עבד של הזמן

ידיד שלי שעובד בהיי-טק סיפר לי לאחרונה בהתלהבות שהוא מצא עבודה רגועה. "לא עוד לילות לבנים עד 2 בלילה; ב-7 בערב מסיימים לעבוד", הוא תיאר בגאווה את מקום העבודה החדש. המשפט הזה לא נשמע מוזר בכלל לכל מי שעובד בתחום הקרוי היי-טק בישראל. כך זה עובד: עובדי ההיי-טק מקבלים על עצמם משימות ועליהם לסיים אותן במועד. הזמן שעליהם להקדיש למשימה הוא בעיה שלהם.

אלה מבין הקוראים אשר לא התמזל מזלם לעבוד בהיי-טק סבורים אולי שהעובדים המאושרים הללו מקבלים תגמול נוסף עבור עמלם. הם לא שמעו בוודאי על המושג "שכר גלובלי". כלומר - עבוד כפי יכולתך, בשעות הלילה, בימי שישי, במוצאי שבת (ולפעמים אף במה שקרוי בציניות "מוצאי שבת בבוקר"), ותהיה סמוך ובטוח כי השכר שישולם לך בסוף החודש הוא אותו שכר מדי חודש בחודשו ללא קשר לכמות שעות העבודה.

בישראל קיים חוק שעות עבודה ומנוחה אשר אמור להגביל את כמות השעות הכולל שמותר להעסיק בהם עובד ל-8 שעות יומיות או 45 שעות בשבוע, למעט חריגים. אלא שבחוק קיים סעיף המבטל אותו מעיקרו, לפיו החוק אינו חל על עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי. בהתאם לכך, כל שוליית מתכנת זוטר חותם ביום תחילת עבודתו על הסכם שבין יתר סעיפיו מופיע סעיף המעיד כי מוסכם עמו שעבודתו היא עבודה הדורשת מידה מיוחדת של אמון אישי. סעיף זה הורג מבחינתם של המעסיקים שתי ציפורים באבן אחת, משום שלא רק שהוא מבטל את המגבלה על כמות שעות העבודה, הוא גם מאפשר למעסיק שלא לשלם לעובד שום תוספת עבור שעות עבודה חריגות.

אלה מבין עובדי ההיי-טק שיצא להם לעבוד מול עמיתיהם מאירופה או ארה"ב יספרו לחבריהם בקנאה על עובדים שמסיימים לעבוד בשעה 5 אחה"צ ובמקרים מסוימים אף קודם, ומבלים את הערב עם בני משפחתם. בארצות אלה שבהם התוצר לנפש משום מה אינו פחות מהמקובל בהיי-טק הישראלי, קיימת התייחסות אחרת לזמנו הפרטי של העובד בהיי-טק.

אך לא רק ההתייחסות היא אחרת, גם החוקים הם שונים, ומתייחסים אליהם יותר ברצינות. בארה"ב המגבלה היא 40 שעות עבודה שבועיות וקיימת חובת תשלום מוגדל עבור שעות עבודה נוספות. ניסיון של ממשל בוש להרחיב את המקרים שלגביהם המגבלות הללו אינן חלות, נחסם באופן חד-משמעי על-ידי שני בתי הקונגרס.

תאמרו בוודאי, נו טוב - הכלכלה בארה"ב לא משהו. אז בוא נראה מה קורה באירופה. האיחוד האירופי הגדיר שבוע עבודה של 48 שעות לכול היותר כולל כל השעות הנוספות, ולזה הוסיף שורה ארוכה של כללים כמו למשל לפחות 11 שעות מנוחה רצופות בכל 24 שעות, 4 שבועות חופשה לפחות בשנה, ועוד ועוד.

