בערב 2.3.08 צפיתי במקצת קטעי סאטירה, שכביכול באה להביא ללבנו מזור אחרי מהדורות החדשות הקודרות והרציניות. כבר מזמן שמתי לב לעובדה המעניינת כי תוכניות סאטירה פוליטיות מוצמדות לעתים קרובות לתוכניות חדשותיות, וזאת כדי ליצור במוחנו מעין בידול בין הכבד לקל, בין האמיתי והרציני לבין ה'בכאילו' ו'זה היה רק בצחוק'. בידול זה נועד להרדים את מנגנוני הביקורת שלנו ולעשות אותנו נוחים יותר לקליטת מסרים סמויים כמו גם גלויים.
כך היה גם בשנות ה-70 כש"ניקוי ראש" הייתה פופולרית בערוצנו האחד, ואגב: זה גם לא מקרי שכמעט לפני כל מערכת בחירות משדר ערוץ 1 לקט נוסטלגי לכאורה ובו מקבץ קטעים מתוכנית זו.
איכשהו בתוך כל הצחוקים מובלע תמיד מסר שמצביע על נאורותו של השמאל ועל הימין כחשוך ומיושן, אם לא גרוע מכך, ועל המסקנה המובלעת בתוך כך – עבור מי ראוי להצביע.
איכשהו הערבים מוצגים שם כחלשים, בעליה האמיתיים והאותנטים של הארץ, אשר נגזר עליהם להינמק תחת כיבוש, גם תרבותי, של תרבות זרה וכוחנית. שני קטעים לדוגמא, מתוך "ניקוי ראש" דאז: החלקה על קרח (דובי גל) בבאר שבע לצלילי מנגינה ארץ ישראלית כביכול (ולמעשה שזורים בה מוטיבים כנעניים 'גנובים') שאינה תואמת את האקרובטיקה העקומה של דובי גל, וברקע- ערבי מוביל גמל בקצב שתואם את המנגינה והאווירה המדברית. משמע: אנו היהודים ששבנו מהגלות באירופה אונסים את תרבות הארץ המקורית.
זכור לי גם קטע בו המורה (רבקה מיכאלי) מנסה לפשר בין שרוליק ואחמד הרבים על כסא בכיתה ולהשלים ביניהם. אלא שהמורה הנכבדה לא טורחת לציין שלאחמד יש 21 כסאות נרחבים ועתירי משאבים ואילו שרוליק נאבק על דרגשו היחיד, שאחמד לא יגזול גם אותו.
גם מבחינת הבימוי, המקצב, טכניקת הסיפור בהמשכים - היוצרת ציפייה ל'פתרון' ברור, חזרה על מסרים תוך שתילתם בין קטעים כביכול נייטרלים, שימוש בחושים השונים כדי למקד את תשומת הלב בחוש אחד אך במקביל להעביר את המסר הרצוי דרך חוש אחר (העיקרון הוא להסיט את תשומת הלב כך שבאופן תת סיפי נקלט משהו אחר, הרצוי למחבר), כלומר מבחינת טקטיקות טכניות, מועבר באינטנסיביות מסר ברור: הבעלים החוקיים של הארץ הינם הערבים, ובמיוחד הפלשתינים, שרק מילה זו כבר מעבירה את השמאל למצב של אור בעיניים.
ליהודים יש זכות מוגבלת על תחום המושב שאינו כולל את יהודה ושומרון, ובעיקר אם אינם מפגינים סימנים בולטים של רצון לשמור על סממני זהותם (דמותו של הרב לוינגר ב'ניקוי ראש', כמדבר אל אבנים בוימה באופן נלעג במיוחד ורמזה על היותו לא שפוי, דגל ישראל הוצג כאוביקט פטישיסטי וכיוב'. אף בתוכניות מאוחרות יותר הוצג הימין כחד מימדי במחשבתו ופאנאטי, ואילו האויב, עראפת למשל-הוצג ב'חרצופים' כסבא סימפטי, אדם כמוני וכמוך, אפילו קצת אהבל-ובסה"כ לא מסוכן, שזה המסר העיקרי).
