כל אחד מכיר את זה: יש דיבור של "חדרי חדרים", ויש דיבור של "פרהסיה". זה לא אותו דיבור. בחדרי חדרים אנחנו מדברים חופשי, ובפרהסיה, אנחנו משיתים על עצמנו מגבלות. הסיבה נפוצה: רצון לעשות רושם חיובי על השומעים, או לחילופין חשש מתגובתם של מתחסדים חזקים שפגיעתם רעה.
מתוך הנחה שגם לי מותר לבטא מדי פעם זעזוע מזויף, אני חושב שפרשת שוטרי הגליל, היא פרשה מ ז ע ז ע ת. אנשי חוק, שמתנהגים כמו עבריינים, עלולים, כמו שאמר מספר שתיים במח"ש מר למברגר - "לדרדר אותנו לאנרכיה". היו שאמרו "מדינת עולם שלישי", והמחמירים הזכירו "סיציליה". שמעתי ונחרדתי.
עכשיו אני בטוח שהזעזוע שלי מציג אותי יפה בעיניהם של אלה, שחיים בסבבה בתוך בועה. אבל החיים, מה לעשות - אינם בועה. על-פי כל הסקרים, יש התדרדרות בתחושת הביטחון האישי של אזרחי המדינה. והתחושה הזאת, יש לה על מה להתבסס: אפילו שוטרים חושבים ככה. תחת הכותרת: "שוטרים בלי אמונה", קראו קוראי מעריב (17.10.07) סקר, שבו 75% מהשוטרים חושבים ש"כושר ההרתעה של המשטרה גרוע".
שוטר שמשפחתו מאוימת ע"י עבריין עם קבלות, יודע, שהסיכוי שלו לשמור על משפחתו, לא עובר דרך תלונה במשטרה. במקרה כזה, אפילו למברגר לא יעזור. פושע מיומן, יכול לפגוע בילד, בלי להשאיר עקבות. איום של פושע, לא מתפוגג מעצמו! - הוא שריר וקיים עד לביצוע. ולכן, חיסולו הוא הגנה עצמית קלאסית (יש שיגידו "חיסול ממוקד"). כבר אמרו חז"לינו בעניין הזה: "הקם להורגך, השכם להורגו".
ואם זוהי המציאות, מקבלי ההחלטות חייבים לעשות רוויזיה בכללי המשחק. "המשפט" הוא שפה אליטיסטית עם קודים קשוחים וביצועים מוגבלים. כל המשפטנים יודעים, שהסיטואציה לפיה עבריין שביצע פשע, נישלח לחופשי, איננה נדירה. לפעמים בגלל פרוצדורה. האיש הפשוט יוצא מהיכל הצדק מתוסכל, כשהוא רואה את המהות ניגפת מול הפרוצדורה. במיוחד כאשר אנחנו יודעים שמדובר בכללים, שהפושעים לא מכירים בהם. להפך, הם חוסים בצילם.
לבנת חבלה בביתו של שוטר, פוגעת בביטחון האישי של כל אזרח במדינה, וזה כולל את הפלספנים שמזדעזעים משוטר ש"לקח את החוק לידיים". ככה זה, כשהחוק נמצא בידיים עם פרקינסון. מנקודת מבטם של העבריינים, המשטרה נראית אימפוטנטית.
החוואי שי דרומי, הוא קורבן של מערכת שאיבדה את כושר ההרתעה לחלוטין. כל מי שיש לו חברים שוטרים יודע לספר, שיש מקומות בריבונות ישראל, שאליהם המשטרה, אשכרה חוששת להיכנס. אם ביצוע צו הריסה בכפר ערבי, מחייב גיוס של מאות שוטרים, זה סימן שהבלגן הגדול לפנינו. לגזור ולשמור.
כשאני חושב על זה, שזהותם של מבצעי הלינץ' בשפרעם ידועה, אך עד כה טרם הובאו למשפט, ברור לי שהמדינה במדרון. אחרי זה, כבר לא התפלאתי לשמוע שעבריינים חטפו שוטרת (בפקיעין), ושחררו אותה, רק לאחר מו"מ שבו התחייבה המשטרה לשחרר עצורים. את גיא רייף הפקירו...
בעיתונים אני קורא, שהאיש ששוטרי הגליל ניסו לפגוע בו, מיכאל מור הוא עבריין מסוכן. כדי להרתיע אותו ושכמותו, צריך לדבר בשפתו. בשורה התחתונה, האינטרס המובהק של כל האזרחים במדינה, הוא ניקיון הרחובות מפושעים. ולמרות זאת, אנחנו עדים לאבסורד מעורר פלצות: האיש המסוכן לכולנו הפך "סלב" שמסתובב חופשי, והאנשים המסוכנים לפושע - ממתינים למשפטם. לכו לקשישה הגיבורה איטה פוגל ותשמעו ממנה, מה היא חושבת על זה.
ברור לי שצריך להעמיד לדין את חמשת שוטרי הגליל שסרחו. במקרה הספציפי הזה, המדינה יכולה להסתפק בהרשעת ארבעה מהם, עונש על תנאי, וקנס בסך... שקל אחד. את העונש הכבד באמת, צריך לחטוף החמישי: עד המדינה.
ולסיום, המלצה לשר לביטחון פנים אברהם דיכטר: עד לרוויזיה בכללי המשחק, מומלץ להעביר את הטיפול בעבריינים הכבדים, לידיו המיומנות של האיש עם המכת"ז - תנ"צ ניסו שחם!!! איך לא חשבנו על זה קודם...
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
