חגיגה מוקדמת ומקוממת

הודעת המשטרה שבה נאמר, בין היתר, כי "לא נמצאה תשתית ראייתית מספקת נגד ראש הממשלה מר אהוד אולמרט לביצוע עבירה של הפרת אמונים", בחקירת פרשת הפרטת לאומי, גרמה לשיטפון של פרסומים בזכות אולמרט, משל יצא זכאי וטוהר מכל חשד ואשמה. כתבי ופרשני החצר שוב התגייסו והגדילו הפעם לעשות, כשהציגו את היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות, המשטרה, מבקר המדינה ואת ד"ר ירון זליכה, כמי שחטאו כלפי אולמרט ו"שיגעו" מדינה שלמה, כך סתם ובלא עילה מוצדקת.

כתבי ופרשני ידיעות אחרונות ומעריב שוב מובילים את אותה אג'נדה, שתכליתה למרק את חטאיו של אולמרט, ולהציגו כקורבן להתנהגות נלוזה מצד כמה רשעים, ובהם: ירון זליכה, מיכה לינדנשטראוס וגם כותב שורות אלה. העובדה שהעובדות שונות בתכלית, לא מזיזה כנראה לאיש מאותם כתבי ופרשני החצר, ובראשם הפעם: אמנון דנקנר (שמשאיר אחריו אדמה חרוכה במעריב) וסימה קדמון. שני אלה ממשיכים, כדרכם בפרשות אולמרט, להונות את ציבור הקוראים ולנסות ולהוביל את הציבור בכחש. משוכנע אני כי בסופו של דבר, ציבור הקוראים יבוא עמם חשבון.

העובדות כהוויתן

כדי שמלאכת הטיוח והטשטוש של כתבי הפרשני החצר לא תצלח, אני מוצא לנכון להציג את העובדות כהוייתן. האמור להלן הינו רק חלק קטן מן הטעון בירור וליבון:

• פרסומים כוזבים - בניגוד לפרסומים הבלתי אחראיים והכוזבים, המשטרה לא קבעה שלא נמצאו בחקירת המשטרה ראיות לעבירות מצד אולמרט [ראו ההודעה הרשמית המלאה]. בהודעת המשטרה מיום 29.11.07 נאמר מפורשות (ציטוט): "לא נמצאה תשתית ראייתית מספקת נגד ראש הממשלה מר אהוד אולמרט לביצוע עבירה של הפרת אמונים". הדגש, כמובן, הוא על המילה: "מספקת". ומשמעותה, כפשוטה וכפי שעולה ממנה: התגלו ראיות מסויימות לעבירות, אך הן אינן מספקות להוכחת עבירה של הפרת אמונים;

• המשטרה שיחקה לידיו של אולמרט - המשטרה חטאה כלפי הציבור בהודעתה המצמצמת. צוות החקירה, שהובל על-ידי ניצב יוחנן דנינו, שגה כאשר הסתפק בהודעה שסיפקה אומנם כותרת ושורה תחתונה, אך מבלי למסור לציבור מידע פרטני על הממצאים והמעשים שביצע אולמרט - בין שמדובר בעבירה ובין שמדובר "רק" במעשים המעידים על מנהל בלתי תקין. פרסום ההודעה, כמות-שהיא, "שיחקה" לידי אולמרט ולידי כתבלביו, שמיהרו ליתן פרשנות מרחיבה, ולייצר כותרות מדומות, משל אולמרט, הצדיק הידוע, לא לקה במעשיו;

• אולמרט לא טוהר - בניגוד לרושם שניסו ליצור אותם כתבי ופרשני החצר, אולמרט לא טוהר בחקירה. ברי, כי לו הגיע צוות החקירה למסקנה כי לא נפל פגם במעשיו, היה הצוות מטהרו וכותב: אין תשתית ראייתית לעבירה; ו/או היה מנמק את ההחלטה ב"העדר אשמה". העובדה שצוות החקירה קבע: "לא נמצאה תשתית ראייתית מספקת", מדברת בעד עצמה, ומעידה כי החוקרים מצאו במהלך החקירה ראיות לעבירות מצד אולמרט, אך אין בהן, לגישתם, די להוכחת עבירת הפרת אמונים;

