משפטי עוצמה חביבים על פוליטיקאים משום היותם קליטים ומעבירים את המסר בצורה חיובית לדעת אומרם, תוך שהלה נזקק למאמצי שכנוע מזעריים בעיקבותם. זכורים ולא לטובה אותם משפטים כדוגמת "פינוי גוש קטיף הוא טוב לביטחון ישראל", של מר שרון מאביב 2005. ושוב זכינו למשפט עוצמה ממש כעת, עת התראיינה שרת חוצנו אצל צמד הגריאטרים מערוץ 10, זה מקרוב הפכו אתרוגנים.
מהו שטוענת שרת חוצנו ברצונה לשכנענו כי שיחות אופק מדיני הינן חיוניות דווקא כעת, כאשר לדבריה נפתח עבורנו ממש ממש כעת "חלון הזדמנויות" לכך. אמירה זו ויותר מכך מה שמסתתר מאחוריה, מסוכנת ביותר עבור מדינת ישראל. הבה ונסיר כל ספק בעניין... שיחות, דיאלוג, הצגת אופק מדיני ואפילו מספר מחוות מתונות הן דבר חיוני וחשוב לבטחוננו כפי שוודאי הינו חשוב לפלשתינים. ברור כי הסיכוי להנמכת להבות הסיכסוך הינו גבוה כאשר הצדדים משוחחים ונושאים ונותנים בינהם. ברור כי צריכים אנו "לחזק" את אבו-מאזן אך נשאלת השאלה עד היכן ובאיזה מחיר עבורנו. מאידך התבטאות כגון דא, "חלון הזדמנויות", טומנת בחובה מוקש רציני לענייננו.
האם "חלון ההזדמנויות" מרמז על כך כי "חלון" זה יוגף בקרוב? ובאם כך ע"י מי? האם מעמדו השברירי של אבו-מאזן מאפשר לנו לשוחח עמו כעת, בעוד החלפתו ע"י מי ממתנגדיו, החמאס או תומכי חיזבאללה נתמכי אירן למשל, הינה יותר מסתם אפשרות? ואם זהו חששה של שרת חוצנו הרי מודעת היא כי כל הסכם נדון לכישלון בעתיד הקרוב עקב מפלתו האפשרית או חולשתו הקיצונית של אבו מאזן. ובאם זוהי התובנה של השרה מדוע עלינו להחפז? מאידך, רצונה של השרה אכן להחפז בהתאם לדבריה בראיון, כאשר אנו מניחים כי טובה גדולה לישראל לא תצמח מכך במצבו המעורער של אבו מאזן מעורר את השאלה המתבקשת, למי טוב "חלון הזדמנויות" זה?
אנו כבר עברנו את חפזונו של מר אריאל שרון בפינוי גוש קטיף אשר בסופו של יום הוברר כי היה מהשטן. ישנם רגליים לסברה כי החיפזון של אז נבע משיקולי הישרדות אישיים אשר לא היה להם מכנה משותף רב עם טובתו של עם ישראל. בחוגים רבים שוררת התחושה כי יתרונות אסטרטגיים אדירים של מדינת ישראל הוקרבו אז על מזבח טובתו האישית של מר שרון.
שיחות קרבה, הבנה, רעיונות להסדר ואופק מדיני אפשרי, כשמם כן הוא, הינם מרמזים למצב חיובי העשוי לקרות בעתיד, קרוב כרחוק ומשום כך אסור עלינו להתפתות ל"חלון הזדמנויות" עכשווי אלא לשאוף למצב היציב, ארך הטווח ביותר האפשרי בתנאים החזויים האפשריים ועל גבו לשאת שיחות מעין אלו.