רק באנגליה מתאפשרים חריגים לכלל זה, אך רק בהסכמת העובד, ואסור להחתים את העובד על ההסכמה במעמד קבלתו לעבודה, וגם לא לאחר מכן בכל תקופת הניסיון שלו. לאחר החתימה, ההסכמה תקפה לשנה אחת בלבד. במדינות מסוימות באיחוד האירופי הלכו הממשלות אף מעבר לדרישות האיחוד ואסרו לחלוטין עבודה בשעות נוספות כחלק המלחמה באבטלה. בגרמניה וצרפת שבוע העבודה הרגיל הוא 35 שעות. באופן מוזר התפוקה עומדת ביחס הפוך לכמות שעות העבודה.

העולם הולך להקטנת שבוע העבודה. חברת המחקר גרטנר חוזה שב-2015 שבוע העבודה בתעשיות המידע יהיה 20 שעות בלבד. רק במדינת ישראל הולכים בכיוון ההפוך. דרום קוריאה נחשבת למדינה שבה שעות העבודה הרבות ביותר בעולם מבין מדינות ה-OECD, והיא עוברת את הבאה אחריה ברשימה ב-20%, שבוע העבודה הממוצע הוא בן 50 שעות. בדרום קוריאה ידועה התופעה של מוות כתוצאה מעבודה. בהיי-טק הישראלי המצב לא יותר טוב מדרום קוריאה. ותתפלאו - השנייה ברשימה אינה יפן. כמות שעות העבודה ביפן נכון ל-2004 עברה את זו של ארה"ב ב-3% בלבד.

בכל העולם עובדים מהבית ומעסיקים גם אמהות על בסיס חלקי. בארץ לא אכפת למעסיקים שהעובד מבזבז שעות בפקקים בכניסה להרצלייה פיתוח ותל אביב כי ממילא הם לא משלמים על זמנו של העובד.

על-פי מחקר שערכה חברת ארנסט אנד יאנג באירופה, טעויות בעבודה עם המחשב גורמים לאובדן של כ-7% בממוצע מזמנו של העובד. העובדה שהזמן הזה הוא כולו על חשבון העובד מביאה לכך שהמעסיק בישראל אינו טורח לדאוג להכשרה של העובד בנושאים אלה. את הטעויות שהוא עשה בשל הכשרה לא מספקת, הוא יתקן בשעות הנוספות בשיטת הניסוי וטעייה. מאותה סיבה גם מוצאים את עצמם בישראל עובדים ותיקים ומנוסים בלי תעסוקה, או מועסקים במשרות של מתחילים, לאחר שמחקו את הניסיון שלהם מקורות החיים. מדוע לשלם שכר גבוה לעובד מנוסה שיכול לסיים את כל משימותיו ללא טעות עד שעה 17:00 וללכת הביתה, אם אפשר לשלם חצי מהשכר הזה לעובד שיכפר על חוסר ניסיונו בזמן עבודה כפול?!

מעבר לפגיעה באיכות החיים ובאיכות העבודה, קיימת לתרבות העבודה בלי הפסקה השלכות חמורות נוספות.

השלכות סוציולוגיות - הילדים של העובדים הללו גדלים כמעט ללא נוכחות הורית, והופכים למנוכרים ובמקרים קיצוניים אלימים או צרכני סמים.

המחסור המצטבר בזמן שינה גורם לעייפות בעת הנהיגה בכבישים. מחקרים הראו כי במצב כזה הסכנה בגרימת תאונה דומה לנהיגה תחת השפעת אלכוהול.

המחסור במנוחה ובפורקן גורם לסטרס (מתחים). לחץ הזמן גם מביא את העובדים לצריכה של מזון מהיר ולאכילה חפוזה. כל אלה הם בין הגורמים העיקריים למחלות לב ולסרטן.

לכן, כשכיכר רבין תתרוקן מהמורים, אולי כדאי שיימלאו אותה עובדי ההיי-טק. זאת אומרת... אם הם יימצאו לכך זמן פנוי... רגע, תנו לי לבדוק באאוטלוק...