כיצד הוטרדה בלומנטל

היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, התקפל (יום ד', 26.3.03)) בוועדת הכנסת, והסכים לקיים שימוע לח"כ נעמי בלומנטל. זאת, למרות מדיניותו המוצהרת, השוללת שימוע מחשוד ששמר על זכות השתיקה.

ההתקפלות של רובינשטיין יכולה לשמש מענה נגדי מעניין לאלה הרואים בו מועמד לשופט בית המשפט העליון. שהרי אם בלחצם של חברי כנסת הוא נעתר להעניק זכות עודפת לבלומנטל, ששמרה על זכות השתיקה - והרי מלכתחילה עצם השימוע הוא זכות עודפת הניתנת למיוחסים, עורכי דין ואישי ציבור - כיצד יעמוד רובינשטיין בלחצים כשופט בית המשפט העליון; וכיצד יוכל לבקר את מוסדות השלטון בעתיד, כשיהיה הפוסק האחרון, גם אם בהרכב.

אגב הדיון בפני ועדת הכנסת, חשף רובינשטיין מסמך מעניין: פרוטוקול חקירתה של בלומנטל. הפרוטוקול הזה הוצג מצד הפרקליטות, כהוכחה לכך שמדובר בחשודה שאינה ראויה לשימוע. אלא שהפרוטוקול חושף, למרבה הצער, דבר מה נוסף, שבו לא דובר: העובדה שבלומנטל הוטרדה שוב ושוב על-ידי החוקרים, למרות שהודיעה להם, ומראש, כי היא שומרת על זכותה שתיקה.

זכות זו קבועה בחוק והיא שמורה לכל חשוד, גם אם הוא חבר כנסת. אלא שהשימוש בזכות זו מערים קשיים על החוקרים. החשוד אינו מתנדב לסייע לחוקרים לסגור עליו, ואז הם נמצאים בסיכון שלא יוכלו לסגור עליו (ולגישתם: לא יוכלו לחשוף את האמת).

ההטרדה נעשתה בדרך של הצגת שאלות חוזרות ונשנות, למרות שחזרה כ-100 פעמים על הודעתה: אני שומרת על זכות השתיקה. ובמילים פשוטות: החוקרים השתמשו לרעה בסמכותם כדי להטריד, להציק, ללחוץ, ואף לאיים כי אם לא תדבר - ישאירו את מקורבה במעצר, וזאת במגמה ברורה: לדחוק בה שתוותר על זכויותיה כחשודה.

"ודאי ברור לך שיש לך חסינות מלאה ואיננו יכולים לעוצרך או לפגוע בחירותך או בשערה משערות ראשך. אבל מן העבר השני, ודאי ידועה לך המשמעות של השמירה על זכות השתיקה. לדעתי, יש הלך רוח ציבורי שרואה בחומרה שתיקה של איש ציבור במשטרה" - נטען נגדה בחקירה, כאילו "הלך רוח ציבורי" הוא החשוב בחקירה, וכאילו בחשוד אחר, שאין לו חסינות, מותר לפגוע בשערה משערות ראשו.