איום אסטרטגי על המדינה

בביטאון האחרון של לשכת עורכי הדין הוקדשה כתבת צבע בולטת ביותר לטקס הפרידה שערכה הלשכה ליו"ר הקודם ד"ר שלמה כהן. בעוונותיי לא שמתי לב לכתבה אלא ממש בימים האחרונים. על-פי הכתבה ד"ר כהן והדוברים האחרים בטקס לא הסתפקו בדברי פרידה והוקרה שגרתיים המאפיינים את הטקסים המשמימים הללו, אלא הפכו את האירוע לבמה להתקפות קשות ביותר על שר המשפטים.

אומר בגלוי- אין לי כיום כל טענה לראש הלשכה היוצא. הוא לא שינה את עמדותיו והסתייגותו משר המשפטים ידועה. מותר לראש הלשכה היוצא להגדיר את שר המשפטים "כאיום אסטרטגי על המדינה" ביטוי שבדרך כלל מיוחד לפצצת האטום הצפויה של אירן. מותר לו גם לכנות כל ביקורת על בית המשפט העליון כ"פוגרום" במסורת האיפוק והריסון העצמי האופייניים לו. הוא יכול להוסיף חרפות כהנה וכהנה וכל עוד הוא עושה זאת כאדם פרטי לא ניתן לבוא אליו בטענות.

הבעיה מתחילה כאשר לשכת עורכי הדין, כגוף ציבורי הפועל על-פי חוק, מאפשרת כי התקפות שלוחות רסן אלו על שר המשפטים יישמעו באירוע רשמי המאורגן על ידה. הלשכה בוודאי אינה חייבת לספק במה על-מנת שזו תנוצל להאשמת שר המשפטים בגרועות שבהאשמות. לו היו מכנים את השר בוגד לא היה מדובר בהאשמה גרועה יותר. לעניות דעתי חרפות מעין אלו מזכות את השר בעילה טובה לתביעת לשון הרע, אבל לכך יש מומחים טובים ממני.

מעניין, אגב, כיצד מציע ראש הלשכה היוצא לחסל את "האיום האסטרטגי" על המדינה? - האם בדרך של סיכול ממוקד? - דרך המופעלת לסכל איומים ברמה פחותה בהרבה? האם קיימת איזו "פולסא דנורא" כזו שחילוניים ליברלים מרשים לעצמם להטיל ביריביהם? או שמא קיים "דין רודף" מיוחד שגברת שולמית אלוני, שנכחה אף היא בטקס הפרדה מד"ר כהן כאורחת כבוד, מרשה לעצמה להטיל.

לא דעתו של ד"ר שלמה כהן על השר פרידמן היא המטרידה אותי, אלא העובדה שכל זה התרחש בטקס רשמי של לשכת עורכי הדין ולאחר מעשה לדברי ההסתה הנוראיים האלו ניתן מקום מרכזי בביטאון לשכת עורכי הדין. כחבר מן השורה בלשכה חשתי בושה עמוקה לראות כיצד ביטאון הלשכה משמש כלי בידי גורם שאינו בוחל בכל הכפשה כתחליף לויכוח ענייני. במקום לקום ולמחות במהלך הטקס עצמו מול דברי ההסתה שלוחת הרסן הזו בחרה הנהגת הלשכה למחוא כפיים בנימוס ולהעניק לדברי הבלע הנתעבים הללו פרסום מרבי. לא למותר להזכיר כי הסתה מעין זו כבר הביאה לרצח פוליטי, אבל מה שמותר לצד אחד במפה הפוליטית אסור בתכלית על הצד הנגדי.

בעיה מטרידה נוספת היא עתיד היחסים שבין שר המשפטים ללשכת עורכי הדין. באותו ביטאון מציין יו"ר הלשכה בטורו האישי בצדק, כי בהגשמת תוכניותיה תלויה הלשכה באישור שר המשפטים-אותו השר שהיא קיימה טקס מיוחד להוקעתו כאיום אסטרטגי. צריך אדם להתברך בתכונות אופי של קדוש על-מנת להסכים ולשתף פעולה עם לשכת עורכי הדין, אחר שזו סיפקה את הבמה המרכזית להתקפות עליו. אני מעריך מאוד את השר פרידמן אך מעולם לא ייחסתי לו תכונות של קדושה.

אני מציע לראש הלשכה ולוועד המרכזי להתכנס לישיבה מיוחדת ולהוקיע בכל לשון של גינוי את דברי ההסתה נגד השר וכן להבהיר כי הלשכה מסתייגת הן מתוכן הדברים שנאמרו על-ידי ראש הלשכה הקודם והן מסגנונם. אם הלשכה לא תעשה כן ומיד כל בר דעת יבין שדברי הבלע של ד"ר שלמה כהן משקפים את עמדת הלשכה גם כיום. הגיעה העת שרוחו הרעה של יו"ר הלשכה היוצא תמצא לה משכן אחר. הגיע העת שהנהגת הלשכה תאמץ לה דרך חדשה ורעיונות חדשים ותשתחרר מהנטל המעיק של העבר.