לא הכל שפיט

השבוע הגיע ערן בלילתי, אביה של התינוקת אשר נספתה באופן טראגי כאשר נשכחה על ידו ברכב ומתה מהחום, לחקירה משטרתית. מטרת החקירה, לברר האם מותה של התינוקת אירע כתוצאה מרשלנות, ובסופו של דבר יוחלט אם יועמד לדין.

באותו יום, הרחק משם, כאילו בפלנטה אחרת, נערך מפגש של שני "(בדימ.)סים" של בית המשפט העליון, אהרן ברק ומאיר שמגר, בביתו של שר המשפטים דניאל פרידמן ברמת אביב.

לאור המתיחות בין שר המשפטים לבין נשיאת בית המשפט העליון אשר התבטאה בצלילים צורמים והתרוממה לטונים חריגים בחריפותם בתקשורת, לא נדרש להיות "זבוב" על קיר הסלון של פרידמן כדי לדעת במה עסקו השניים, בניסיון להרגיע את מוקד המתיחות בצמרת המשפטית.

למתיחות הובילו צעדי הרפורמה של שר המשפטים הטוען כי פעמיו להפרדת רשויות. לגבי נשיאת בית המשפט דורית ביניש, רפורמות אלו נועדו לפורר את מערכת המשפט ובעיקר לקצץ בסמכויותיה.

האם יש קשר בין חקירת בלילתי לבין פסגת המשפט ברמת אביב?
לדעתי כן.

שניהם תוצאה של עודף משפטיזציה במדינת ישראל. למתח בצמרת המשפטית ולחקירת אביה של התינוקת שנפטרה מובילה ההשתלטות המיותרת של מערכת המשפט. בישראל על כל אורחות החיים כל צרה וצוקה נגררים לדיון משפטי ולהכרעה משפטית. לכל בעיה או טרגדיה מחפשים סעיף בחוק להעמיד לדין.

השופטים, בעיקר שופטי בית המשפט העליון, נדרשים להמציא מזור לכל ענין כאילו לא היו הם בני אדם רגילים עם השכלה וניסיון משפטי, אלא בני אלים בעלי תבונת על וכוח מוסרי עליון.

ייתכן שהעדרן של דמויות בעלות שיעור קומה מנהיגותי, הוביל את הציבור לחפש אנשי על ואף לסבור כי מבוקשו נמצא בבית המשפט. כך החל אולי תהליך התגבשות של "עדת מאמינים" מעריצים וסוגדים, לשופטים, אך כך גם החלו השופטים עצמם להתערב בכל תחום כולל אלו שאינם בתחום מומחיותם וסמכותם כמו ביטחון, פוליטיקה, כלכלה וחינוך.

משם קצרה הדרך להקמת "ממשלת על" המפקחת על ממשלת ישראל וקובעת מדיניות. למעשה, שופטי "העליון" אמורים לשבת כערכאת ערעור ולתת סעד למתדפקים על שערי בית המשפט העליון נגד ביורקרטיה ועריצות שלטונית, ותו לא.

עם כניסתו לתפקידו, הצהיר שר המשפטים החדש פרידמן, כי בכוונתו לחזק את מערכת המשפט ובעיקר להסיג אותה אל מעבר לקווים, במסגרת הפרדת הרשויות. יש לקוות כי מטרתו תעלה בידו, החזרתה של המערכת המשפטית לממדיה הנורמליים, מקום שבו מתבררים "מצבי קצה".

לצורך כך החל פרידמן ברפורמות אשר עוררו את התנגדותה של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש הרואה כאמור ברפורמות ניסיון להרוס את מערכת המשפט. כך גם הוזעקו ה"(בדימ.)סים" למשימת השכנת השלום, לאחר שהסכסוך בין השניים, פרידמן וביניש, התלהט ונחשף בעירומו המביך בתקשורת.

אולי מעט אירוני הוא כי מי שנקרא ליישר את ההדורים ולהשכין שלום הוא אבי המושג "הכל שפיט", אהרן ברק, אשר מעורבות היתר אותה הנהיג בבית המשפט העליון הובילה בסופו של דבר לטשטוש הגבולות בין חיי "משפט" לחיי "חברה" רגילים.

הדרך אל הנורמליות הציבורית הישראלית, "הבלתי שפיטה" עוד ארוכה. יש להחזיר למעמדה את הדמוקרטיה הישראלית,זו המאפשרת לאזרח לבחור לו הנהגה כרצונו באמצעות פתק בקלפי, זו שאינה מאפשרת מצב שבו לממשלת ישראל יש כאמור ממשלת על, של שופטים, אשר ברצותם יאשרו את החלטותיה וברצותם יבטלו, ובהינף יד.

כמדומני שכחלק מתהליך הגמילה מהמשפטולוגיה, יש לדרוש להרפות גם מההליכים המשפטיים נגד ערן בלילתי, האב ששכח את בתו ברכב וזו מתה מחום ברכב הסגור. לא כל טרגדיה מקומה בבית המשפט.

על מה יש בכלל לחקור אותו? הטרגדיה ברורה, ומהי מטרת העמדתו לדין? חינוך? הענשה? הרתעה?

האם קיים בית משפט שיכול לגזור עונש כבד יותר על ערן בלילתי מלבד זה שהוא ישא עימו כל חייו, עד יומו האחרון, הידיעה שהוא גרם למות בתו?

האם יש צורך בעונש הרתעה עבור הורים כדי שלא ישכחו את ילדיהם? ממש לא.

הסיוט של כל הורה - שיקרה משהו רע לילדו. הורה ישא את ילדו בידיו כדי להצילו גם תוך סיכון חייו, הורה יוציא מפיו פירור לחם אחרון ויתן לילדו וגם... יכנס עימו למשרפות בידיעה שהוא ימות יחד איתו. אין צורך להרתיע.

מדוע הדרישה לשפוט אותו? כי התרגלנו שזוהי מדינת משפטיה? שהכל שפיט?

האם הדרישה להעמיד את בלילתי לדין נובעת מהתחושה שזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו? ואולי, אם נרתיע מספיק זה לא יקרה? זה לא יעזור כי זה יכול לקרות לכל אחד.

הורים הם בני אדם ולא מלאכי השרת. יש להם חולשות, הם מתרגזים ומאבדים סבלנות, הם לא תמיד צודקים, עושים שטויות וכן, הם גם שוכחים. כמו ששוכחים לכבות גז וחשמל, כמו ששוכחים היכן חונה הרכב, איפה המפתחות ולשלם חשבונות, אפשר לצערנו גם לשכוח ילד. שוכחים ילדים בסופר, בגן, בטיול. את הילד האהוב ביותר והמטופח ביותר אפשר לשכוח. כי מדובר בבני אדם.

במקרה הטראגי הזה השכחה עלתה לה בחייה של אותה תינוקת.

משפחת בלילתי זקוקה לאנשי מקצוע מתחום הנפש והרווחה שיעזרו להם לשקם את חייהם וזה אפשרי אם יניחו להם.

אולי במקום להשקיע משאבים ואנרגיה בהעמדתו לדין של האב השכול, ניתן יהיה להשקיע בחיישן שיותקן ברכביהם של הורים לתינוקות. חיישן שיודיע להורה כי השאיר ילד ברכב וזה מצוי במצוקה, ואולי כזה שיפעיל במקרה כזה הזעקה שתוביל למתן סיוע מיידי מכל מי שנמצא בסביבת הרכב. זה יהיה יעיל יותר מאשר לשפוט את האב.

על רשויות האכיפה להניח לערן בלילתי ובודאי שלא להעמידו לדין כי "לא הכל שפיט".