לשנות את כללי המשחק

הפוגרומיסטים פעלו שוב. המראות שנראו בגוש קטיף שבו ועלו גם בחברון. שוב נראו לובשי המדים השחורים, מפצחי הגולגולות מעמונה, שהפכו זה מכבר לרובוטים מושלמים המונעים ע"י שטיפת מח מאסיבית שהביאה אותם לידי ציות עיוור, והם באים מטעם משטרה רקובה ופוליטית לבצע פקודה שהיא בלתי חוקית בעליל ואין לה כל קשר עם חוק.

ממתי תפקידה של המשטרה לגרש בכוח הזרוע יהודים מבתיהם? ואתם הגיעו חיילים שבאו מטעם צבא פוליטי, שחדל להבין כי צבא שכזה אינו יכול עוד לנצח במלחמות. 3,000 לובשי מדים נגד שתי משפחות יהודיות, איזה מן צבא זה?

ושוב נשמעות המנטרות הידועות, מדוע שחיל שמאלן ישמור על התנחלויות, הרי כל אחד עושה הטוב בעיניו? והתשובה היא חד-משמעית, כי אין לו ברירה! כי חלק מתפקידי הצבא הוא לשמור על התנחלויות, אך אין זה מתפקידי הצבא להתעסק בענייני גרוש.

ומה לעשות, לי תמיד מזכירות תמונות המגרשים (את מה שאסור אפילו ללחוש) ימים אפלים בהם במקומות אחרים קבעו חוקים נגד יהודים וההליך היה "דמוקרטי", כך אמרו, וגם שם גורשו יהודים והועלו על משאיות והבתים לא היו עוד שלהם, אם מפני שנמסרו לאחרים או כפי שאירע כאן, הם נחרבו עד היסוד.

ואני מנסה להיזכר בעוד עם שאימץ לחלוטין את צדקת טענות אויבו וזנח את צדקת הדרך של עצמו, עד כי איבד לחלוטין את הדרך והגיע למבוי סתום, ואיני מצליחה להיזכר בעם שכזה, שבאמצעות שופטיו ומנהיגיו מבצע בעצמו איבוד עצמי לדעת. ולכן במקומותינו אפשר בהחלט "להתהדר", שלנו זכות בכורה על כך בהיסטוריה של העמים.

טיהור אתני כפי שהיה בגוש קטיף והסתתר תחת המלה "הינתקות", כדי להבליע את המטען הרגשי שהיה אמור להתלוות לבצוע, מוגדר במשפט הבינלאומי "כפשע נגד האנושות". ההגדרה לטיהור אתני נקבעה לאחר גירוש האלבנים ביוגוסלביה בידי מילושביץ- והיא אומרת "גירוש קבוצה אתנית מאדמתה, מבתיה ומסירת השטח לקבוצה אתנית אחרת הוא טיהור אתני. וההבדל בין פשעי מילושביץ לבין מה שאירע אצלנו, ששם גורש האויב, עמו היה חשבון עקוב מדם ואת השטח נתן מילושביץ לבני עמו ואצלנו גירשו את היהודים ומסרו את השטח לגרועים שבאויבים המצהירים השכם והערב על כוונות ההשמדה שלהם. ולגבי ההשוואה עם הרודן הסרבי הוא היה בהחלט נעלב מעצם ההשוואה.

הכנסת שלא מחתה באירועי חברון היא אותה כנסת לא מוסרית, לא אנושית, ששתקה באירועי גוש קטיף, ומה כבר אפשר לומר על האדונים הנכבדים אביגדור ליברמן ואלי ישי שמפלגותיהם יושבות בממשלה כזאת ונותנות לה גיבוי ושלטון?

התמונות הקשות ששבנו וראינו בחברון, מביאות אותנו להכרה כי אם יוחלט כאן על גירוש נוסף, הם יוכלו לעשות זאת בשעות ספורות. שוב יתלכדו הכנסת, והממשלה שהצביעו אז ברוב איתן ובית המשפט של היהודים שקבל החלטה ברוב מוחץ של תשעה נגד אחד, כל הרשויות תמכו אישרו והביאו לכלל ביצוע בכלים "דמוקרטיים" מעשה שהוא פשע ועוד פעם פשע. המערכות כולן התגייסו למען המטרה תוך שהם מתעלמות לחלוטין מהשוחד הגלוי, מהשחיתות האישית והאידיאולוגית, מהאיומים והרמאויות שאפיינו את כל המהלכים.

והם ממשיכים. השליטה ללא מצרים של השמאל בסדר היום הלאומי המגדירה ומכתיבה מה הוא חוק, מה היא דמוקרטיה, מי הוא אויב, מה מותר מה אסור, מותירה את הימין אם יש בכלל משהו כזה היום, פחדן וחסר אונים. בשמאל תמיד קיימת אחידות דעה, תמיד יגבו אלה את אלה בנחרצות, היש שם מישהו שיצדד בקיום התנחלויות?

לעומת הציבור הדתי לאומי שמתמסר תדיר לנכלוליות השמאל וירא אותו, וכך היינו עדים להתחבטויות בין דין מלכות לבין דין ההלכה של רבני הציונות הדתית, את הבלבול שהביא הדבר בלב תלמידיהם, את הרבנים שנתנו חותם כשרות למהלך העקירה, ובכלל אם האחד מצדד מיד השני מגנה, החיילים חובשי הכיפה שלא הסכימו למהלך אז והיום בחברון ובכל זאת לא סרבו פקודה. הלא הכול תלוי בתורת המספרים הגדולים, אפשר למצות את הדין עם בודדים, אבל לאלפים מה יוכלו לעשות?

ולא נשכח שרבים בימין התגייסו לעבודת הגירוש בלא לחשוב כי לפניהם מתנהל חיזיון הזוי, וכאשר השמאל קבע כי המהלך האנטי דמוקרטי הוא הדמוקרטיה במיטבה, קיבלו עליהם את הדין. וכך ראינו במלחמת לבנון השנייה את מיטב הבנים שנפגעו קשות ברוחם מאירועי החורבן, מתגייסים ראשונים לשדה הקרב. ואינם מבינים כי רק למלחמות צריך אותם, אז הם טובים.

היום מדברים נכבדות במשימה הלאומית: חורבן ההתיישבות ביהודה ושומרון ושיבה אל גבולות 1967 וכינון מדינה פלשתינית. כולם בוחשים בכך למן הנשיא ועד אחרון יועצי ראש הממשלה. והימין נאלם ואינו מסוגל להתמרד, להלחם, הוא טרוד כהרגלו בפילוג, בפחדנות, בהתיישרות לתכתיבים המקובלים. אז מה עושים חוץ מלהתפלל ולהפגין? אם לא נתעורר ונחולל שינוי, צריך לקוות שהערבים שוב יצילו את המצב, שוב יסרבו לקבל את המוצע להם על טס של זהב.