זכות לעמוד לדין

בין כל החגים של מחזור החיים היהודי קיימים שני החגים, ראש השנה ויום כיפור, שנושאים בחובם יראה ודריכות לקראת הדין. המתח מגיע אל שיאו ביום כיפור בו "נחתם" גזר דיננו.

חז"ל, קבעו לנו ביום זה את חמשת ההגבלות הידועות: הצום, הרחיצה, הסיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה.

מהי המשמעות הפנימית להגבלות אלו, אשר לכאורה מנוגדות למטרת הבריאה - שיהנו הנבראים? ועוד, אם עשרת ימי תשובה הם ימי דין, מדוע גם ראש השנה וגם יום כיפור נקראים ימים טובים?

הטוב והרע בכללותם

ותחילה, בכדי לתת התשובות לשאלות אלו, עלינו להגדיר את מהות הטוב והרע בכללותם. במאמר מהות הדת ומטרתה כותב הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, כי "כללות כל הרע אינו אלא אהבה עצמית הנקראת אגואיזם להיותו הפוך מהבורא ית' שאין לו רצון לקבל לעצמו ולא כלום אלא רק להשפיע".

כל מעשיו של האדם ראויים להימדד כלפי תכונתו של הבורא - תכונת ההשפעה, כפי שכתב הרמב"ם בהלכות דעות, "מה הוא רחום אף אתה הוי רחום וכו'. במידה שמצליח האדם להידבק במידותיו של הבורא, דהיינו שמשפיע טוב לזולת ללא רצון לקבל איזו תמורה ושכר לעצמו, הרי בכך משיג את העליון.

מאידך, אם האדם חי לטובת מילוי רצונותיו האגואיסטיים, הרי נמצא נבדל מהבורא, ורחוק ממנו ית' כרחוק מזרח ממערב. ולא זו בלבד אלא "אם לומד האדם תורה מטעם קבלה עצמית, לימוד זה מפריד בינו ובין הבורא ית'. נמצא, שתורתו נעשה לו סם המות, כי נשאר בפירוד ממנו ית'" (מאמר רשע או צדיק לא קאמר, מאת בעל הסולם).

יום דין או יום טוב?

הרב ברוך שלום הלוי אשלג, בנו וממשיך דרכו של בעל הסולם זצ"ל, כותב באיגרתו באיגרתו משנת תשט"ז לתלמידיו כי בימים הנוראים מתגלה דווקא השפע העליון הגדול, המזומן לנבראים. אדם הנמצא בעבודה הרוחנית חייב להגביל את עצמו מלקבל את השפע על-מנת לספק את יצריו האגואיסטיים. על כן שפע זה נבחן בבחינת דין וצמצום שעושה על עצמו האדם פן יכשל ויקבל את התענוג הגדול למילוי רצונותיו.

"לכן צריכים להרבות בהתעוררות לתשובה", כותב הרב אשלג, "שעניין תשובה הוא השבת את רצון לקבל לרצון להשפיע, שעל-ידי זה חוזרים הנבראים ומדבקים במקורם העליון, וזוכין לדביקות הנצחית".

כפי שמשתמע מדברי הרב"ש, חמשת ההגבלות של יום כיפור אותם אנו נוהגים לקיים, מסמלות למעשה את הצמצום שמבצע האדם על עצמו בכדי שלא לקבל את אור הבורא למילוי רצונותיו הלא מתוקנים, עד שעובר את תהליך התשובה.

אנו רואים כי מנהגי יום הכיפורים, הם העתקה מפעולות שעובר האדם בפנימיותו, ביחסו אל הבורא ית'. אין בהם די לחולל בנו השינוי הרצוי ולהביאנו לתיקון שלם. הם מהווים בסיס ותזכורת עבורנו על התיקונים האמיתיים שעלינו לעבור בתוכנו, בנשמתנו. תיקונים שאותם אנו יכולים לבצע אך ורק בעזרת מאור התורה, כמו שכתוב "בראתי יצר רע ובראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירם למוטב" (קידושין ל')

עתה נבין מדוע ראש השנה ויום הכיפורים, נקראים "יום טוב", אף על-פי שהם דין. כי בהגיענו אל התשובה - אל תיקון מידת הקבלה הטבועה בנו למידת ההשפעה שבהבורא, זוכים אנו לקבל את מלוא השלמות והטהרה. וזה עניין שנקרא יום טוב, מסיבת הזכות הניתנת לנו להשיג את שלמותו ית'.

שנזכה לתשובה פנימית ולדבקות בו ית'. גמר חתימה טובה!