לאחר שהתחדשו העימותים האלימים בין פתח והחמאס פתחה תנועת החמאס במתקפה כוללת במטרה לחסל את הכוח הצבאי של תנועת הפתח ולהשתלט על רצועת עזה. המתקפה נתקלה בהתנגדות חלשה של יריבים בעלי מוטיבציה נמוכה ומעוזי פתח נפלו בזה אחר זה לידי החמאס. נראה כי החמאס השיג שליטה מלאה ברצועת עזה ונוכחות פתח כתנועה מתפקדת נמחקה כמעט כליל. כתגובה החל הפתח במסע מעצרים של פעילי חמאס באיו"ש. נשיא הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, הכריז מצב חרום, פיזר את ממשלת האחדות הלאומית ומינה ממשלה של טכנוקרטים מקורבים לפתח בראשות סלאם פיאד. המשמעויות עיקריות של ההתפתחות הזאת הן:
- התחזקה ההפרדה בין רצועת עזה ואיו"ש. ההפרדה היתה קיימת עוד לפני כן משום שישראל מנעה תנועה חופשית בין שני האזורים, אך עתה הם הופכים לשתי ישויות פוליטיות נפרדות בשליטת תנועות יריבות. במצב זה אין גם כתובת פוליטית פלשתינית אחת שיכולה להתיימר לייצג את העם הפלשתיני מול ישראל.
- ממשלת החמאס תמצֵא לראשונה במצב שבו היא יכולה לממש שליטה על אזור גיאוגרפי מוגדר. מאז ניצחון החמאס בבחירות והרכבת הממשלה הראשונה על ידו ואח"כ הקמת ממשלת האחדות, שתי הממשלות לא שלטו בפועל בשל המשך היריבות בין שתי התנועות וסירובן לוותר על השליטה במיליציות החמושות שלהן ובמנגנוני הביטחון שהיו בשליטתן.
- סביר, כי לפחות בשלב הראשון יתחזקו הסנקציות של הגורמים הבינלאומיים המופעלים נגד החמאס, אם כי הם ישאפו למנוע משבר הומניטארי וימשיכו להזרים סיוע לרצועת עזה.
- מצד שני הסנקציות יוסרו לחלוטין מממשלת הפתח השולטת באיו"ש.
- נראה גם כי השתלטות החמאס על רצועת עזה תגרום דאגה רבה למשטר המצרי, שיחשוש מההשלכות על המצב הפנימי במצרים. דאגה זו יכולה לחזק את המוטיבציה המצרית למנוע הברחות נשק לרצועה ולבקר תנועת גורמים בלתי רצויים אל הרצועה וממנה.
בשלב זה קשה להעריך מה תהיינה ההשלכות על מצב הביטחון בגבול רצועת עזה. מצד אחד, תחושת ההצלחה של המנגנון הצבאי של החמאס עלולה להביא לרצון להפגין יכולת גם מול ישראל ויכולה להיות גם חשיבה בתוך החמאס שהפניית תשומת הלב לעבר העימות עם ישראל תחליש את האפקט של דעת הקהל הפלשתינית על מעשי הזוועה והטבח שנעשו ע"י אנשי החמאס במסגרת ההשתלטות על רצועת עזה. מצד שני, החמאס זקוק ליציבות יחסית כדי לבסס את שלטונו ברצועת עזה ולכן אין לו אינטרס בהסלמה מול ישראל.
לראשונה מזה זמן רב תימצא ישראל במצב שבו יש כתובת אחת ברורה האחראית למתרחש ברצועת עזה. ישראל תצטרך להתמודד עם העובדה שזו אינה הכתובת הרצויה לה משום האידיאולוגיה של תנועת החמאס וסירובה לקבל את שלושת תנאי הקווארטט - הכרה בישראל, הימנעות מאלימות ושמירת ההסכמים הקיימים. אולם קיומה של כתובת אחת נוח לישראל. הפלשתינים יתקשו להשתמש בתירוץ הרגיל - שהפעולות נגד ישראל מתבצעות ע"י כוחות שאינם בשליטת הממשלה ושהיא אינה יכולה למנוע אותם. מעתה תהיה אחריות ברורה לכל פעולה שמקורה בעזה.
