פצצת האטום של היטלר

איך היו נראים פני העולם אילו גרמניה הנאצית הייתה מנצחת את בעלות הברית במלחמת העולם השנייה? האם הרייך השלישי שעל-פי חזונו של אדולף היטלר יועד להתקיים אלף שנים, היה שולט באירופה שלטון דיקטטורי ללא מצרים? האם בריטניה הגדולה הייתה נדרסת תחת המגף של הקלגסים הנאציים ונאלצת להיכנע לדרישה אולטימטיבית ש"ארי טהור" ימלוך עליה? האם שואת העם היהודי הייתה מקיפה הרבה יותר מששה מיליון קורבנות ומדינת ישראל מעולם לא הייתה קמה? שאלות אלה אינן נובעת מעולם דמיוני של חזיונות תעתועים אפוקליפטיים. הן מתבססות על העובדה ההיסטורית שבמרוץ האטומי בין כוחות השחור הנאציים לבין בעלות הברית מגינות העולם החופשי - ניצחו הטובים.

במשך שנים רבות מאז תום המלחמה היה סיפור פיתוח הנשק הגרעיני הגרמני תעלומה. פירורי מידע דלפו מעת לעת לידיעת הציבור בדרכים שונות ומשונות אך מעולם לא יצרו את התמונה האמיתית והכוללת של המאמץ האטומי הגרמני שהחל כבר ב-1939 וכונה בתחילת דרכו "פרויקט האנרגיה הגרעינית", וזאת על אף העובדה כי עוד בטרם הסתיימה המלחמה כבר חשף כוח משימה אמריקני מיוחד את הכור הגרעיני הגרמני וגילה בו סימנים של פעילות גרעינית.

בנוסף חשף הצוות עובדה שהרעישה את מדעני ארה"ב אך נשמרה בסוד כמוס עשרות שנים: כבר בראשית שנות ה-40 של המאה הקודמת, במהלך המלחמה, עסקו מדעני גרעין גרמנים, באתר ליד העיר הייגרלוך ( Haigerloch) מצפון לברלין, בבנייתו ובתפעולו של כור גרעיני שתוכנן להיות הקן שממנו תבקע "פצצת האטום של היטלר", פצצה שאכן בקעה ואף נוסתה, כאשר בניסוי הזה, שהתרחש ב-3 במאי 1945, חודשיים לפני נפילת ברלין בידי בעלות הברית, מצאו את מותם כמה מאות אסירי כפייה שהובאו ממחנות ריכוז כדי לשמש "שפני ניסיון" ליכולות ההרג והרס של הפצצה.

צעד משמעותי ראשון בחשיפת הסוד התחולל ב-1992 כאשר ממשלת בריטניה שחררה לפרסום תעתיק "סודי ביותר" של "שיחה פנימית" - שהוקלטה בחשאי ב-1945 לאחר תום המלחמה, במעון חסוי של אוניברסיטת קיימברידג', שבו שוכנו עשרה מדעני גרעין גרמנים ממובילי פרויקט האטום הגרמני שסיפרו את מה שעשו, תכננו והעריכו. מתוך התעתיק התברר כי במהלך המלחמה, כאשר המדענים הגרמנים עסקו בבניית הכור ובפיתוח הפצצה, הייתה גרמניה משוכנעת שהיא מקדימה בהרבה את המאמץ הגרעיני האמריקני ולכן הופתעו מאוד כל המומחים הגרמנים כאשר הסתבר להם שארה"ב הטילה שתי פצצות אטום מתוצרתה - על הירושימה ונגאסאקי.

חומר מרתק יותר הובא לידיעת העולם ב-2002 כאשר הארכיון על שם חוקר האטום הנודע נילס בוהר (Niels Bohr) בקופנהגן שיחרר לפרסום מכתבים שכתב בוהר בסוף שנות ה-50 ובהם סופר כי כבר ב-1941 הגיעו לקופנהגן הכבושה, באופן מפתיע ומוזר, שני בכירי מדעני האטום הגרמנים - חתן פרס נובל הפיסיקאי וורנר הייזנברג (Heisenberg ) שעמד בראש "פרויקט האנרגיה הגרעינית" של גרמניה הנאצית וקרל פרידריך פון וייצקר (von Weizsäcker).

