התפקוד המיני בחולי סוכרת

הטיפול בחולי הסוכרת נגזר על-פי רמת הנזק והפגיעה שנגרמה הן בהיבט של המערכת הווסקולארית (כלי הדם) והן בהיבט של המערכת הנוירולוגית (עצבית) והשפעתם היחסית על כלי הדם והעצבים באיבר המין.

אצל חולי סוכרת הסובלים ממחלה קרדיו-ווסקולארית יש הפרעת זקפה הקשה ביותר כאשר הם גם מעשנים למעלה מ-20 שנה. אולם, שילוב סוכרת עם מחלת לב גורם אף הוא להפרעה בזקפה יותר מאשר בחולה סוכרתי ללא מחלת לב.

ישנם מספר סוגי טיפול הניתנים לחולי הסוכרת. כל טיפול חייב להיות מותאם לפי רמת הנזק/ההפרעה שישנה בתפקוד המיני.

בחולי סוכרת, שאסור להם ליטול תרופות אלו (מעכבי PDE5) מסיבות שונות או סוכרתיים שהתרופות האלה לא הועילו להם ולא הצליחו להשיג זקפה או במטופלים, שתופעות הלוואי ללקיחת התרופות היו קשות (תופעות שמופיעות אצל 40%-50% מכלל חולי הסוכרת), לחולים אלה, מומלץ להתחיל טיפול תרופתי בהזרקות. דהיינו, הזרקות לגוף המחילתי באיבר המין לפני קיום מגע מיני.

תרופות ההזרקה נמצאות בשימוש שנים רבות. כגון, פפברין; פנטולאמין ופרוסטגלאנדין (PGE1) מוזרקות לפני המגע המיני כל אחד לחוד או בשילוב ביניהם והם ניתנות כטיפול לטווח ארוך.

טכניקת ההזרקה, צורת ההזרקה והמינון המדויק הינו אישי לכל מטופל. השילובים בין התרופות השונות והמינונים מותאמים במיוחד בהתאם לצורך. הצלחת הטיפול הזרקתי היא גבוהה והיא למעלה מ-90%. במידה והמטופלים שומרים על כל הכללים המתאימים לטיפול זה לא יופיעו סיבוכים ולא תהיינה תופעות לוואי.

המטופל מקבל מזרקים קטנים עם מחט דקיקה ובו החומר שהותאם אך ורק לו. בשלבים הראשונים עובר המטופל תרגול עצמי במרפאה ובבית עד לקביעת המינון המדויק והמתאים לו. חשוב שהרופא האורולוג יהיה מומחה בנושא ויודע להדריך ולעקוב אחרי כל מטופל בהתאם לתוצאות.

ישנם מטופלים שבמקביל לטיפול הזריקתי ולתגובה המצוינת שלה, חלה אצלם ירידה ברמת הסוכר. המטופל מאוזן היטב מבחינה הסוכרת ואז ניתן לנסות פעם נוספת להתחיל טיפול בכדורים (טיפול פומי).

בעבר היו ניסיונות של טיפול באמצעות משאבות ואקום המולבשות על האיבר או מריחת משחות שונות על האיבר או בתוכו שכיום לא משתמשים בהם יותר.

אותם מטופלים שהסוכרת שלהם אינה מאוזנת בצורה בולטת או לחילופין לא קיימו יחסי מין במשך שנים רבות הטיפולים בכדורים או בזריקות אצלם אינם עולים יפה. למקרים אלה, נותר רק טיפול כירורגי של השתלת תותב לתוך הפין (בכ-5%-1% מבין החולים האלה). באמצעות התותב ניתן להגיע למגע מיני. אולם, ישנם סיבוכים הקשורים לתותב עצמו שהנם מרובים יותר בחולים הסוכרתיים.

הפרעות זקפה הינה בעיה נפוצה באוכלוסיה בכלל ובסוכרתיים בפרט. כיום ניתן לתת מזור לחולים הסוכרתיים ולהשיבם לחיי מין מלאים ומספקים. בהשאלה ל"מעז יצא מתוק" ניתן כיום לומר: "גם למתוק יצא און!"

א.

• קבוצת התרופות מורכבת בעיקר מתרופות צמחיות הנלקחות בפה. מטרתם, להגביר את הפרשת ה- NO (nitric oxide) בין השאר בגופים המחילתיים של איבר המין ועל-ידי כך לגרום להרפיית השריר החלק בפין. בקבוצת תרופות זו ניתן למנות: כדורי יוהימבין, או L-ARGININ, שבחלק מהמקרים, בעיקר כשהפגיעה קלה, משפרים את הזקפה.

• קיימות תרופות בעלות השפעה דומה שאינן ניטלות בבליעה. כגון, פנטולאמין (רג'יטין) המשמש כחלק מטיפול זריקתי ואפומורפין (uprima) שבקרוב תופיע במשאף הנשאף זמן קצר לפני המגע.

ב.

קבוצת תרופות מעכבי אנזים PDE5. תפקידו הראשוני של האנזים, כאמור לעיל, הוא לפרק את GMP ולהביא לסיום הזקפה. אולם, אם נעכב אנזים זה, יתמהמה פירוק ה-GMP והזקפה תתמשך. בקבוצה זו קיימות 3 תרופות הניטלות דרך הפה (בבליעה): VIAGRA (סילדנפיל) שהיא הראשונה שפותחה והידועה ביותר; CIALIS (טדאלאפיל) ו-LEVITRA (ורדנאפיל). שתי התרופות האחרונות קיימות מספר שנים והצטבר גם עליהם מידע רב.

הרופא המטפל בעל הניסיון והידע צריך לבחון ולהחליט איזה סוג כדור מתאים: לאיזה מטופל בהתאם לגילו ומצבו הכללי, בהתאם לרמת סוכר בדם המטופל ובהתאם לתופעות הלוואי של הסוכרת שקיימות באותו מטופל.

פרסומים רפואיים מדברים על רמות תגובה משתנות לתרופות השונות. כלומר, עצם הופעת זקפה, עוצמתה והתמשכותה אינם אחידים ושונים בין חולי סוכרת המקבלים תרופות אלה וישנם אחוזי תגובה משתנים לגבי כל תרופה.