לאדומים אין קווים אדומים

בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה בריאה, התקשורת חופשית. ישראל איננה דמוקרטיה בריאה. כאן התקשורת מתמסרת. נותנת את עצמה מרצונה החופשי,

תקשורת כזאת, לא משרתת את האזרחים ו/או את הדמוקרטיה. מה שבאמת מעניין אותה, זו אידיאולוגיה אדומה, שמאלנית. אם מקובל לכנות את העיתונאים "כלבי שמירה", הרי שהכלבים הישראלים, נגועים בסכיזופרניה קשה. תוצאה בולשביקית של הכלאה לא מוצלחת בין כלב ציד לכלבת שעשועים.

נחום ברנע, הוא אחד ממנהיגי "עדר הכלבים האדום". גם השבוע, נעץ שיניים בבשרו של החשב הכללי ירון זליכה. זאת הסכיזופרניה. בזמן שהוא נועץ את שיניו בזליכה, הוא חושב על אולמרט וזנבו רוטט. מאז הניצחון הסוחף על נסראללה, לא ידע ראש ממשלתנו, רגע אחד של מנוחה. הוא נע על מסלול עתיר מטעני צד. התחושה אצל רוב הפרשנים היא, שאם זה לא יהיה וינוגרד שיעיף אותו באוויר, זה יכול להיות מזוז.

מה שיכול למנוע את סילוקו של ראש הממשלה, זה מאמץ ברוטאלי של "העדר האדום", לפרק את כל המוקשים בדרכו. זליכה הוא אחד המוקשים, וברנע הוא אחד המפרקים. קראתי בעיון רב את מאמר ההתקפה של ברנע על זליכה (ידיעות-אחרונות / 31.8.07), ולא ידעתי את נפשי. נחום ברנע "הגדול", חתן פרס ישראל לתקשורת, הפשיט את עצמו מכל כללי האתיקה, וככה כשהוא עירום מאתיקה, הקליד בשכיבה את מאמרו.

"זליכה הוא פקיד שהכוח עלה לו לראש", כותב ברנע. "הוא איש מסוכן, חסר מעצורים, בלי קשר למה שהוא אומר על אולמרט. אולמרט לחוד וזליכה לחוד. ושני המקרים הבאים יוכיחו". במקרה הראשון כותב ברנע, זליכה מנע ממשפחה שכולה קבלת תשלום שלפי דעתו של הכותב מגיע לה. ובמקרה השני, זליכה הערים קשיים על האלוף קפלינסקי, והמפכ"ל לשעבר משה קראדי, שרצו מימון קורס באוניברסיטת הארוורד.

לנחום ברנע אני מציע לקרוא שוב את מה שכתב, בהיפוך שמות. "אולמרט הוא מנהיג שהכוח עלה לו לראש. הוא איש מסוכן, חסר מעצורים, בלי קשר למה שהוא אומר על זליכה. זליכה לחוד, ואולמרט לחוד. ושני המקרים הבאים יוכיחו זאת" (כמובן שיש יותר משני מקרים שמוכיחים שאולמרט הוא "איש מסוכן וחסר מעצורים".).

ולגופו של עניין. קראתי פעמיים, ותהיתי: אלה שתי הוכחות שזליכה הוא איש מסוכן? יום לאחר פרסום מאמר הבלע של ברנע, כתב יואב יצחק מאמר המפריך את רשימתו, ויומיים אחרי, פרסם זליכה מאמר תגובה ב"דה-מרקר". "בניגוד לשקריו של ברנע בטורו", כתב זליכה, "תמכתי בבקשה להחזר הכספים ששילם ניסן שלו ז"ל, והחלטתי לאשרה". בדיוק הפוך.

המכה על אמינותו ומניעיו של ברנע, נחתה מכיוון האב השכול עמוס שלו. בראיון שנתן לרזי ברקאי (גל"צ / 2.9.07), הביע האב השכול את זעמו על העיתונאי, שלא טרח לדבר איתו בטרם ישגר את כזביו לעיתון. "נחום לא התכוון לדאוג למשפחה", קבע האב השכול, והוסיף: "נחום ברנע נתן את עצמו ככלי לשימוש במלחמה על גב משפחה שכולה". "נתן את עצמו", הוא אמר. לזה התכוונתי כשאמרתי "תקשורת מתמסרת".

את טענת הכזב על ההתעמרות במשפחה שכולה, ניתן להגדיר כשיא השפל. כל שנייה מאותן שניות שברנע הקליד את רשימתו, הייתה טעונה בזדון. אין כמו השימוש הציני במשפחה שכולה, כדי להוכיח את מה שמיליוני צרכני תקשורת בישראל יודעים: לכלבים האדומים, אין קווים אדומים.

מנקודת מבטם של היושבים בטריבונה, ברור שהקרב בין אולמרט וזליכה, זמנו קצוב. יגיע רגע שבו המציאות תכריז על המנצח בין השניים. במקום שברנע ישב בטריבונה ביחד עם אוהדי אולמרט (המכנה המשותף שלהם: שנאת ביבי), יפצח גרעינים ויכסוס ציפורניים, הוא השליך את עצמו לזירה, ומאז הוא חובט בזליכה. ומה אם יתברר שהחשב הכללי צודק, והאיש חסר המעצורים אהוד אולמרט, אכן עבריין?

במקרה כזה, כל אחד היה מתבייש בגין תמיכתו ב"איש הרע", והמלחמה שאסר על ה"איש הטוב". לא נחום ברנע. כל זמן שהוא אחד ממנהיגי "העדר", הוא חסין בושה. בדיוק כמו נודיסטים שלא מתביישים איש מרעהו, כך "כלבי העדר האדום". הם ימשיכו להתערטל מהאתיקה, ולהפיץ את המסרים שלהם בשכיבה, כשהם עירומים.

נחום, תקום!- תלבש אתיקה, ורק אח"כ תקליד את הגיגיך.