במעבדתו של בוהר - שבמשך שנים לא מעטות עמד בקשר אמיץ עם חוקרי הגרעין המובילים בעולם, כולל בארה"ב - "העמיסו" עליו השניים סיפור, כי באו להיוועץ בו בשאלה מה ניתן לעשות כדי לעכב ככל האפשר את פיתוח פצצת האטום הנאצית. בוהר כתב כי הטיל ספק רב באמיתות "הסיפור" וכי כלל ועיקר לא הצליח להבין את המטרה האמיתית של הביקור המוזר. גורמי מודיעין אמריקניים העריכו, לאחר הפרסום, כי יתכן שמטרת הביקור הייתה להעביר לידיעת מדעני הגרעין בארה"ב את המידע כי גרמניה, ולא רק ארה"ב, "מעודכנת" בנושאי השימושים האפשריים באנרגיה גרעינית.

תפנית מרתקת על מהותו של פרויקט האטום של היטלר נחשפה מאוחר יותר כאשר פורסמו מסמכים שהוסתרו במשך שנים בארכיונים בבריה"מ, כולל מסמכים ממכון הקיסר ווילהלם (Kaiser Wilhelm) לפיסיקה בברלין. ארבעה נושאים חשובים נכללים במסמכים ואלה הם:

• דיווח רשמי שהכין פון ויציקר על תוכן פגישתו עם בוהר במרץ 1941;

• בקשה לרישום פטנט בתחום הגרעיני שהגיש פון ויציקר ב-1941 לרשם הפטנטים בברלין.

• בקשה לרישום פטנט נוסף מן התחום הגרעיני מנובמבר 1941;

• תמלול של הרצאה "אטומית" שהשמיע הייזנברג ביוני 1942.

מתוך ניתוח מדעי של הבקשות לרישום הפטנטים וגם על סמך הרצאתו של הייזנברג הסתבר, כי שני המדענים האלה הבינו בהחלט את מיגוון ההשלכות הצבאיות של השימוש בפלוטוניום ואף הבהירו במפורש שפלוטוניום המופק בכור גרעיני עשוי לשמש חומר לייצור פצצה בעלת עוצמה גבוהה ביותר.

מידע נוסף על הניסויים שערכה גרמניה בנשק גרעיני נחשף בתחילת 2005 עם פרסום הספר "הפצצה של היטלר" שחיבר ההיסטוריון הגרמני ריינר קרלש (Rainer Karlsch). בספרו זה, המתבסס על מסמכים מארכיונים סובייטים וגם מערביים, גילה קרלש כי ב-3 במרס 1945 כאשר כבר עמד לרשות השלטון הנאצי כור גרעיני פעיל ביצעו הנאצים ניסוי ב"נשק גרעיני טקטי" שעוצמתו הייתה קטנה מאוד, גם ביחס לפצצות האטום שהטילה ארה"ב על הירושימה ונגאסאקי. פרט מפתיע נוסף על הפעילות הגרעינית הגרמנית גילה קרלש בספרו כאשר הבהיר כי הכור הגרמני היה בנוי על-פי העיקרון של ההיתוך הגרעיני ולא הביקוע הגרעיני וכי הפצצה שבנו המדענים הגרמנים לא הייתה בדיוק "פצצה אטומית" וגם לא פצצת מימן. הערכת מדעני גרעין מערביים שניתחו את המידע הייתה כי המדובר היה ב"פצצה מלוכלכת".

מי היו המדענים שהשיקו את "פרויקט האורניום" הגרמני כבר ב-1939, היכן החביאו את הסוד הגדול וכיצד נחשף בסופו של דבר - על כך העיד קולונל ג'ון לנדסדייל, ראש מערך האבטחה של פרויקט מנהאטן שבמסגרתו פיתח ארה"ב את פצצות האטום שלה, שמצא את הכור הגרעיני הגרמני, זמן קצר לפני שהגיעו אליו כוחות הצבא האדום.


משימה ראשונה במעלה


לנדסדייל לא היה מדען אטום אבל הוא היה קצין מודיעין מצטיין. בתוקף תפקידו, בתחילת אפריל 1945, כאשר כוחות בעלות הברית הסתערו אל עבר ברלין, זומן לנדסדייל לשיחה חשאית אצל גנרל ג'ון גרובס מנהל פרויקט מנהאטן. בשפתו הצבאית היבשה הסביר גרובס את המשימה הדחופה שהוא מטיל על לנדסדייל.

"אנחנו יודעים" הסביר גרייבס "כי גרמניה הנאצית עוסקת מזה שנים אחדות בפיתוח יכולת גרעינית. הם כבר בנו כור גרעיני והתקרבו מאוד לפענוח הסודות האטומיים במישור המעשי ולא רק התיאורטי. הצבא האדום קרוב מאוד לברלין, בדיוק כמו הצבא שלנו. אנחנו לא יודעים מה הקומוניסטים האלה יודעים על הפרויקט הגרעיני הגרמני, אבל אסור בשום אופן שהמידע הזה החשוב הזה יגיע לידיהם. אני מטיל עליך משימה ראשונה במעלה בחשיבותה. אתה תעמוד בראש צוות אמריקני-בריטי שיכלול מדעני גרעין. אני אפקיד בידיך את דוחות המודיעין שלנו לגבי מיקומו המשוער של הכור. צאו לברלין ותמצאו את הכור".