• אפסותה של התקשורת - חומר החקירה מצביע על פעולות שביצע אולמרט להטיית המכרז לטובת ידידו, המיליארדר פרנק לואי. מנקודת ראות ציבורית, חטא אולמרט כלפי הציבור, בכך שפעל באופן מגמתי ובלתי תקין - בין שמדובר בעבירה פלילית ובין שמדובר בחריגה מכללי מנהל תקינים. העובדה שרבים מכלי התקשורת מתעלמים מסוגייה ציבורית-מנהלית זו ויוצרים את הרושם כאילו חזות הכל היא השאלה האם אולמרט יועמד לדין פלילי, ומטעים בכך את הציבור, מלמדת על אפסותה של התקשורת, ועל כך שלא ניתן לסמוך עליה שתדווח אמת לציבור. אופן טיפולה של התקשורת, בפרשות אולמרט, מלמד כי חלקים גדולים ממנה הם נעדרי ערכים ואינם פועלים באמת לטובת הציבור;

• שיקולים זרים - במדינה מתוקנת, די היה בהודעת המשטרה - אפילו כזו שהוצגה, כדי לגרום לסילוקו של אולמרט מתפקידו. במדינה מתוקנת, כלי התקשורת היו דורשים את התפטרות אולמרט, אלא אם היה מטוהר לחלוטין בחקירה בנימוק של העדר אשמה ו/או העדר ראיות. אך במדינה שהמו"לים הגדולים מלקקים לאולמרט, ולהפך - לא במעט נוכח שיקולים זרים (כולל עסקיים... [על כך אכתוב בקרוב]), אין פלא כי הדיווחים בעיתונם נעשים באופן לקוי ובהעדר יושר מקצועי וציבורי;

• פרשת ויצמן כמשל - תזכורת: בפרשת הנשיא עזר ויצמן שאותה חשפתי בדצמבר 1999, קבעה המשטרה גם שם: "אין תשתית ראייתית מספקת לביצוע עבירה". למרות זאת, וכפי שצריך היה להיות, נאלץ ויצמן להתפטר מתפקידו - בשל מעשיו (קבלת טובות הנאה מאיל ההון אדוארד סרוסי). כאמור, על-אף קביעת המשטרה, ולמרות שבאותו שלב כבר לא ריחף מעל ראשו סיכון של כתב אישום. אגב: גישתי היתה אז ועודה שלא היה מקום לחקירה בפרשת ויצמן. אמרתי זאת אז בראיונות הרבים אליהם הוזמנתי. הערכתי שגם אם יוכחו בחקירה ראיות לעבירות מצד ויצמן - וכך אכן היה, יפעלו גורמי התביעה כדי למרוח את הממצאים, באמתלות שונות ומשונות, ובכל מקרה לא יעמידו לדין נשיא מכהן. כך נוהגת המשטרה גם כיום: היא מציבה רף הוכחה כזה, שלמעשה - בלא הודאה מצד אולמרט, לא תמליץ המשטרה להעמיד לדין ראש ממשלה מכהן;

• החקירה, בגלל אולמרט - אולמרט הגיע לחקירה, מחמת מעשיו. לא בגלל זליכה, ולא בגלל מבקר המדינה. ההתגוללות על זליכה, משל הוא האשם בתהליכים שנכפו, הינה חסרת אחריות, ומיותר כמעט לציין כי היא נעשית משיקולים זרים. החקירה נגד אולמרט נפתחה לאחר שבבדיקות שערכו גם מבקר המדינה, גם פרקליט המדינה, וגם המשטרה, נמצאו ראיות שחייבו פתיחת חקירה;

• כישלון מחפיר בלאומי - אולמרט הביא את החקירה על עצמו, גם מחמת תוצאות המכרז - שנכשל כישלון מחפיר, לא במעט נוכח מעשיו. עובדה היא שמניות השליטה מוחזקות עדיין בידי המדינה, לא במעט בגלל מעלליו של אולמרט, שברצותו כל-כך להיטיב עם קבוצה אחת, גרם לפרישת משקיעים מהמירוץ, לאחר שאלה חששו ש"המשחק מכור";