הפיכת החמאס לשליט הבלעדי של רצועת עזה יוצרת גם מצב שבו נכסיה של התנועה מתרבים ויש לה יותר מה להפסיד. גם מצב זה נוח לישראל משום שתהיינה לה אפשרויות תגובה רבות יותר על פגיעות בה שמקורן ברצועת עזה ומנופים רבים יותר ללחוץ על החמאס ולהרתיע אותו.
זה יהיה גם מבחנה העיקרי של תנועת החמאס מבחינת האוכלוסיה הפלשתינית. האם ממשלתה תהיה מסוגלת להשליט חוק וסדר, ולהשתלט על כל הקבוצות והפלגים החמושים הפועלים ברצועת עזה, לרבות חמולות המפעילות מיליציות פרטיות כמו חמולת דורמוש? נראה גם כי הפיצול בין רצועת עזה ואיו"ש יחזק את המוטיבציה של החמאס לעמוד במבחן הזה. הם יצטרכו להוכיח לחלקו העיקרי של הציבור הפלשתיני בשטחים, המתגורר באיו"ש, כי שלטונם עדיף על שלטון הפתח ושהם מסוגלים לספק שלטון מתפקד ובלתי מושחת שיש לו יכולת לקיים מונופול על השימוש בנשק ולספק חוק וסדר. יתכן גם כי החשש מתגובת הצבור הפלשתיני באיו"ש ישמש מעצור לכפיית נורמות איסלאמיות נוקשות על האוכלוסיה ברצועת עזה בתחומים כמו צורת לבוש ומאפייני התנהגות אישית אחרים.
שאלה מרכזית אחרת היא מה תהיינה השפעות ההתפתחות הזאת לטווח הרחוק יותר? האם זוהי תחילת הסוף של תנועת הפתח והשתלטות מוחלטת של התנועות האיסלאמיות על התנועה הלאומית הפלשתינית? או שדווקא התבוסה הזאת היא התמריץ לו זקוקה התנועה הלאומית הפלסשתינית החילונית אשר מיוצגת ע"י פתח על-מנת לחולל את הרפורמות הדרושות ולהביא לתחייתה? מה תהיה ההשפעה על מעמדן של התנועות האיסלאמיות ברחבי העולם הערבי ויכולתן להתמודד עם המשטרים הקיימים? מה תהיה השפעתה של התפתחות זו על תפישת האיומים של משטרים אלו ועל נכונותם לנקוט בצעדים שונים לבלימת התנועות האיסלאמיות? בשלב זה התשובה לשאלות אלה אינה ברורה.
ולבסוף, ברור כי הסיכויים של התפתחות דיאלוג מדיני אפקטיבי בין ישראל והפלשתינים, שמלכתחילה היו קטנים, הפכו לבלתי קיימים, אלא אם ישראל תשנה את גישתה כלפי שלטון החמאס. אומנם השתלטות החמאס על רצועת עזה תחייב דיאלוג ברמות נמוכות בין ישראל ונציגים של השלטון החמאסי משום הצורך לאפשר המשך החיים והשירותים הבסיסיים לאוכלוסיה ברצועת עזה, התלויה כמעט לחלוטין בישראל בתחומים כמו אספקת מים וחשמל, יבוא ויצוא. אולם לא נראה כי מגעים אלו יחרגו מהרמה הזאת כל עוד ישראל תידבק במדיניותה שלא לקיים דיאלוג עם החמאס לפני השינויים הבסיסיים במדיניותו.
בכל מקרה יהיה צורך לפתח מנגנון של העברת מסרים לחמאס לצורכי הרתעה או הבהרה של משמעות הצעדים שהוא נוקט והתגובה הישראלית לצעדים אלו. כל זאת כדי להימנע מהסלמה צבאית מול עזה כאשר אפשר לרסן את החמאס בדרך אחרת. מצד שני יתכן כי אפשר יהיה לפתח דיאלוג אפקטיבי יותר עם מחמוד עבאס וממשלת הפתח שיהיה שונה מהדיאלוג העקר שאפיין את המגעים בין שני הצדדים לפני ההתפתחויות האחרונות.