לנדסדייל יצא מיידית לדרך. ואכן ב-17 באפריל 1945 פשטו לנדסדייל ואנשי צוותו על האתר, גילו את הכור התת-קרקעי ובסמוך לו מחסן ובו 1,100 טונות של עפרת אורנים, חלקה בתצורת תחמוצת אורניום, חומר הגלם לייצור פצצות אטום. הצ'ופר לחשיפת הכור היה לכידתם באתר של אחדים מצוות מדעני הגרעין הגרמני שעבדו בפרויקט ובהם ראש הפרויקט וורנר הייזנברג ויד ימינו אוטו האלם (Otto Hahn). המהירות שבה בוצעה הפעולה הייתה קריטית. סודות הכור והפצצה לא נפלו בידי הצבא הסובייטי שכיתר את ברלין ב-25 באפריל כאשר הארמיות בראשות מארשל ז'וקוב כיתרו את בירת הרשע.

מה, בעצם, ידעו מדעני הגרעין הגרמנים ועד כמה באמת הייתה גרמניה הנאצית קרובה להפוך את היכולת הטכנולוגית לנשק אטומי מבצעי?

במסגרת מחקר שפירסם ב-1998 ההיסטוריון האמריקני לורנס רוס נטען כי המדענים הגרמנים, כולל הייזנברג עצמו, לא הבינו לעומק את הפיסיקה של הביקוע הגרעיני המתבסס על תגובת שרשרת באורניום 235 או בפלוטוניום. אבל אלה לא היו העובדות המדויקות. האמת הייתה שונה במידה לא מעטה והיא נחשפה כאשר נתגלו מסמכים נוספים. מסתבר כי במשך כל תקופה המלחמה היו בגרמניה שתי קבוצות נפרדות שהתחרו ביניהן בנושא פיתוח הכור הגרעיני. קבוצה אחת, תחת פיקוח הצבא, הייתה בראשות הפיסיקאי קורט דיבנר (Kurt Diebner) שפעלה בעיר גוטו (Gottow) ליד ברלין. השנייה הייתה קבוצת המדענים בראשות הייזנברג שפעלה בעיר לייפציג (Leipzig) גם היא בסמוך לברלין. רוב הזמן שמרו שתי הקבוצות בסוד את המידע שהשיגו ולא העבירו אותו לקבוצה השנייה. רק ב-10 בנובמבר 1944 כתב דיבנר להייזנברג מכתב שבו דיווח לו כי מתוך הניסויים עולה שהיו "בעיות בהפעלת הכור". דיבנר אף דיווח כי בכור הופעלה תגובת שרשרת מבוקרת, למשך זמן קצר, אך היא הסתיימה בתאונה.

אחד המסמכים על המחקר הגרעיני הגרמני חובר זמן קצר לאחר סיום המלחמה באירופה. את הדוח כתב אחד ממדעני הגרעין הגרמנים, בהתאם לנוהג ולסדר שאיפינו את המערכות הגרמניות. בדוח תוארה כל העבודה שנעשתה בתחום הגרעיני בגרמניה במהלך המלחמה והוא כולל מידע מדוייק, יחד עם ספקולציות , על אודות המיתקנים הגרעיניים של גרמניה, מיקומם ומהות המחקרים שנערכו בהם. הדוח גילה כי כבר במהלך המלחמה ידעו הגרמנים שאורניום יכול לשמש לייצור נשק חדש ורב עוצמה ובפעם הראשונה הוצג בדוח תרשים של הפצצה.


עומק הידע הגרמני


על ההיקף המחריד של עומק הידע הגרמני בנושא הגרעיני כתב ההיסטוריון האמריקני דייויד ארווינג שהסתמך, בין השאר, על הרצאה שנשא הייזנברג בפברואר 1942 בפני אלברט שפאר, מי שהיה שר החימוש הנאצי, וכן פוליטיקאים, אנשי ממשל נאציים, קציני צבא ותעשיינים. ואלה היו עיקרי הדברים שגילה הייזנברג:

• "ללא ספק ניתן להפיק אנרגיה מתהליך ההיתוך של האורניום בתנאי שהעשרת אורניום 235 תהיה אפשרית. ביקוע אורניום 235 יוביל לייצור יכולת פוטנציאלית של פיצוץ שקשה להעלות על הדעת את עוצמתו".