• קבלני כתבי אישום? - בניגוד לטיעון הכוזב והמעוות של דנקנר וכתבי חצר שכמותו, מבחנם של חושפי מעשיו של אולמרט אינו האם יוגש, בסופו של דבר, כתב אישום. איננו קבלני כתבי אישום ומאליו מובן כי אין הדבר בסמכותנו... המבחן של הח"מ ושכמותו הוא ראשית בשאלה: האם הוכח בחקירה ו/או בדרך אחרת שאכן אולמרט ביצע את המעשים המיוחסים לו. ואכן, בחקירת המשטרה נמצא כי אולמרט פעל למען פרנק לואי, באופן המעורר שאלות נוקבות. השאלה האם יוגש כתב אישום, ואם לא הוגש - מדוע, אלו הן שאלות שיש להפנות אל גורמי התביעה. צריך לשוב ולהזכיר: הביקורת נגד אולמרט על מעשיו אינה מתמקדת רק במישור הפלילי, אלא גם במישור הציבורי והמנהלי. כך בפרשת לאומי, וכך גם בנושאים כבדי משקל בהרבה, דוגמת: כשליו והתנהלותו הבלתי תקינה במהלך מלחמת לבנון;

• תיק סגור? לא ולא (!!) - הודעת המשטרה אינה מסיימת את ההליך הפלילי בפרשה, ואין בה כדי להכריז על: "תיק סגור". אפילו אולמרט יודע זאת ולכן הוא שותק. אולמרט צריך לעבור בזמן הקרוב משוכות גבוהות בהרבה מהרף הנמוך שהציבה לו המשטרה: את פרקליט המדינה הנכנס, עו"ד משה לדור; ואת בית המשפט העליון, שיידרש, קרוב לוודאי, להכריע בעתירות שיוגשו בפרשה זו. כדאי כאן להזכיר: בפרשת האי היווני קבע גם שם ראש אגף החקירות, ניצב יוחנן דנינו, כי אין ראיות לעבירות מצד ראש הממשלה דאז, אריאל שרון. פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, קבעה כי יש ויש והמליצה להגיש כתב אישום נגד (מאוחר יותר הפך היועמ"ש, מני מזוז, את ההחלטה ונמנע מהגשת כתב אישום).

ובמילים פשוטות: התקדימים כבר אירעו, ואין זה מן הנמנע, כי עו"ד לדור - הנחשב אחד המומחים "עם קבלות" בתחום של עבירות צווארון לבן, יבקש מהמשטרה השלמות חקירה, ולאחר מכן יעריך אחרת את הראיות שנאספו, ויחליט על הגשת כתב אישום. אם יפעל במקרה דנן על-פי ההלכה שנפסקה בפרשת שבס, עלול אולמרט לעמוד בפני כתב אישום.

הסוף ידוע

כפי שכתבתי כאן מספר פעמים, הערכתי האישית היא: בסופו של דבר לא יוגש כתב אישום נגד אולמרט בפרשת לאומי, למרות שפעל תוך ניגודי עניינים ומכוחם היטה את מכרז לאומי. לא בזכות טוהרו האישי, אלא מחמת חדלונה של התביעה בישראל, שאינה מתעלה ואינה ממצה את הדין עם אישי ציבור בשל עבירת הפרת אמונים (כמו בפרשת לאומי). ובמקרה דנן, מאחר שמדובר בראש ממשלה מכהן, אין לדעתי סיכוי שיוגש נגדו כתב אישום בעבירה של הפרת אמונים בלבד.

במקרה של אולמרט, המצב מורכב בהרבה, שכן גורמי התביעה, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, יודעים היטב כי בניגוד לרושם שניסו לייצור כמה כלי תקשורת, תיק לאומי הוא הקל (יחסית) בצרותיו של אולמרט. לכן, מנקודת ראות זו, קל יחסית לוותר לאולמרט על פרשת לאומי.

בפני גורמי החקירה והתביעה מונחים עתה תיקים כבדי משקל בהרבה: פרשת השוחד שקיבל אולמרט בפרויקט כרמיה; ושורה ארוכה של מענקים, הטבות מקופת מרכז ההשקעות ומינויים בלתי חוקיים לכאורה בשורה של משרדים, בהם מעורב אולמרט במישרין. היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, מפקח אישית על ביצוע חקירות אלה. וזו, אולי, הערובה הטובה לכך שאלה יתנהלו כדבעי.