זוטי דברים, צבי מרום <span style='font-weight:normal;'>[1]</span>

מצבו הקשה של משק המים הישראלי ידוע לכל.

בימים כאלו נושא האזרח את עיניו המודאגות לממשלה ומצפה לפתרונות. על כותב שורות אלו חביבות במיוחד העצות הממשלתיות, לדוגמא: להתקלח יחד (רפול) ועצות אחרות מאותו קליבר.

לכן נתקפתי עליצות כשהמחוקקת נעמי בלומנטל, הציעה להשתמש במי הכביסה לצורך הדחת השרותים. לצערי, מכונת הכביסה אצלנו נמצאת במרתף והשרותים במפלס הקומה השניה. כלומר, הגרביטציה בעוכרנו.

חוץ מזה, כביסה עושים בבית פעם בשבוע ואילו לשרותים, נו, לא נעים - פעם ואפילו פעמיים ביום. במשרד המצב חמור עוד יותר, לא עושים כביסה כלל.

הפיתרון פשוט וברור לקורא החריף: יש להשתמש באימודיום יום יום חמישה ימים בשבוע. ולאלו שידם אינם משגת או סל הבריאות שלהם אינו כולל אימודיום, מומלץ להתבונן ממושכות בתמונות מחוקיקנו. הצלחה מובטחת.

[כתבה זו נכתבה במקור לפני כשבועיים]

לפני מספר שבועות ישבה ביתי בת ה-13 עם חברות בפיצריה ברחוב רוטשילד בכפר סבא.

ברחוב אירע פיצוץ ולאחר זמן קצר פיצוץ נוסף ברחוב הבנים. על השפעת הפיצוץ על הילדים לא ארחיב את הדיבור.

לא הצלחתי להבין מדוע מניחים מטען באזור מגורים שלו כזה בסמיכות לאיזור בילוי לילדים במוצאי שבת.

הפיגועים וניסיונות הפיגוע האחרונים בהם הונחו מטענים בדיסקוטקים, מקומות מפגש לילדים ובתי ספר, מעוררים בי את החשד הוודאי שהכוונה היא לפגוע המונית בילדים.

אין ספק שבתי הספר בשרון הם מטרה קריטית מיידית.

ועלינו כהורים להזהר מאוד. פגיעה בילדים, בייחוד בלב הארץ, ללא ספק תגרור את ישראל לתגובה.

דבר רצוי מאד מבחינת חלאה מסוגו של עראפת.

עם רוצחים, בייחוד רוצחי ילדים, לא עושים שלום. לא עכשיו לא אף פעם.

רוצחי ילדים הורגים.

לכותב שורות אלו היה קושי להבין את פשר הקטטה מדי פעם על גבעות צחיחות בשומרון.

לא עוד.

לאחרונה התחוורה לי מהות הסכסוך. אנו נלחמים על האדמות הפוריות ביותר בתבל.

הכיצד?

ברשתות הטלוויזיה (במיוחד הזרות), מופיעים לאחרונה מוסקי זיתים מזן חדש.

אלו אחשדרפני השמאל הרדיקלי מסוגו של אורי אבנרי ומרעיו הצעירים יותר.

התצלום כיצד מוסקים זיתים (פלשתינאים כמובן) הינו תעמולה הישר מבית מדרשו של פליקס דז'רזינסקי וממשיכיו.

זה גם מצטלם נפלא, אתם יודעים: זיתים - שלום - פלשתינאים - טנקים התנחלויות אנחנו.

המופלא הוא כמובן שמוסקי הזיתים מוסקים אותם טרום העונה, בעונה ולאחריה.

הזיתים הצומחים בגבעות השומרון שלא כשאר הזיתים בעולם נמסקים כל השנה! ומכאן, שעסקינן באדמות הפוריות בעולם.

עכשיו, כשהעניין מובן לחלוטין יש לי שתי שאלות:

1) אם האדמה כל כך טובה, למה להחזיר?

2) האם חשמני השמאל וויזיריו מוכנים לבוא לעזור גם לי לעבוד בגינתי?