אלו דוגמאות ממסע שיסוי מתמשך שכותרתו הייתה 'ניקוי ראש' או כל תוכנית אחרת, למשל גם 'חצי המנשה' שאומרת: עם ישראל היה תמיד תחמן על חשבון אוכלוסיית הארץ האותנטית, והאינטרס של השלטון היהודי הדתי עמד מאחורי תככנות זו והשלכותיה. אפילו 'באבא לובה' הזכורה מ'קשה קשה', הופיעה לבסוף שלובת זרוע עם פועל הניקיון (הערבי?).
ואז הובהרה המטרה של היוצרים ב'ארץ נהדרת' של אותה עונה: להשפיע על ציבור העולים המסיבי מרוסיה להצביע עבור מפלגות 'חברתיות' שהן כביכול השמאל, וזאת ע"י קשירת גורלם המשותף עם שאר חלכאי ונדכאי הארץ הזאת: הערבים כמובן. מעניין אגב האם יוצרי התוכניות האלה, שמאלנים צפונבונים למהדרין, משתלבים בתוך הדימוי הזה והאג'נדה הפסאודו-חברתית שלהם.
אפשר גם אחרת, ועד כמה שזכור לי היו תוכניות פחות בוטות ומשעשעות באמת כמו 'זהו זה' למשל, אך גם שם לא נפקד מקומו של הבאבא-בובה שמסתבך במיני גימטריא ומדמותו אפשר להבין מה דעתם של יוצרי התוכנית על רבנים מסויימים. בכל אופן זה היה עדיין בגבול הטעם הטוב, ביקורת משעשעת, ובעיקר- לא משרת את האג'נדה של החפצים להשמידנו.
אינני מזלזלת באינטיליגנציה של הציבור, אולם יש גבול לכוח עמידתו בפני הפגזת אינדוקטרינציה מסיבית שכזאת. אדם בא לביתו עייף לאחר יום עבודה, ויושב מול המרקע: ירצה או לא ירצה, משהו מוכרח לחלחל, וכוח ההתנגדות שלו פוחת. יש לו עוד דאגות ועניינים בחיים, ואולי הוא לא בא מהתחום התקשורתי ואינו ער למניפולציות שעושים עליו. אז מה הפלא שבסוף הוא מסכים ש"מוכרחים לנסות"?
שטיפת מוח
במשך שנות דור פמפמו לנו את המסרים הללו בכל דרך אפשרית: בתוכניות הדיון הפוליטי, בסאטירה, במהדורות החדשות שרבה בהן הפרשנות אך העובדות מוצגות באופן חלקי וכו'. אגב: גם בבתי הספר לא נעדר חלקה של שטיפת המוח הזאת. למי שזוכר, בשנה"ל ה'תשנ"ה 1994-1995 היה ה"שלום במזרח התיכון" נושא מרכזי בתוכנית הלימודים, ואבוי למי שלא יישר קו עם היונה שעלה של זית בפיה. כמי שהייתה מצויה בתכני הלימוד, אני יכולה להעיד כי היחידה לדמוקרטיה ודו-קיום במשרד החינוך, שהופקדה על הנושא, לא ששה להצגת נאום עראפת ביוהנסבורג (למשל) כחלק מחומר הלימוד, וההתייחסות למה שעלול לקלקל את ההצגה המתוקה, היה כאל קוריוז או מעשה חוליגני ממש.
לבסוף, קיבלנו את הסכמי אוסלו כתקווה גדולה למזרח תיכון חדש וראשיתו של עידן חדש, מחר חדש, שחר חדש, שלום וכיוצא באלה הבטחות ורודות. הצבע נשאר ורוד גם כאשר דם רב נשפך כבר באוטובוסים. כי לא משנה מה קורה, משנה איך מפרשנים זאת, ובאיזה מילים עוטפים את המציאות.
