ה"ניו-יורק טיימס", הנחשב לעיתון מספר 1 בעולם, פרסם באחרונה כתבה על הנצחת השואה על-ידי ערים גדולות בגרמניה (הכתבה תורמה לעברית ופורסמה בהארץ ב-31 בינואר). הכתב ציין לשבח את ברלין, אך על מינכן - העיר שבה צמח הנאציזם - כתב כי "העיר ספגה לא פעם ביקורת על שהיא מפחיתה מערכה ההיסטורי". הוא אף ציטט אדם שטען, כי מינכן היא "בירת השכחה". העיתון אומנם הזכיר את המרכז הקהילתי החדש של יהודי העיר, וסיפר כי העיריה תקים מוזיאון בבניין שבו עמד בעבר מטה המפלגה הנאצית ("הבית החום"). אך הרושם הכללי הותיר סימן שאלה - האם אומנם מנציחה מינכן את השואה, או לא.
ביקור במינכן מגלה, כי העיריה ורשויות אחרות אכן עושות מאמצים ניכרים כדי להנציח את פשעי הנאצים בכלל, ואת השואה בפרט. אפשר לראות זאת מיד ברחוב נאוהאוזר, במידרחוב הראשי של העיר, מוקד התיירות והמסחר: כנסית בורגרסאל מוקדשת לזכרו של הכומר רופרט מאיר, שבשנות השלשים הטיף נגד הנאצים, ואף נכלא בשל כך במחנה זקסנהאוזן. מאיר מת ב-1945, הוא קבור בכנסיה, ולפני 21 שנים הכריז עליו האפיפיור יוחנן פאולוס השני כקדוש. יוחנן פאולוס, וגם האפיפיור הנוכחי, ביקרו במקום. הכנסייה מציגה בהרחבה את תולדות חייו, חפציו האישיים ורדיפתו על-ידי הנאצים. זוהי כנראה הכנסייה היחידה במינכן שיש בה תנועה בלתי פוסקת מבוקר עד ערב, ומאות מבקרים בה כל יום. הנוצרים גם מתפללים.
עיריית מינכן יחדה בניין נפרד, בצמוד למוזיאון העירוני, לתולדות המפלגה הנאצית. מאות מסמכים וצילומים מציגים את שנאתם התהומית של הנאצים ליהודים. העיריה מציגה, בין היתר, כרזות אנטישמיות, המעוררות תגובות בוז וגועל מצד המבקרים. מספרים כאן הכל ולא מסתירים דבר, בכל המסמכים ובתמונות: החרם על חנויות היהודים, שריפת הספרים, גירוש היהודים למחנה דכאו, הגלויות של "טוב לנו" שנאלצו לשלוח משם, התעללות ביהודים, אפלייתם לרעה.
דכאו נמצאת בסמוך למינכן. העיריה מארגנת סיורים יומיים בתשלום למחנה. הסיור יקר - 21 אירו, שהם כ-110 שקלים - אבל למעשה אין צורך בו: מאות אנשים נוסעים מדי יום באוטובוס ממרכז העיר לדכאו, ומבקרים במקום, כולל תערוכה וסרט בן 22 דקות ("לא מומלץ לילדים מתחת לגיל 12"). חוברת רשמית שהוציאה העיריה אומרת, כי דכאו היה מחנה הריכוז הראשון של הנאצים, שפעל 12 שנים והיה מודל לכל מחנות הריכוז האחרים של גרמניה הנאצית. המבקרים רואים הכל: הגדר ומגדלי השמירה, צריפי המגורים, בגדי האסירים, המשרפות. קצת מוזר לטעון, אחרי ביקור כזה, שמינכן היא "בירת השכחה של הנאציזם".
כתבי הרמ"א הוחרמו, אספני האמנות נכלאו
המוזיאון היהודי החדש, שנפתח לפני חדשים מספר, מציג פן אחר של הפעילות הנאצית, שלא תמיד זוכה לתשומת הלב הראויה: הפגיעה הכלכלית ביהודי מינכן (וכמובן גם ביהודי ערים אחרות בגרמניה). המוזיאון חושף את תרומתם של היהודים במשך דורות לאמנות הגרמנית, ומה שעוללו להם הנאצים לאחר שעלו לשלטון. בין היתר מגלה המוזיאון, כי הגסטאפו החרים כתבי יד עבריים רבים, והעביר אותם לספרייה הממלכתית של גרמניה, תחת המילה "מתנות" (כך!). לאחר האנשלוס (סיפוח אוסריה לגרמניה, מרס 1938), החרימו הנאצים מביתו של הרב הראשי בוינה כתבי יד של הרמ"א, אחד מגדולי הפוסקים של עם ישראל, והעבירו אותם ל"מכון לחקר הבעיה היהודית", שהוקם במינכן על-ידי פעיל נאצי-אנטישמי. בתי כנסת נהרסו - כולל בית הכנסת המרכזי ברחוב רייכנבך - ואוספי אמנות יהודיים הוחרמו ונגנזו במרתפים.
