לאחרונה הייתה תקווה שסוף סוף הממשלה החליטה להילחם בירי הקסאמים. נכון לרגע זה שוב ראינו כי בין התקווה למציאות המרחק רב.
כבר שנים שתושבי שדרות חיים במציאות של ירי בלתי פוסק על בתיהם. שנים שתושבי שדרות נאלצים לישון בחשש ליקיריהם בלילה. שנים שילדי שדרות מתנהלים בפחד בדרך לגני המשחקים ולבתי הספר. קריאתם של אלפי תושבי שדרות והאזור לביטחון ולחיים "נורמליים" מעולם לא זכתה לתשובה הולמת.
ממשלות ישראל דאגו להכריז שביטחון התושבים הוא ערך עליון ואיימו על הפלשתינים שהמצב לא יוכל להימשך. אך לאחר אין ספור דיבורים, רוצים לראות מעשים. שכן ללא מעשים הדיבורים הופכים לריקים מתוכן, שכל תכליתם להרגיע את התושבים ותו לא.
תקוותם הראשונה של התושבים הייתה לאחר ההינתקות, שר הביטחון דאז מופז איים כי אם יבוצע ירי על העיר, התגובה תהיה קשה ביותר. עוד הוסיפו גורמים מדיניים כי ישראל לא תסבול מצב בו יורים באופן קבוע על עיר בישראל. אך שוב אלה הם דברים ריקים מתוכן. ישראל סובלת בשקט ירי מאסיבי על העיר, ממשלת ישראל נמנעת מתגובה מוחצת, ושדרות מופקרת.
תקוותם השנייה של תושבי שדרות הייתה במינוי עמיר פרץ לשר הביטחון. ההיגיון אמר כי שר ביטחון שכיהן בעברו כראש העיר ושכיום מתגורר בה, לבטח מבין וחי את המצב הבלתי אפשרי ינסה לעשות שינוי. עמיר פרץ, קיוו התושבים ייזום פעולה רצינית אשר גם אם לא תרגיע את המצב מיידית לפחות תראה כוונה. כרגיל כגודל הציפיות כך גודל האכזבות. מערכת הביטחון לא יצאה למבצע מקיף בדרום גם לאחר חטיפת החייל שליט. דבר שעשתה בגבול הצפון השקט, לאחר חטיפת החיילים רגב וגולדווסר. שוב שדרות הופקרה.
כאשר זכה אהוד ברק בבחירות לראשות העבודה ומונה לשר ביטחון, התעוררה פעם נוספת תקוותם של תושבי שדרות. ברק, ראש ממשלה בעבר, שר ביטחון ורמטכ"ל לשעבר, מפקד ולוחם בסיירת מטכ"ל בוודאי יידע להביא ביטחון לעיר בדרום. לאחר חודשים של ברק בתפקיד אנו שומעים את אותה מנטרה חוזרת על עצמה.
הסיסמא "ישראל תדע להגיב בזמן ובמקום" נשמעת חדשים לבקרים. מוזר לראות לוחם ומפקד עורך התייעצויות משפטיות בנוגע לאפשרות לירות חזרה למקורות הירי. דבר זה שכל חייל טירון לומד בטירונות, ברק עוד לא הבין. מדהימה עוד יותר העובדה שהוא עושה זאת רק כעת, לאחר חודשים של ירי לעבר ישראל תחת המשמרת שלו. כרגיל שדרות מופקרת.
בפעולה הקרקעית המוגבלת,שארכה יומיים, ראינו שינוי גישה קל במערכת הביטחון. אך האם הדאגה לביטחון תושבי העיר שדרות היא שדחפה את מקבלי ההחלטות להורות על תגובה לאחר ירי כה ממושך? נראה שלא!
שומעים יותר ויותר בתקשורת, את דוברי הממשלה, שאומרים: "זה שאשקלון נכנסה לטווח הירי הופך את המצב לבלתי אפשרי". מדברים על עליית מדרגה בתגובה הפלשתינית וכי ישראל לא תוכל להשלים עם זה. סוף סוף מדברים על פעולה קרקעית נרחבת, דמוי "חומת מגן2 ".פעולת עומק שמטרתה לפגוע בתשתיות הטרור ובמערך ייצור הקסאמים. הממשלה מבינה כי לא ניתן להשאיר עיר עם מעל מאה אלף תושבים ללא ביטחון.
המסקנה היא שממשלת ישראל למעשה ויתרה על שדרות, שכן ללא ההסלמה הפלשתינית המחשבה על פעולה קרקעית נרחבת לא הייתה באה לעולם. המשוואה החדשה שיצרה הממשלה היא שלמען אשקלון נבטיח את קיום שדרות. ממשלת ישראל כנראה ויתרה על האפשרות להעניק ביטחון לתושבי העיר שדרות והאיזור. במקום עברו לשיטת המיגון שכן אם העיר ממוגנת, לא צריך לצאת ללחימה בעזה. בעזרת המיגון יהיה אפשר לספוג את מטחי הקאסמים "בשקט ובביטחון". זה לא שהממשלה אינה רוצה להעניק ביטחון לעיר שדרות היא כנראה פשוט לא יודעת איך.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