היום אנו כבר בעידן החדש ממש. לאחר 15 שנים של "תהליך שלום" הצבע הוורוד הפך לאדום. ערינו מופגזות, כפי שחזה הימין בדיוק, אבו מאזן מכריז על האפשרות לחזור למאבק המזוין, כל ניסיון להגן על עצמנו מוקע כפשע, לוחמינו מתמרנים במציאות הנוראה הזאת, שהביא עלינו השמאל עתיר האומנים השדרנים והסופרים (לפחות אלו שניתן להם פתחון פה), ומה מראים לנו בטלוויזיה כדי להקל במקצת על לבנו הדואב? כמובן, מלבד "איך נראים הדברים הצד השני" (על-פי פרשנות השמאל), שגם היא איוולת בעת מלחמה, מראים לנו "ארץ נהדרת". ומה קורה באותה "ארץ נהדרת"? באותה ארץ נהדרת חדשה-ישנה, שוב מוצגים הפלשתינים המסכנים שנאלצים להילחם באבנים מול הטנקים של צה"ל, דוד מול גוליית, ולא משנה שלפלשתינים יש גיבוי של כל העולם הערבי והאנטישמי מאחוריהם, בכל מובן אפשרי. (הטקסט כמובן אומר הפוך ממה שאומרת התמונה, וזאת אחת הטקטיקות שהזכרתי קודם כאמצעי לשטיפת מוח גלויה או סמויה. במקרה הזה המסר יותר גלוי והמטרה המיידית היא להפיק גיחוך לנוכח התגובה הלא פרופורציונלית לכאורה של ישראל מול הפלשתינים. כאשר המטרה היותר רחוקה היא ליצור אווירה של הסכמה להפסקת הפעולה הצבאית בטרם עת ולהכשיר את הקרקע להידברות עם החמאס, שזאת האג'נדה הכי אין מבית מדרשו של השמאל הקיצוני).
השעיר לעזאזל הנצחי מועלה באוב, והפעם המתנחלים מושווים לקו-קלגס-קלאן (KKK), התנועה הגזענית הניאו-נאצית, ממש כמו שטוענים הפלשתינים, אלא שהפלשתינים טוענים זאת על כלל ישראל והציונים. מבחינת הפלשתינים הכל כיבוש, ולכן פינוי עזה לא מספק אותם: עתה הגיע תורן של ההתנחלויות שדרות אשקלון ונתיבות, ובעתיד אינשאללה גם יפו עכו וחיפה. אם מישהו תוהה למה בעזה – שבוצע בה טיהור אתני והיא נקייה מיהודים- עדיין מדברים על כיבוש, יואיל ויתבונן בסמל אש"ף, הדומה להפליא למפת ארץ ישראל השלמה.
כל זה לא מפריע ליוצרי ארץ נהדרת. הרי באולפנם לא נוחתים טילים, ואם אפשר לתפוס טרמפ על הערים המופגזות והמוכות כדי להשמיץ שוב את המתנחלים ולהכשיר את הלבבות לגירוש נוסף של יהודים, הפעם ביהודה ושומרון, אז רוקדים על הקסאם שמאסם.
ולכן אפשר להמשיך בניחותא לספר לכל המעוניין כי הארץ שייכת לערבים מדורי דורות, והמתנחלים הם עושי הצרות, וצה"ל הוא צבא קלגסים אכזר המתעמר בחפים מפשע. זה בדיוק מה שנאמר והוצג בתוכנית במסווה של תוכנית בידור.