המוזיאון גם מספר איך ברחו ממינכן הנאצית לארה"ב שני אספני אמנות מובילים של גרמניה, היינריך טאנהאוזר ומשפחת ברנהיימר. חלק מבני משפחת ברנהיימר, שהיו גם אנשי עסקים מובילים, נכלאו בדכאו. חלקם נרצחו, רובם הצליחו לברוח. השלטון הנאצי החרים 11 בניינים שהיו בבעלותם. צילומי הבניינים מוצגים בתערוכה, ומהווים דוגמא לשוד הרכוש היהודי בגרמניה הנאצית.
מדי בוקר יוצאים מבניין העיריה סיורים מאורגנים, המתארים את פעילות הנאצים בעיר בשנות העשרים והשלשים. אחד הסיורים, לדוגמא, נערך ביום ג' השבוע (5 בפברואר), הוא יום הפאשינג, הקרנבל העירוני הגדול. למרות אווירת החג, נמצאו כ-20 איש, רובם צעירים, שהצטרפו לסיור של מדריך דובר אנגלית רהוטה. הוא הוביל את התיירים מאתר לאתר, הראה היכן נערך ה"פוטש" (ניסיון שנכשל לתפיסת השלטון בכוח על-ידי הנאצים), והיכן ברח היטלר מהשוטרים ונעצר. המדריך מתאר את "המנהיגים" הנאצים בשפלותם. הסיור מסתיים במרכז המסחרי המודרני שנבנה על חרבות בניינים שנהרסו בהפצצות בנות הברית. כאילו רוצים לומר: אולי טוב שהפציצו, הבניינים הישנים נהרסו, ובנינו במקומם משהו חדש ומודרני.
האנדרטה המרשימה ביותר
ה"ניו-יורק טיימס" מציין שבמינכן, בניגוד לברלין, אין אנדרטאות לשואה. לטעמי, האנדרטה המרשימה ביותר נמצאת דווקא במינכן, בבית הכנסת החדש, שנחנך לפני כשנה ורבע. לא יהיה מיותר לציין, שעיריית מינכן תרמה, לצורך הקמת הבניינים, את המגרש היקר ביותר בעיר, ממש במרכז. העיריה גם מימנה חלק גדול מ-400 מיליון השקלים שהושקעו בבניינים. על קירות מסדרון הכניסה לבית הכנסת הוצבו 22 לוחות שיש גדולים, ועליהם חקוקים שמותיהם של כ-2,000 מיהודי מינכן שנרצחו בשואה. באחרונה הוצבו בסמוך, שני ספרים עבי כרס, 1,850 עמודים: בספרים יש רשימה שמית מסודרת של 5,000 יהודי מינכן שנרצחו על-ידי הנאצים. קורות חייו של כל יהודי כתובים במפורט, עד ליום רציחתו (או תאריך משוער), ונסיבות הרחצו על-ידי הנאצים. ברוב המקרים יש גם תמונה.
שמעון לנגנס, הרב הראשי של מינכן, מסביר ל-Nfc: "לפני מלחמת העולם השנייה היו במינכן כ-12,000 יהודים. חלקם הצליחו לברוח, כמה מהם שרדו את השואה. הנאצים ניהלו רשימות מסודרות של כל יהודי העיר. לאחר המלחמה, הועברו הרשימות לארכיון של ממשלת ארה"ב. לפני מספר שנים החלה עבודה יסודית של ריכוז השמות מתוך הארכיון, כתיבת הספרים והעברתם לגרמניה". הספרים הוצאו לאור על-ידי הארכיון העירוני ובמימונו.
מדי יום מבקרות קבוצות מאורגנות של תיירים ומקומיים בבית הכנסת ובמרכז הקהילתי. הם עומדים, דוממים וקפואים, מול לוחות השיש וספרי ההנצחה.
אלף שנים לא ימחקו את זוועות הנאצים, וכל הנצחה לא תכפר על הפשעים, ולו במעט. אך יש להכיר בעובדות: עיריית מינכן אינה משכיחה את השואה.