חשוב כי נשתמש ונמקסם את היתרונות האסטרטגיים אשר הוענקו לנו ע"י מתנחלי הגדה המערבית תוך שימוש בהם במשורה מידתית, אך ורק כאשר נגיע ליישורת האחרונה, הסופית, של המשא-ומתן עם הפלשתינים. עלינו להכיר בכך כי החזרת שטחים הינה פעולה בלתי הפיכה ומשום כך מוטלת עלינו חובת זהירות עליונה בפיזור יתרונותינו לריק. מי חכם וידע מהי אותה יישורת אחרונה, אך ברור מעל לכל צל של ספק כי איננו נמצאים כעת ולא בעתיד הקרוב באותה יישורת.
אלו מבינינו המאמינים ומקווים כי החזרת שטחים חד-צדדית ואף בהסכמה תמגר את הטרור או תייצב את מצב הפלשתינים המתונים שוגים באשליות וחלומות באספמיה. פינוי לבנון ורצועת עזה אשר נעשו בצורה שלומיאלית ובתזמון מדיני עלוב שמעטים כמותו בהסטוריה העולמית לא לימדנו דבר. האם מישהו מבינינו שראשו על כתפיו מאמין באמת ובתמים כי התפשטות האיסלאם הקיצוני העולמי כבר הגיעה לשיאה בימים אלו ומשום כך יכולים אנו להרגע? ואם התשובה לכך ברורה, האם אין שומא עלינו להחזיק את קלפינו המנצחים קרובים אלינו עד יסוב המצב הגאופוליטי? האם לא אמרנו כבר בעבר "ועת לכל חפץ"? האם לא למדנו מההיסטוריה הכללית כי אכן עלינו לתת כלים כלשהם בידי הפלשתינים אך לעולם לא נוכל ליצור אומה פלשתינית יציבה במקומם, זהו תפקידם ואין בילתם.
הכרזתה של שרת חוצנו בדבר " חלון ההזדמנויות" עלולה לרמז על חזרתה של ההיסטוריה אשר עדיין אפר גחליה חם. האם חוזר ניגון הד'ה-ז'אוו מאז? האם החיפזון לקשור עצמנו בהתחייבויות אשר שום טובה לא תצמח לנו מהן מביא אותנו להחליק על קרח חם ולו רק מהסיבה כי ההוא אשר "עובד אצלנו" בראשות הממשלה מעוניין מאוד מאוד להמשיך וליהנות ממנעמי השלטון הנובעים מעבודתו אצלנו אפילו ויעשה מעשה בניגוד לטובתנו, כמעשי מורו ורבו מתקופת הגרוש הכישלונית-בדיעבד?
האם זה עם חולצת הטריקו הסחרירית מאותם מטעי הקיבוץ שבעמק חש ביתר שאת את נשיפתם החמה בעורפו של כל הגורמים מבקשי סילוקו, מבקר המדינה, מר מזוז, מר וינוגרד, מערכת המשפט והציבור כולו? והאם משום כך יאמר לגביו "כעומק החקירה כן עומק העקירה"? האם שרת חוצנו מצידה, מנשימה מלאכותית את מפלגתה על-מנת שתוכל בבוא היום להתמודד על רשות הממשלה וזאת אף במחיר הקרבת אותם מהאינטרסים החיוניים ביותר של עם ישראל?
ומכאן, ואיך לא לצמד חמד הגריאטרי הנושא את נס האתרוג ברמה. נראה כי תגובתם האתרוגנית היא כתגובת כלבי פבלוב הידועים. אך זה קולטות אזניהם את מילות הקסם "פינוי, גירוש, עקירה" ומתבלעת עליהם דעתם, רירם נוזל, והגיונם היה כעורבא פרח. אין הדבר סביר כי אלו לא הבינו את משמעות דבריה של שרת חוצנו. התעלמותם מהמשמעויות האפשריות כפי שהובאו לעיל מלמדת כי הכל "כשר" בקיום תאוות העקירה שאינה יודעת גבולות של זה הצמד. נראה כי לשיטתם, "קודם נעקור נטוע" ואחר כך נברר אם היה בכלל צורך בכך. במידה ואולי לא תפשו השניים את אשר שמעו אזניהם? ובכן רע הם יוצאים מראיון זה בכל מצב.