מפתחות על טריבונה - לא הפקרות

באחד הערבים נסע אוריאל שימונוב עם מכונית ההונדה סיוויק שלו לאימון ספורט באור יהודה. שימונוב החנה את ההונדה, נעל אותה ונכנס לאולם הספורט. את מפתחות הרכב, יחד עם ארנקו הכניס בתוך שקית ניילון. את השקית הניח בסמוך לחפצים של יתר השחקנים, על שורת המושבים הראשונה של הטריבונות.

בסיום האימון ניגש שימונוב לקחת את השקית והבחין כי המפתחות נעלמו מתוכה. ליבו לא ניבא לו טובות. הוא רץ לחנייה וגילה כי הרכב נגנב.

שימונוב פנה לחברת הביטוח שלו, שירביט. הפקרת את מפתחות הרכב, נזפה שירביט בשימונוב. הפרת את התנאי בפוליסה שלי הדורש מהמבוטחים שלי "לשמור על מפתחות הרכב ולא להפקירם". לא מגיע לך דבר, סיכמה שירביט.

ומי יקבע כי הנחת מפתחות על מושב מהווה "הפקרה", הקשה שימונוב. מה שנחשב בעיניכם הפקרה, לא בהכרח ייחשב הפקרה בעיני המבוטחים שלכם.

בשביל זה בדיוק יש שופטים, ענו נציגי שירביט. יש שופטים שיראו בהתנהגותך הפקרות. שופטים אחרים יראו בה התנהגות סבירה. עליך לנסות את מזלך בבית המשפט ולקוות לטוב.

בשיטה זו, התעקש שימונוב, תשלום כל תביעה עובר דרך בית המשפט. בשביל זה קניתי פוליסה?

אנחנו רואים שאתה קולט מהר, ענו נציגי שירביט. אכן הפוליסה לא מהווה אלא כרטיס כניסה לבית המשפט. אבל אל דאגה. לא בכדי מבטיחה הפרסומת שלנו "שירביט - אתך לאורך כל הדרך". אנחנו מבטיחים לך כי תפגוש אותנו בבית המשפט לאורך כל הדרך שוב ושוב, עד שתיאות לקבל את מה שנציע לך או עד שיינתן פסק הדין.

שימונוב אכן פנה לבית המשפט ומיד נראה אם מזלו שיחק בידו.

התביעה הובאה בפני השופטת דליה גנות, מבית משפט השלום בראשון לציון (השופטת גנות מונתה בימים אלה לבית המשפט המחוזי בתל אביב).

האם אכן הנחת מפתחות בתוך שקית על הטריבונה הראשונה, יחד עם שקיות השחקנים האחרים, מהווה הפקרת המפתחות, שואלת השופטת גנות.

מדובר באולם ספורט אשר אינו כולל חדרים נוספים או ארונות נוספים, קובעת השופטת. בידי השחקנים לא הייתה ברירה אלא להניח את חפציהם האישיים קרוב ככל הניתן אליהם עצמם, דהיינו, על השורה הראשונה של הטריבונות.

התנהגותו של שימונוב, בשימו את השקית עם המפתחות על השורה הראשונה בטריבונה, הינה התנהגות הגיונית וסבירה. אין בה כל סטייה מרף התנהגות סביר ונורמטיבי המצופה מאדם בסיטואציה שכזו. בוודאי שאין מדובר בסטייה ניכרת מכללי הזהירות המקובלים. ולראייה, כל שחקני הקבוצה הניחו את חפציהם האישים באותו מקום בדיוק. האם התנהגותם של כל אותם אנשים לוקה בחוסר סבירות? לא ולא.

מעבר לכך, לא ניתן להאשים את שימונוב בפזיזות או באי איכפתיות. נהפוך הוא, שימונוב הבהיר הבהר היטב כי חשש מגניבה. לכן הסתכל על השקית לעיתים קרובות, על-מנת למנוע גניבה.

בכל זאת, אמרה שירביט, הייתה פה רשלנות מצד המבוטח. אולי נפחית לו מתגמולי הביטוח, כגודל האשם התורם שלו?

השופטת גנות דוחה את הגישה כי ניתן להשתמש בתורת האשם התורם בתחום דיני הביטוח. תכליתו של חוזה הביטוח הינה לפצות את הניזוק בגין נזק שנגרם על-ידי מזיק שדאג לכרות חוזה ביטוח עם המבטח. לא מצאתי בחוזה הביטוח, או בחוק חוזה הביטוח קביעה על פיה יישא המזיק באשם תורם. והרי מלכתחילה טורח המבוטח לכרות חוזה ביטוח אשר יוודא את תשלום נזקו של הניזוק, בין היתר במקרים בהם התרשל במידה כזאת או אחרת, וכל זמן שאין מדובר ברשלנות רבתי.

השופטת מזהה את הקושי בהכנסת "אשם תורם" בדיני ביטוח: אם יתאפשר לחברות הביטוח לטעון טענות של אשם תורם "הרי שבכל תיק ותיק יידרש בית המשפט לקביעת אשמו התורם של המבוטח, דבר המנוגד הן לתכלית חוזה הביטוח והן לתכלית החוק".

בסופו של דיון אם כן, חייבה השופטת גנות את חברת שירביט לשלם לשימונוב את מלוא תגמולי הביטוח בתוספת הוצאות משפט ובצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% ומ.ע.מ.