• "אורניום רגיל יכול גם הוא לשמש לייצור אנרגיה אם משלבים את התהליך בשימוש במים כבדים. בתהליך כזה ניתן להעביר את האנרגיה העצומה שנוצרת ל"מכונה" יוצרת חום שבאמצעותו ניתן להפיק קיטור שיפעיל טוברינה לייצור חשמל".

• כאשר נשאלה הייזנברג על-ידי הנוכחים בהרצאה מה יכולות להיות מידותיה של פצצה מן הסוג האטומי הוא השיב: "בערך בגודלו של פרי האננס".

• לסיכום הרצאתו הבהיר הייזנברג, בניסוח מפותל במידת מה כפי שנדרש לדעתו בהתאם למידת הזהירות המדעית הראויה: "אם נתבסס על התוצאות החיוביות שהושגו עד כה במחקרינו זה לא נראה בלתי אפשרי שכאשר יבנה ה"תנור", (כך כינו אז את הכור) נוכל יום אחד ללכת בנתיב שהציב בפנינו פון ויצקר ולייצר חומר נפץ שעוצמתו תהיה חזקה יותר מפי מיליון מן הפצצות שאנו עושים בהן שימוש כיום". בשלב זה הוסיף הייזנברג דברי חזון מפתיעים: ל"תנור" הזה יוכלו להיות השלכות טכניות מרחיקות לכת, כולל ספינות ומטוסים שיוכלו להגיע למרחקים גדולים ביותר באמצעות כמות קטנה ביותר של דלק גרעיני".

על-פי המידע שנחשף במשך שנים רבות מסתבר כי במהלך מלחמת העולם השנייה ידע הייזנברג - כמו רוב מדעני הגרעין בעולם - כי מעבדות המחקר הטובות ביותר בארה"ב עוסקות גם הן בניסיון למצוא פתרון לתעלומת האנרגיה הגרעינית. מן הטעם הזה כנראה הוסיף בהרצאתו אמירה שאילולא נכנעה גרמניה הייתה עלולה להיות לה משמעות נוראה: "עלינו לזכור" אמר לשפאר ולעמיתיו "כי אם המלחמה עם ארה"ב תמשך עוד שנים אחדות המימוש הטכנולוגי של האנרגיה הגרעינית יהווה בה גורם מכריע".

אניגמה ושמה הייזנברג

כדי להבין מה היו הגורמים לכישלון של גרמניה הנאצית לפתח נשק גרעיני לפני בעלות הברית ובכך אולי לשנות את תוצאות המלחמה ואת גורל העולם החופשי, ניסו היסטוריונים רבים לפענח את האניגמה ששמה הייזנברג. המדען יוצא הדופן הזה, שנחשב ממש לגאון, זכה בפרס נובל בהיותו בן 32 בלבד והיה לשם דבר בעולם של חוקרי האנרגיה הגרעינית. אולם למרות שנחשב לתיאורטיקן מבריק היה בו "דפקט" מסויים. הכל ידעו כי על אף גאונותו בתיאוריה הרי בכל מה שקשור בעולם המעשי הוא נחשב למהנדס בינוני למדי שלא אחת נכשל בחישובים פשוטים.

במסגרת פעילותו המחקרית הגיע הייזנברג לארה"ב בקיץ 1939 כאשר רוחות המלחמה כבר נשבו בעוז בכל רחבי העולם. קהיליית מדעני ארה"ב כללה באותם ימים מדענים-פליטים שנמלטו מגרמניה, כמו למשל אלברט איינשטיין, ומצאו מקלט מכובד בארה"ב. עמיתיו אלה של היזנברג הציעו לו, בעת הביקור, לבקש מקלט מדיני בארה"ב. הייזנברג סירב וחזר לגרמניה. לכל אלה שניסו להניא אותו מהחזרה אל חיק השלטון הנאצי הוא הסביר - אולי מתוך נאיביות, אולי מתוך אי הבנת המציאות - כי בעיניו היטלר הינו "טיפוס קשוח" ואינו אלא תופעה זמנית שתחלוף מן העולם. "ייעודי" - הוסיף - "הוא לשמור על עתיד המדע הגרמני ולכן אני חוזר לגרמניה". והוא חזר.

כיום הכל יכולים להבין כי הייזנברג צדק בכל מה שהעריך לגבי הנתיבים שבהם ניתן להשתמש באנרגיה הגרעינית ובפצצות האטום. למזלו ולמזלם של בני העם הגרמני פצצות האטום הראשונות בתולדות האנושות הונחתו על הירושימה ועל נאגאסאקי ולא על פרנקפורט וברלין.