל הים, כחלומם הגדול של הערבים!
עדיין לא נמצא וגם לא יימצא תחליף לעומק האסטרטגי אותו איבדנו בלבנון. התוצאה של אבדן זה היא חורבן בגליל ועמידה חדלת אונים לנוכח מטר הטילים. כשברח צה"ל מלבנון בשנת 2000 בהוראת ממשלה ישראלית מוכת העיוורון, אמרו חסידי הבריחה שלא יפלו יותר חללים בלבנון. המחיר כך אמרו כבד: 25 חללים בשנה. במלחמה הנוכחית אנו מבכים את מתינו - על כל שנה ושנה מאותן שש שנים שילמנו בריבית גבוהה בהרוגים, בפצועים, בנכים, בחורבן.
הפלשתינים
ואשר לפלשתינים. כאן צריך לשים קץ בצורה חדה וחותכת לשטות הזאת הנקראת מדינה פלשתינית. לא משום חזונות "משיחיים" כפי שאומרים מתנגדי ההתיישבות היהודית על גב ההר, אלא משום שמדינה פלשתינית החברה בליגה הערבית והשולטת מן ההרים על רצועת החוף היא מתכון בטוח לחורבן. ועל כן במסגרת שינוי סדרי העדיפויות הלאומיות יש לקבוע את ההתיישבות בגב ההר כמרכיב יסוד בסדר החדש מיד אחרי שיקום הכוח הצבאי.
זוהי גם דרך מצוינת להלחם בטרור. על כל נפגע בפעולת טרור תודיע ישראל על הקמתו של ישוב חדש. אין ספק שהאויב יבין מהר את משמעות הדבר. אילו כך נהגנו בעבר היה ישוב יהודי צפוף על גב ההר הנותן משען לצבא (בדיוק כפי שהיה הדבר בגוש קטיף בטרם הוחרב) ומחבלים למיניהם היו צריכים לחשוב היטב אם הרג יהודים כדאי. מדינת ישראל זקוקה לכל סנטימטר במזרח כדי להגן על תושבי הבועה ועל לב המדינה. זהו צורך קיומי לא שאיפת כיבוש שהרי כיבוש אין כאן כלל. אין עם כובש את ארצו שלו.
על כן יש להפסיק את מעשה ההבל של בניית "גדר ההפרדה", ואת המיליארדים שייחסכו לתת קודם כל לצבא ולהשקיע בצרכים חיוניים אחרים. עם לוחם היודע רק התקפה איננו מסתתר אחרי בדיחה של גדר בטון ותיל. אפילו החומה הסינית לא עצרה פולשים.
האם יש מנהיגות במדינת ישראל אשר תוכל להסתכל אל האמת הזאת בעיניים בלי מורך, מנהיגות מרחיקת ראות, מנהיגות אשר תפתח את העוצמה הישראלית במידה כזאת שאויביה יאלצו לדחות את הג'האד עליה לזמן בלתי מוגבל?
האם ישנה מנהיגות אשר תתחיל להנחיל במדינה ערכי יסוד אחרים המבוססים על אמת ולא על דמיונות שווא אשר השפילו אותה והעמידו את עצם קיומה בסכנה?
אפשר שמנהיגות כזאת ישנה ואפשר שתמצא אחרי ניקוי האורוות.
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