להפסיד בעוד מלחמה
כל היצירה השופעת רעל הזאת, בטלוויזיה הישראלית, למה נועדה? לדבר פשוט מאוד: לגרום לנו להפסיד בעוד מלחמה, להתייאש מחוסר התוחלת שבאובדן בנינו, ולרוץ חזרה אל חיק השמאל החמים, שיציע לנו 'פתרון': להידבר עם החמאס. עוד מעט תראו הפגנות ענק (של קומץ נושאי שלטים מהשמאל הקיצוני) נגד הכיבוש ובעד שלום, ושאר מילים לעוסות ואנכרוניסטיות. כבר שמענו אף את חיים יבין לשעבר מערוץ 1 קורא להידברות עם החמאס, וקולות אלו רק יגברו כפטריות רעל שלאחר הבצורת, ככל שהלחימה תימשך.
האם אין מקום לסאטירה? יש ויש, אולם זאת לא סאטירה באמת. מכיוון שהיא מבקרת אך ורק צד אחד במפה הפוליטית בקביעות, ולא משנה מה מתרחש בשטח. אולי מדי פעם מלגלגים גם על עניינים לא מהותיים הקשורים באישי השמאל, וזאת כביכול לשם האיזון, אך אף פעם לא מועברת ביקורת נוקבת על האג'נדה השמאלנית ממש. בעת מלחמה זה ממש סיוע לאויב, שנאבק נגדנו בכל הדרכים והשקרים גם בחזית התעמולה. מעבר לטיפשות, לבורות ולנבזות כלפי אחד המגזרים שרבים מבניו נמצאים כעת בקו האש, וגם מעבר לשנאה האנטישמית כלפיו, יש כאן סטירת לחי בוגדנית כלפי כלל הציבור בישראל, שרובו מבין להערכתי את גודל הזוועה והמלכודת אליה נשאבנו בעקבות הדמגוגיה השמאלנית חסרת האחריות.
ראיתי באותו הערב גם קטע קצר בתוכניתו של ליאור שליין בו ראשי הצבא מתכננים את מהלכיהם עפ"י מפה אסטרולוגית. אני לא בטוחה שזה היה מאוד חכם להציג את ראשי צה"ל באופן כזה כעת, אבל עדיין זה לא חרג מגבול הטעם הטוב ומראה שניתן לעשות סאטירה בלי לחולל נזק.
לעתים אני תוהה מה היה קורה אילו במלחמת השחרור או בששת הימים הייתה לנו טלוויזיה, ועוד מרובת ערוצים, כזאת שצריכה לפרנס עשרות יוצרים (שכל כוחם בפה-ההרס שלהם ובכך תלויה פרנסתם) כתבים המדווחים מהשטח ומפרשנים מהאולפן. יש לי התרשמות מסוימת שככל שהמדיה הייתה פחות דומיננטית כך ניצחוננו במלחמות היה מובהק יותר.
מכיוון שאנו מתקרבים בצעדי ענק למלחמת שחרור שנייה, אך עם אמצעי לחימה הרסניים וארוכי טווח הרבה יותר, אולי כדאי לנו לתת את הדעת על הערכות חלופית גם בתחום התקשורתי (ואולי להשתמש בה לשם שינוי כדי לזרוע מורך לב ודמורליזציה אצל האויב). לא יקרה שום אסון אם כתבינו לא ידווחו על כל צעד ונ.צ. של לוחמינו המטווחים וישאירו קצת ערפל קרב מבורך.
בשלב ראשון אפשר להעניש את היוצרים והשדרנים חסרי האחריות ברייטינג שלהם, לשלוח להם ולערוצים המעסיקים אותם מכתבים נזעמים וכיוב'. אנו במלחמה, ואסור לנו להפסיד הפעם. כאן הציבור יכול לפעול, וגם עליו להיות יותר ערני כלפי מניפולציות שעושים עליו. (אגב: גם בתוכניות אירוח בהן כל המראיינים הם מהשמאל כך שנשאלות רק שאלות בעלות גוון מסוים ולא אחרות, והלא השאלות שנשאלות ואלו שאינן נשאלות- זהו שם המשחק, וכן האינטונציה בהן נשאלות ושפיטת המרואיין עפ"י דבריו אח"כ).
