הכוח נובע מדמוקרטיה ישירה של העובדים. האמת הזאת היא למעשה אמת נצחית, וכך היה מאז ומעולם. גם כיום, רק איגוד מקצועי דמוקרטי, השואב את כוחו מלמטה, כדוגמת האיגודים המקצועיים השוודיים, מהווה בסיס איתן עליו ניתן לבנות כוח ממשי של עובדים, המסוגלים להיאבק ולנצח במלחמה לשינוי פני החברה בישראל.
חוזקה של האלטרנטיבה לביורוקרטיה של עיני בהסתדרות ולשלטון ההון - ולמציאות הישראלית העגומה - עוברת דרך אימוצו של המודל הסקנדינבי, בהיותו בלתי תלוי בחסדיהם של בעלי הון פילנתרופים או פוליטיקאים ימנים, בין אם הם נמנים עם הימין עצמו או מגיעים משורותיו של הסוציאליזם הרפורמיסטי.
כוחה של האלטרנטיבה נובע מהעובדים עצמם ולא מכוחות מיסטיים או מאגיים עלומים של "יד נעלמה" כלשהי. עובדים אלה הם המבטחים לעצמם וליתר החברה חיים ראויים ועולם טוב יותר. כוחו של האיגוד המקצועי בסקנדינביה מבטיח בין השאר שכר מינימום ראוי לכל פועל, תמיכה פוליטית במדיניות של שירותים ציבוריים מקיפים ותשלומי העברה נדיבים, קיומן של קרנות פנסיה ממלכתיות או קרנות פנסיה של האיגודים המקצועיים, שהן ולא גופים פרטיים בעלי רוב ההון, ושוויון בחלוקת ההכנסות. שוויון שהוא הגבוה ביותר בהיסטוריה המתועדת, בחברות אנושיות בסדר גודל של מדינה.
כמובן לא כל איגוד מקצועי מסוגל כיום למלא את התפקיד, שממלאים האיגודים המקצועיים הסקנדינביים, ובטח ובטח לא ההסתדרות בישראל, הנראית תחת שרביטם של שלוחי ההון כרמון, פרץ ועיני יותר כחצר ביזאנטית מאשר איגוד מקצועי דמוקרטי ולוחמני הדואג לעובדים. לשם כך חייב האיגוד המקצועי להתבסס מעשית ואידיאולוגית על שני מרכיבים עיקריים:
א. דמוקרטיה - פורמאלית ומעשית
ב. אוניברסליזם
האיגודים המקצועיים בסקנדינביה: "פוליטיקה של עובדים" ואיגודים ללא עסקנים"
חשוב להבין, כי האיגודים המקצועיים הסקנדינבים בנויים כך שהתנהלות לא דמוקרטית או הוצאתן של קבוצות אל מחוץ למסגרת של הגנת האיגוד המקצועי הופכות לכמעט בלתי אפשריות.
יחידת הבסיס: המועדון
"המועדון"/"מחלקה" כולל את כל העובדים בענף מסוים באזור גיאוגרפי נתון אצל מספר מעסיקים קטנים או את כלל עובדיו של מקום עבודה בסדר גודל בינוני או את כל העובדים ביחידת יצור במקום עבודה גדול. "המועדון"/"מחלקה" מונה בדרך כלל כ-300 עד 500 עובדים.
בתוך יחידת בסיס זו מתקיימת דמוקרטיה ישירה. אסיפת כלל החברים היא הריבון המאשר את מדיניותו של "המועדון/"מחלקה" כלומר האם "המועדון"/"מחלקה" מקבל או לא מקבל את מדיניות המסגרת שמעליו. כל חברי "המועדון"/"מחלקה" יכולים גם לבחור וגם להיבחר לכל תפקיד במסגרת או מטעם "המועדון"/"מחלקה". החברות "במועדון"/ "מחלקה" אינה פוסקת בעקבות פיטורין או יציאה לגמלאות. רק עזיבה מרצון או מעבר ל"מועדון"/"מחלקה" אחרים מביאים להפסקת חברות.
החטיבה
מעל ל"מועדון"/"מחלקה" יושבת "החטיבה" המנוהלת ע"י אספת נציגי "המועדונים"/"מחלקות". הבחירות לאסיפת החטיבה נערכות כל שנה
האיגוד המקצועי הענפי
מעל "לחטיבה" נמצא האיגוד המקצועי הענפי, שבקונגרס שלו יושבים נציגי "החטיבות". לקונגרס נערכות בחירות כל שלוש שנים. כל חבר באיגוד המקצועי הענפי יכול להעלות נושא לדיון לקונגרס האיגוד המקצועי הענפי ולתבוע שיתקיימו על נושא זה דיון והצבעה גלויה. האיגודים המקצועיים הענפיים מקיימים פדרציות העוסקות בנושאים המחייבים שיתוף פעולה בנושאים שיש להם חשיבות לכלל העובדים, למשל קביעת שכר מינימום ארצי, סיוע בשביתות הזדהות או ביצוע חרם ע"י איגוד ענפי אחד לטובת עובדים באיגוד ענפי אחר ועוד.
