אליקים רובינשטיין הוא אדם ישר. זאת צריכה להיות נקודת המוצא. אבל גם אנשים שהאינטגריטי שלהם הוא מעבר לכל ספק יכולים לטעות. זה קרה בעבר ליצחק זמיר, כאשר הוא שימש בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, בשעה שהוא התעקש על העמדתם לדין פלילי של אנשי השב"כ, בפרשת "קו 300", וזה קורה עתה לאליקים רובינשטיין. ייתכן שהוא עושה זאת מכוחה של אינרציה מסוימת, שהרי הציבור כבר שמע מפיו בעבר כל מיני "נזיפות" כלפי בכירים במערכת הפוליטית, כשלא נמצאו ראיות משפטיות להגשת כתב אישום נגדם, ואף אחד לא ניסה אז להעמידו במקומו הנכון, אז מדוע שהוא לא ינסה זאת שוב, כשעמידה בפוזה מן הסוג הזה עוד עשויה לצרף כמה נקודות זכות לאמתחתו במאבקו הבלתי נלאה על המקום שהתפנה זה עתה בבית המשפט העליון?
ודוק: אריאל שרון איננו עובר על כל איסור הקבוע בחוק כאשר הוא שולח את בנו, עמרי, להיפגש עם יאסר ערפאת. ראש הממשלה פשוט מעדיף, כנראה, שהמסר שיש לו להעביר למנהיג הפלשתיני יהיה מדויק ככל שרק ניתן. הוא אף מבקש, מן הסתם, לכבד את היריב האש"פי בביקור של בן משפחה, שהוא אקט שיכול להתקבל במזרח התיכון כמחווה של רצון טוב. אז מה כבר יכול רע בכך, אם למשל האלימות תפחת במידה מסוימת ולעבר כמה ישובים יירו פחות פגזים, כתוצאה מביקורו של עמרי שרון?
היועץ המשפטי לממשלה אמור להנחות את שרי הממשלה בנושאי חוק ומשפט. לא בנושאים של אתיקה שלטונית שאין בצידם כל פגם חוקי. מסרים פוליטיים מותר לראשי ממשלה להעביר באמצעות אנשי סוד. לאהוד ברק היו אי-אלה "מקורבים" מן הסוג הזה. דורון כהן, גיסו, היה אחד מהם.
מה שבהחלט מזכיר לרבים, שהיועץ המשפטי לממשלה, זה שהליכות מוסר כה קרובות לליבו, היה צריך להראות יותר נחישות בנושאים שהם בעליל בלתי חוקיים, כמו העמותות הפיקטיביות של אהוד ברק, ולא להתעסק בשטויות.
עמרי שרון איננו עובד מדינה, על-פי דרישתו של נציב שירות המדינה, ובכך צריך היה להסתפק. כל מה שמעבר לכך דומה לחיטוט שאינו במקומו, שנודף ממנו ריח בלתי ראוי. עמרי שרון איננו שליח לדבר עבירה. הוא שליח מיצווה - ואליקים רובינשטיין היה צריך לעסוק בענייניו, ובבדק בית בביתו הוא, במקום לחפש להסיט את תשומת הלב הציבורית ממחדליה הבלתי נסבלים של פרקליטות המדינה.
זיכויו של אביגדור קהלני הוא רק קצהו של קרחון ענק. יכולתי להביא עוד דוגמאות אין ספור של מחדלים המעכירים את חייהם של רבים מאוד, מבלי שידו של היועץ המשפטי לממשלה עושה דבר כדי להסירם.
ואולי זאת השעה הראויה לבוא חשבון עם היועץ המשפטי לממשלה, ועם שכמותו, שמתמנים לתפקידיהם במערכת המשפטית, על כל שלוחותיה, בשיטה של חבר מביא חבר, ואליקים רובינשטיין הוא בדיוק הדוגמא האידיאלית לכך. מינויו לשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפני שהוא נשלף משם לתפקידו הנוכחי, לאחר שנתיים בלבד, היה עקום במיוחד. הוא לא שימש לפני זאת אפילו יום אחד כעורך דין מן השורה. כל ימיו הוא התהלך בהיכלות של שועים ורוזנים; קופץ מתפקיד לתפקיד. תמיד בשירות המדינה. אף פעם לא בשירותו של האזרח מן השורה.
לפני מינויו לשופט מחוזי הוא גם לא שימש כשופט בערכאה נמוכה יותר, שם ממתינים בדרך כלל הרבה שופטים מוכשרים, שעושים לילות כימים על מנת למשוך את תשומת ליבם של בני האליטה השלטת בוועדה למינוי שופטים. אז מדוע, בעצם, סבור אליקים רובינשטיין שהוא ראוי עתה לדלג לשלב הבא? כלום רק הקירבה להיכלות השררה די בה?
מדוע שלא יתמנה לבית המשפט העליון עורך דין, מן השורה הראשונה, מאלה שגלימתם ספוגה בזיעתם של מאות ואלפי לקוחות בבתי מעצר ובבתי סוהר, מי ששמע במו אוזניו את בכיים של קרובי משפחה דואגים בגלל שאדם יקר לליבם נעצר על לא עוול בכפו, או נשלח למאסר, משום ששופט אטום שמונה לתפקידו חרף חוסר כישרונו הבולט התעלם ממה שהונח לפניו על דוכן השפיטה?
הייתי רוצה שאליקים רובינשטיין, ודומיו בקרב אצולת המשפט, אלה המתלקקים זה על זה בכינוסים בים המלח או באילת, על חשבון משלם המסים הישראלי, ימתינו פעם שנה ושנתיים, ואף יותר, לפסק דינו של שופט עצל, או יתגודדו במסדרונות בתי המשפט במשך שעות לפני ששופט עצבני יואיל בטובו להאזין להם במשך שתיים-שלוש דקות מתישות ומתסכלות, בטרם שהם מתדפקים על דלתותיו של בית המשפט העליון.
גם בצבא אי אפשר לשאוף לתפקיד במטה הכללי לפני שעוברים קורס מ"כים וקורס קצינים ורצים בג'בלאות ו'קורעים את התחת' בשמירות ובמארבים - אז למה אליקים רובינשטיין רוצה את מה שהוא לא יכול היה לקבל בכל מערכת אחרת?