ניטרול הזהות היהודית
בעתיד אני מקווה שנזכה לשלטון שיידע להתמודד עם ההפקרות התקשורתית, באופן שלא נהיה מרובי ערוצים שכולם הומוגניים ומגויסים לקמפיין החותר תחת קיומה של מדינת היהודים. כי הלא, מה מטרתו של מי שלמרות כל הפוקד אותנו, עדיין נשאר באיוולתו השמאלנית? את ה'שלום' המדמם שהביא השמאל אנו רואים, את מימוש תביעותיהם הלאומיות של הפלשתינים לא נוכל לספק באמת אלא אם נתאדה מכאן, אף רווחה לפלשתינים אינה בראש מעייני השמאל, כי ברור לכל מי שעיניו בראשו שכל הררי הכסף המוזרמים לפלשתינים הופכים לאמצעי ייצור והפעלת טרור נגדנו, אז מה כן?
המטרה של השמאל היא נטרול מדינת ישראל מזהותה היהודית, לא רק הדתית אלא גם הלאומית, ולצורך זה כל האמצעים כשרים, ובמיוחד- הפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה, ובעיקר מדינת כל אויביה. למעשה: מדינה אנטי-יהודית (ולא רק אנטי השת היהודית אלא גם אנטי הלאומיות היהודיות). זאת הסיבה שהתיישבות ביהודה ושומרון כל כך מאיימת על השמאל, מכיוון ששטחים אלו קשורים כ"כ חזק בתודעה ובזהות היהודית – גם החילונית, והופכים את מדינת ישראל מגטו סתמי של ניצולים יהודים וצאצאיהם לארץ שבה ממתממש החזון התנ"כי של שיבת ציון.
חשוב להדגיש שאינני מדברת על מה שהיה בעבר הרחוק שמאל ציוני חברתי אמיתי, שמאל שיישב את הארץ, אלא על השמאל הקיצוני שחלחל לשורותיו ובהדרגה כבש אותו מבפנים והשתלט עליו ("להמריץ את העבודה", למי שזוכר. לא משנה שהערבים לא חפצים אף בחלומו היבש של השמאל, שאינו אלא על תקן מסייע בלבד לתוכנית השלבים, וברגע שיתאפשר להם (או לפחות לחלק ניכר מהם) נסולק מכאן מי בחרב ומי בגזל ומי בהשפלה, כפי שהתעמרו ביהודים במדינותיהם עד שהפכו אותם לפליטים. בשלב זה, שלב החלום המתוק, זה מה שמשווק לנו השמאל באופן אגרסיבי, ולצורך כך נחוץ לו שנובס בכל המלחמות כדי שנהיה מדוכאים ונרוץ אל חיקו החמים בחיפוש אחר 'פתרון'.
אני מקווה שאנו, שתוצאות מלכודת הדיבורים עם אש"ף הספיקה עבורנו בהחלט, לא ניפול לרשת השפלה והעכורה שטווה לנו הפעם השמאל. השמאל חזק בדיבורים (ואולי מכאן המשוואה המוזרה שיצר במוחנו כי סופרים ושדרנים הם בעלי סמכא בסוגיות מדיניות, כמובן סופרים המיישרים קו עם השמאל בלבד). אבל אנחנו, שאין לנו דרכון זר ונכסים בחו"ל, ואף לא מקלט אטומי, אנו שאין לנו מה להרוויח מקומבינות עסקיות עם השלטון המושחת הפלשתיני או במדינות ערב, אנו שרק יהודים פשוטים וחפצי חיים במולדתנו, שבלבנו פנימה נפש יהודי הומיה ועוד לא אבדה תקוותינו להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון ירושלים, אנו שמענו את השמאל מספיק.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