שינויי בעלות אינם משפעים על כוחם של העובדים המאוגדים מאחר וההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים נקבעים ברמה הענפית והחברות באיגוד המקצועי אינה תלויה בזהות המעסיק אלא במקום הפיסי שבו מתבצעת העבודה. "המועדונים" ו"החטיבות" יכולות ומקימות גם מסגרות נוספות על בסיס זהות המעסיק לצורך ביצוע מטלות כמו נציגות עובדים בהנהלת החברה ומימוש סמכויות ניהוליות שהועברו בארצות סקנדינביה לידי האיגוד המקצועי.
בשם השוויון והצדק: קבלו את האיגוד המקצועי הסקנדינבי
אז מיהו הגורם העיקרי שאחראי לשוויון בסקנדינביה? ניתן לומר שאת התפקיד הזה ממלאים בראש ובראשונה האיגודים המקצועיים וגופים פיננסים בעלי אופי קולקטיביסטי, שמהווים את הגורם המרכזי בכלכלתן של הארצות הסקנדינביות. גופים אלו קובעים את מבנה שוק העבודה ואת השימושים השונים הנעשים ברווחי החברות. כך למשל בשבדיה, דנמרק ופינלנד, 80% מהעובדים השכירים חברים באיגודים המקצועיים, ובנורבגיה 60% מהשכירים.
האיגוד המקצועי קובע למעשה גם את השכר ותנאי ההעסקה בכלכלתן של ארבע ארצות אלו, מתוקף סמכויותיו. הוא מחזיק לצד הזכות הרגילה לשביתה על-רקע שכר ותנאי עבודה, את הזכות "להחרים" מקומות עבודה לא מאוגדים שאינם דואגים לעובדיהם לתנאים דומים לאלו של המקומות המאוגדים. משמעותו של חרם זה מתבטאת למעשה במניעת אספקת שירותים לעסקים אלה באופן סלקטיבי. כפועל יוצא של מדיניות זו, הסכמי השכר הקיבוציים חלים בפועל על כלל השכירים במשקים הסקנדינביים.
בנוסף יש לאיגודים המקצועיים נגישות מלאה, מתוקף החוק, לכל המידע הניהולי במקומות עבודתם. כמו-כן, מתוקף חוק החברות בסקנדינביה, לעובדים המאוגדים יש גם נציגות בדירקטוריונים של מקומות עבודתם. בשבדיה, נורבגיה ודנמרק, לדוגמא, החוק מחייב שנציגי העובדים יהוו כשליש מחברי הדירקטוריון. בפינלנד "מסתפקים" רק ב-20%.
הדירקטורים מטעם העובדים אומנם אינם יכולים להצביע בישיבות ההנהלה העוסקות בהסכם הקיבוצי, אולם מלבד מגבלה זו, סמכויותיהם זהות לחלוטין לאלו של הדירקטורים מטעם הבעלים. כלומר, הם זכאים להצביע על החלטות בעלות חשיבות עקיפה רבה לעובדים דוגמת תוכניות השקעה, החלטות לגבי חלוקת רווחים, מינוי מנהלים בכל הדרגים, רכישת חברות אחרות ועוד.
התפקיד המהפכני של האיגודים בשוודיה: שוויון כלכלי, צדק חברתי ואוניברסליזם פועלי
כתוצאה מכוחם של האיגודים המקצועיים, אין בארצות סקנדינביה עבודות דחק ותופעה של תשלום שכר רעב בענפים בעייתיים ובלתי מקצועיים. תופעה שאופיינית לישראל ולמרבית מדינות המערב, אינה קיימת שם. בשנת 2004 היה שכר המינימום בשבדיה 1,750 אירו ברוטו לחודש. במונחיה של כלכלת ישראל, זהו שכר השקול לשכר מינימום של למעלה מ-6,000 שקל. אגב, שכרם הממוצע של 4,000 המנהלים הבכירים ביותר בשבדיה היה בשנת 2004 רק פי חמש משכר המינימום. יחי ההבדל הקטן.
