סיפור על הצלחה מסחררת

אתמול פורסם הדוח השנתי של הסניגוריה הציבורית על אודות בתי המעצר והמאסר בישראל. אמנם, סגן הסניגורית הציבורית אמר כי יש דברים שבהם חל שיפור, אך ערוץ 2 הציג את מהדורות החדשות שלו שבהן דיווח בשעתו על הדוחות הללו בשנים 2003, 2004 ו-2005. צריך להיות חטטן ודקדקן חרוץ, כדי למצוא הבדל בינם ובין הדוח החדש. כל דוח כזה מהווה תזכורת לטיבו ולמהותו של שירות בתי הסוהר, וגם של המשטרה האחראית לבתי המעצר.

טרם שכחנו את פרשת מינויו של מפכ"ל המשטרה, לאחר התפטרותו של משה קראדי. כהרף-עין הופיע השר לביטחון הפנים, אברהם דיכטר, ושלף מכובעו את שפן הקסמים שלו: נציב שירות בתי הסוהר, רב-גונדר יעקב גנות, הוא שיהיה מפכ"לנו הבא, ואין ראוי ממנו לכך, שכן מי ימלל ומי יפלל גבורותיו.

משהתברר כי הציבור לא שכח את פרשת טאנוס, שבה נחלץ גנות מהרשעה פלילית אך זכה בקיתון של גינויים מאת השופטים, קמה זעקה נגד המינוי, ורשעים החלו לשאול כיצד מעלה דיכטר בדעתו למנות איש כזה לתפקיד המפכ"ל, המחייב נקיון-כפיים עילאי והיעדר כל רבב, במיוחד לאחר שהתפטר קראדי בשל מעשה-שטות ישן ופעוט לעומת התנהגותו של גנות. או-אז התחלנו לשמוע שירי הלל על סגולותיו של גנות, מפי דיכטר ומפי רבים אחרים. עד כמה הצליח גנות לשקם את שירות בתי הסוהר, שהפך בימיו ממש לסיפור הצלחה בקנה-מידה עולמי. עד כמה הצליח בהקמתה של משטרת ההגירה, שהיא למעשה מנגנון המפנק ומלטף את העובדים הזרים, שהחלו לחפש את שוטרי ההגירה בתקווה לחבקם, מרוב אהבה להם. ועד כמה הצליח גנות בתפקידו כראש אגף התנועה במשטרה, עד כי נהגי האמבולנסים ומתנדבי זק"א יצאו בהפגנות, בשל מחסור בגוויות ובשל מיעוטן של תאונות הדרכים.

שבחי גנות, במיוחד אלה הקשורים לתפקידו כנציב שב"ס, זלגו מהתקשורת הכתובה והאלקטרונית, לרבות האינטרנט. אומנם איש לא ניסה להוכיח בעובדות את שירי השבח הללו, אך התמונה הכללית היתה של הצלחה מסחררת. לא היה ספק כי בלילות בוקעת מבתי הכלא שירה אדירה של אסירים שמחים בחלקם וכמהים למאסרם, וכי בשעריהם של בתי הסוהר נרשמו טרגדיות קורעות-לב, כאשר אסירים-לשעבר פרצו בבכי תמרורים עקב סירוב הסוהרים להכניסם שוב אל בתי התענוגות הללו. בשערי הכלא נראו מחזות אימים, כאשר סוהרים קשוחים גררו החוצה על-כורחם אסירים שתקופת מאסרם הסתימה למגינת לבם. בבית המשפט העליון נרשמו ערעורים שהגישו נאשמים על קולת העונש, וסניגורים רבים התחרו בתביעה בדרישתם כי עונש המאסר יוארך ככל האפשר. הכנסת עמדה לחוקק חוק הקובע עונשי מקסימום, מחשש פן לבם של השופטים הרחמנים לא יעמוד בפני תחנוניו של הנאשם, המבקש שלא להפריד לזמן רב בינו ובין כלאו האהוב.

כעת, על-פי הדוח החדש-אך-ישן של הסניגוריה הציבורית, אנו רואים עד כמה כותבי הדוח הם כפויי טובה. במקום להוסיף ולשבח את נציב שב"ס, הם מקשקשים על צפיפות ועל אסירים הלנים על הרצפה. כאילו אינם מבינים שתנאי-חיים אלה נועדו לחשל את האסיר ולהכינו לשירות ביחידת שדה לאחר שחרורו. במקום לומר תודה לגנות על שירותו המסור ועל הצלחתו, הם מספרים לנו על תאי כלא ומעצר השורצים מקקים, והטלוויזיה ברשעותה גם מראה את היצורים הענוגים הללו. האומנם לא שמענו על כך שהמקק הוא יצור מלא חלבון, שאכילתו - ולבטח השהיה במחיצתו - טובה לבריאות?

מעל לכל, עומדת התלונה החמורה והמרושעת על אלימות שיטתית שנוקטים סוהרים נגד אסירים. במקום להודות לשר ולנציב על הנהגת עיסוי קבוע לאסירים, בידי מעסים מנוסים בנוסח אקספרס של חצות, יש למחברי הדוח טענות מוזרות שכאלו. כפויי טובה שכמותם. מה יזיקו כמה סטירות לחי, כמה בעיטות ואפילו כמה צלעות שבורות, לאסיר השמח בחלקו והמתברך בלבו מדי יום מחדש, על אכסונו באחד התאים המבורכים של הרב גונדר הנאור?

אכן, דיכטר ראוי לברכותנו על בחירתו המוצלחת ביעקב גנות לתפקיד המפכ"ל, וראוי להוקיע את אותם חסרי אמון ונודניקים, שלא יכלו להתפעל מבחירתו זו ופקפקו במקצת בסיפורים על הצלחת האיש בראשות שב"ס. בגללם הוכשל המינוי, שהיה עתיד להיות סיפור הצלחה נוסף בשרשרת הצלחותיו המסחררות של האיש.

כאמור, העניין אינו רק בגנות ובשב"ס, אלא גם במשטרה ובבתי המעצר שבאחריותה. גם בתחום זה, שאף הוא באחריותו של השר לביטחון הפנים, מן הראוי שנוקיר את השר הממונה ונברכו על הצלחתו.