תקדים עולמי

לעיתים רחוקות, רחוקות מדי, מצליח שופט בית משפט בערכאה נמוכה - בית משפט שלום, לייצור תקדים משפטי מעניין. אומנם בלתי מחייב, וטוב שכך, במקרה זה, כפי שיובהר להלן, אך בכל זאת תקדים מעניין, מפוקפק, שכדאי אולי ללמד באוניברסיטאות מדוע אסור לייצר כמותו.

התקדים המפוקפק נוצר בהכרעת דין מיום 8.4.02, עליה חתם השופט חנן אפרתי, שופט בית המשפט השלום בתל אביב. המדובר בכתב אישום שהגישה המדינה נגד יוסף אטיאס, בגין התחזות כאדם אחר וקבלת דבר במרמה. נטען נגד הנאשם, כי זמן מה לאחר ששכר דירה מכמה יורשים (דירה שהיתה רשומה על-שמו של אביהם המנוח), פנה הנאשם לחברת התקשורת בזק, ועל-פי בקשתו הותקן בדירה קו טלפון נוסף על-שמו של המנוח. הנאשם עשה שימוש בקו החדש, ולא פרע תשלום מדמי השימוש בגין קו זה.

במהלך המשפט הצליח הנאשם להפריך חלק מהטיעונים נגדו. מה שהעלה, מטבע הדברים, ספק בדבר אשמתו. ספק רציני, יש לומר. והנה, למרות זאת, או אולי בגלל זאת, כפי שנצטט כאן, הסיק כבודו את המסקנות ההפוכות. הנה הדברים שכתב, המדברים בעדם:

"לכן, בנסיבות אלה, מצאתי כי הנאשם התראה כאחר בטלפון, שעה שהזמין את הקו, וחתימתו בשמו שלו ובמ.ז. שלו [מס' תעודת זהות, י.י.] על-גבי טופס ההתקנה, כאן, לעניות דעתי, [אינה, י.י.] מאיינת את התראותו כאחר, ולא מטילה ספק כלשהו בגירסת התביעה לעניין זה שכן, אין בה די בנסיבות אלה לפגום במצג השווא שיצר הנאשם ביודעין, כאילו הוסמך כדין וקיבל רשות הבעלים לעשות את אשר עשה, הואיל וכאשר פעל כמי שפעל, וביקש טלפונית, קו נוסף על-שם המנוח ז"ל, התראה שלא ברשות ושלא בהסכמה כאחר, וכמוסמך לקבל את הקו ובכך, כאשר המעשה בוצע על-ידי הנאשם במצב נפשי זה, כמורשה, מוצא אני כי באה לעולם גם עבירת ההתחזות, וזאת מחמת הספק".

ומוסיף השופט הנכבד: "סוף דבר, מהטעמים בהם נקבתי, יורשע הנאשם בשתי העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, התחזות, עבירה לפי סעיף 441 לחוק העונשין, ועבירה לפי סעיף 415 לחוק הנ"ל".

תקדים עולמי, כתבתי ואולי לא הגזמתי. הנה אנו רואים, כי בניגוד לחוק ולהלכה הפסוקה, ובניגוד גמור לכל מה שמלמדים כל סטודנט שנה א', הרי שכאן הרשיע השופט אפרתי נאשם, "וזאת מחמת הספק", כפי שכתב בהכרעת הדין.

פסיקתו המוזרה של השופט אפרתי תוקנה בערכאת הערעור. פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), מצד אחד, ועו"ד נתי שמחוני, בא-כוחו של הנאשם, מצד שני, הסכימו עוד לפני הדיון בבית המשפט המחוזי, כי נוכח הפסיקה המגוחכת יש לזכות את הנאשם. בפנייתם לבית המשפט אמרו: "הגענו לכלל הסכמה ונוכח הסכמה זו אנו מבקשים מבית המשפט שיקבל את הערעור ויזכה את המערער".

פסק הדין בערעור ניתן על-ידי השופטים דבורה ברלינר (אב"ד), זאב המר ונורית אחיטוב. הנה מה שפסקו: "אנו מאמצים את הסכמת הצדדים ומזכים את המערער מהעבירות שהורשע בהן, וממילא גזר הדין מתבטל. כל הערבויות שהופקדו בתיק זה בב"ש 91638/02 יוחזרו למערער. צו עיכוב היציאה מן הארץ, שהוצא בב"ש הנ"ל, יבוטל".

זה כל מה שנכתב בפסק הדין בערכאת הערעור, עליו חתמו השופטים הנכבדים ביום 22.1.03. השאלה האם יש בכך די. יאמר כאן, התקדים העולמי המפוקפק, בוטל. האיש שהורשע על-ידי השופט אפרתי "מחמת הספק", זוכה לחלוטין.

אלא שהעוולה לא תוקנה במלואה, לא כלפי הנאשם - שזוכה במחוזי רק אחרי תשעה חודשים, ולא מבחינה ציבורית: פסק הדין נראה טכני בעיקרו. הוא אינו דוחה את הקביעה הערכית, את "התקדים העולמי" של השופט אפרתי. בהעדר התייחסות לכך, "מחליקים" השופטים למעשה את הפאשלה של השופט. לו היו עושים את עבודתם היטב, היו יכולים לסייע להנהלת בתי המשפט, או לוועדה לבחירת שופטים, כדי שאלה יוכלו לפעול לבחינת כשירותו של חנן אפרתי לכהונת שופט. אחרי הכל, "התקדים העולמי" שקבע, יכול להעיד על שתי חלופות: או שעסקינן בשופט-גאון המקדים את זמנו; או שמדובר בשופט שלא יודע כל כך מה הוא פוסק.