במקביל, הבעלות הציבורית על ההון מיושמת באמצעות הפנסיה הצוברת החלה על כלל שוק העבודה, הן מתוקף החוק והן מתוקף הסכמים קיבוציים. עקב כך צברו קרנות הפנסיה הסקנדינביות הון רב. הון נוסף נצבר בידי חברות ביטוח הדדי, קרנות השביתה של האיגודים המקצועיים ובנורבגיה גם קרנות רווחי חברת הנפט הממלכתיות. אלה הוגדרו לאחרונה כקרנות רזרבה לתשלום הפנסיה הממלכתית. למעלה ממחצית ההון בשבדיה, נורבגיה, דנמרק ופינלנד נמצא בידי קרנות פנסיה ממלכתיות, קרנות פנסיה של האיגודים המקצועיים, חברות הביטוח ההדדי של האיגודים וקרנות שביתה. בין עשרת בעלי ההון הגדולים במדינה זו, אין ולו אף בעל הון פרטי אחד.
רווחי ההון של הקרנות הללו משמשים כמקור לשמירה על ערך הפנסיה של חבריהן. 100% מאוכלוסיית שבדיה מכוסה על-ידי קרנות הפנסיה הממלכתיות, ולמעלה מ-80% מהשכירים מכוסים גם על-ידי קרנות הפנסיה של האיגודים המקצועיים. לקרנות הפנסיה הממלכתיות קוד אתי מחייב, האוסר עליהן להשקיע בחברות המפרות את אמנות ארגון העבודה העולמי ואמנות בינלאומית הנוגעות לאיכות הסביבה. לקרנות הפנסיה של האיגודים המקצועיים מדיניות דומה המובטחת על-ידי הרכב הדירקטוריון.
חברת הביטוח ההדדי "פולקסם", השייכת לפדרציית האיגודים המקצועיים של ה"צווארון הכחול", דוגלת במדיניות השקעות נוקשה אף יותר. במסגרת זו, בנוסף לכיבוד האמנות הבינלאומיות, ניתנת עדיפות להשקעה בחברות בעלות אופי קואופרטיבי. חברת ביטוח הדדי זו מבצעת את ביטוחי החיים וביטוחי החובה של חברי האיגודים המקצועיים, כל רווחיה מוקדשים להורדת פרמיית הביטוח והונה נאמד בכ-16 מיליארד אירו.
בשם ההשחתה: אוזלת היד והשחיתות של ההסתדרות בישראל
ההסתדרות מתוך אוזלת יד ובמקרים לא מעטים גם שחיתות אפשרה את התהליך שהפך חלק גדול מהאיגודים המקצועיים בישראל ללא דמוקרטים ולא אוניברסאליים. העובדים הכמהים לייצוג ומאבק חסר פשרות בהפיכתם לסחורה חסרת זכויות, נתקלים שוב ושוב בהנהגות איגודים מקצועיים בירוקרטיים ומושחתים, שהן משת"פיות של הנהלת מקומות עבודתם או של בעלי הון המתכננים להעביר בעתיד את מקום העבודה לבעלותם.
השיטות רבות ומגוונות: עובדים ארעיים שיכולים רק לבחור אבל לא להיבחר בנתב"ג, העברת חלק ניכר מהעובדים במקום העבודה להעסקה באמצעות קבלן וע"י כך הוצאתם באופן מוחלט אל מחוץ לאיגוד המקצועי ברכבת, בדואר, בנתב"ג ובמקומות נוספים, מזכירי "מועצות פועלים" שלא ברור אם הם עובדים עבור ההסתדרות או עבור המעסיקים באזור שבאחריותם ועוד הסדרים שהעיקרון המשותף לכולם הוא "הפרד ומשול" על גב העובדים.
בזמן האחרון יותר ויותר עובדים בענפים ובמקצועות שונים מאסו באותה עבדות בחסות משרד אוצר מפריט, והסתדרות משתפת פעולה. הם מנסים באומץ רב להפוך וועדים לדמוקרטים, להפסיק או לרכך את החלוקה למעמדות בתוך מקומות עבודה מאורגנים, לארגן עובדי קבלן לא מאוגדים, ולהשתחרר מהמשקולות שמפריעות לניהול מאבק עובדים יעיל נגד ההון ונציגיו בשלטון.
ההסתדרות וגם עופר עיני יכולים להצטרף אליהם, ולהציל את עצמם מאובדן רלוונטיות, והם יכולים גם להמשיך במדיניות הנוכחית, ולהיוותר רק עם הבניין ברחוב ארלוזורוב. מצד שני נראה לי, כי כוונתם היא לוותר בסוף גם על הבניין תמורת הרבה כסף בחשבון הבנק, ותפקיד טוב אצל בעל ההון במקום העבודה המופרט.
