כיום, חוק אימוץ ילדים, התשמ"א - 1981. מאפשר לילדים מאומצים כמו גם להורים ביולגים שילדיהם נמסרו לאימוץ (כרצונם או בניגוד לרצונם), לפתוח את תיק האימוץ שלהם אולם, על-פי החוק רק ילד שהגיע לגיל 18 יכול לפתוח את תיק האימוץ הממשלתי ובפתיחתו ימסרו לו מעט פרטים, בהם, נסיבות הימסרותו לאימוץ, מידע על הוריו הביולוגיים כולל פרטים מזהים, תמונות או מכתבים. במידה והילד מעוניין לפגשם ילווה בעובדת סוציאלית בהליך זה, אך חשוב לציין כי לא ניתן לחייב הורה ביולוגי לפגוש את הילד שמסר לאימוץ. תיקי האימוץ נשמרים בין השאר בכדי למנוע מקרים של גילויי עריות שלא מדעת בין ילדים מאומצים לקרובי משפחתם הביולוגית.
המומחים חלוקים בדעתם בנוגע לכדאיות פתיחת תיק האימוץ, כמו גם בנוגע לשלב בו כדאי לפתחו, הדרך המתאימה לפתיחתו וכיוצב', כאשר הרצון המשותף לכולם הוא מציאת "המתכון" אשר ימזער ככל האפשר את הנזקים הנגרמים לילד המאומץ בתהליך זה.
בעניין זה ממש הונחה לאחרונה על שולחן הכנסת הצעת החוק של ח"כ אפי איתם, צבי הנדל ואליהו גבאי- הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון- עיון בפנקס הרישום והתרת גילוי תקשורתי), התשס"ח 2008.
הצעת החוק נולדה משום שלדעת מציעי החוק הליך פתיחת התיק מתבצע לעתים בגיל 18, בו הילדים נתונים ללחצים רבים כגון מבחני בגרות, הוצאת רשיון נהיגה, והליך ההתגייסות לצבא, שלב בו כל האנרגיות של הילדים מופנות לכיוונים רבים אחרים.
בנוסף, לאחר פתיחת תיק האימוץ לילדים המאומצים בעיית זהות מורכבת וקושי בתרגום המצב החדש בין שתי משפחות - המשפחה המאמצת לצד המשפחה הביולוגית. היכולת לתרגם מצב חדש בזמן לחוץ זה הינה מורכבת וקשה, אשר על כן מציעים ח"כ לדחות את הליך החשיפה של הילד המאומץ עד לגיל 21, כך שיקל עליו לעבור את התהליך במוכנות מרבית.
כמו כן, על-פי הצעת החוק, תינתן אפשרות לפתוח את תיק האימוץ בגיל 18. במצב זה המאומץ יוכל לעיין בפנקס בכפוף לשיקול דעת פקיד הסעד כקבוע היום, ופקיד הסעד יבקש לפני החלטתו את עמדת ההורים המאמצים אשר תוגש לו בהתאם לכללים שיקבע שר הרווחה והשירותים החברתיים.
נראה כי מטרת מציעי החוק היא להקל נפשית על הליך פתיחת תיק האימוץ, אולם הצעה זו, כך אנו סבורים, הינה אבסורדית, וסותרת את ההגיון שבגיל המינימום (גיל 18) כפי שנקבע בחוקים רבים אחרים. ונסביר. על-פי הצעת החוק במלאת 18 שנה נמצא המאומץ בתקופה מלחיצה ומלאת חידושים דיה אשר אין להוסיף עליה עומס בפתיחת תיק האימוץ.
מתבקשת השאלה האם ילד בן 18 אינו מוכן מבחינה נפשית לפתוח את תיק האימוץ שלו מצד אחד, כאשר מצד שני הוא מספיק בוגר, מוכן ופנוי נפשית על-מנת ללכת לצבא? להגן על מדינתו ולעתים אף לראות את חבריו נהרגים?
האם הוא בוגר דיו על-מנת לקבל רישיון נהיגה, זכות הצבעה לכנסת או לשתות אלכוהול? עוד נזכיר כי ע"פ חוק החולה הנוטה למות יכול חולה סופני מעל גיל 17 (ואף לעתים מגיל 16) להחליט כי אינו רוצה לקבל טיפול רפואי יותר - האם להחלטה שכזו הוא בוגר דיו?! ועל כך נאמר "מה הועילו חכמים בתקנתם?!".
אכן יש בידי התיקונים המוצעים ניסיון להקל על הליך פתיחת תיק האימוץ ולקבוע הגבלות מסוימות בהליך זה אשר בכוונתם להטיב עם המאומץ ולהפוך חוויה זו לזהירה יותר, אולם הצעת החוק אינה מיישרת קו עם החובות והזכויות אותן מקבל על עצמו כל ילד בן 18 במדינת ישראל. מחלקת דיני המשפחה במשרד דורון טיקוצקי מאמינה כי יש צדק בקידום ההליך והעלתו לסדר היום הציבורי.
אולם היינו מציעים לשנות את הצעת החוק, לפיה, ההורים המאמצים הם אלו שיוכלו לדחות את הליך פתיחת התיק לגיל 21 שנים, בהיוועצות עם עובד סוציאלי, אם לדעתם במקרה הספציפי ולאור היכרותם עם הילד דרוש עיכוב שכזה. אולם, איננו מסכימים כי עומס החוויות אשר מביא עמו גיל 18 אכן מונע מילד מאומץ לפתוח את תיקו.
בנוסף לכל האמור, בחלקה השני של הצעת החוק, יש לדעתנו כיוון חיובי, עת היא מבקשת להביא אל הציבור את נקודת מבטם החיובית של ההורים על התהליך, ככאלו החווים את תהליך האימוץ, מתוך מטרה לקדמו ולהעלותו לסדר היום הציבורי. במצב החוקי הקיים כיום אין אפשרות להורים מאמצים להביא בפני הציבור בצורה גלויה את החשיבות והיופי שבתהליך האימוץ.
דווקא מאלו המתנסים בתהליך זה והיכולים להסבירו בצורה הטובה ביותר, נמנעת האפשרות לתאר את החשיבות העצומה הקיימת בתהליך האימוץ, לילד המאומץ כפרט ולחברה כולה.
ההצעה האמורה, מבקשת לשנות את המצב הקיים ולאפשר זאת, לאחר שהילד המאומץ כבר נחשף לתיק האימוץ שלו. אין ספק כי יש מקום לבוא ולהתיר להורים המאמצים, בשלב שלאחר העיון בפנקס, להביא בפני הציבור את נקודת מבטם החיובית על התהליך, ככאלו החיים את תהליך האימוץ, מתוך מטרה לקדמו ולהעלותו לסדר היום הציבורי.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
