נקודת מבט ליום ירושלים

עתידה ירושלים

בכ"ח באייר, נחגוג את 'יום ירושלים' במלאת מ"א שנים לשיחרורה. בעיני שלמי-אמוני ישראל ישועה זו היא פרק נכבד במסכת שיבת ציון וגאולת ישראל בדורותינו. אתגר 'בניין ירושלים' קשור בקשר בל יינתק באתגר 'קיבוץ גלויות', כפי שצוטט בראש המדור, ושניהם מהווים חוליות מרכזיות בחזון המשיחי, הגאולתי, המתממש בתקומת מדינת ישראל ובריבונותה.

אמת, 'ירושלים' שדיברו בה חז"ל היא זו השרויה בין החומות. גם קדושת ירושלים ההלכתית, העשויה מדרגות-מדרגות, מתחילה מחומות העיר ולפנים, ומעלין בה בקודש עד הנקודה הפנימית, הפיסגתית - קודש הקדשים. ירושלים החדשה, זו שמחוץ לחומות, טרם נתקדשה, ומעלתה ההלכתית והתחושתית היא רק היותה "סמוך ונראה". לעתיד לבוא, כך למדנו, עתידה קדושת ירושלים להגיע עד "שערי דמשק" (כמצוטט לעיל). עוד למדנו (ילק"ש ישעיהו תקג) אודות החזון האורבני ותוכנית המיתאר הנרחבת של העיר: "אמר רבי לוי: עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל, וארץ ישראל ככל העולם כולו".

שתי בירות למדינה אחת

ובינתיים? בינתיים ירושלים אשר 'מחוץ לחומות' מתרחבת מערבה, על חשבון היער (בדחיפת נדל"ניסטים, מהם מקורבים ל'מלכות'), ונבלמת מלהתפשט מזרחה, למדבר, ולהשיק למעלה אדומים (בדחיפת גורמים פוליטיים, מהם ה'מלכות' עצמה). ובתווך - בירושלים הבנויה - חלים שינויים דמוגרפיים, תרבותיים ותדמיתיים אשר יש לתת את הדעת עליהם.

לפי פרסומים רשמיים סובלת ירושלים מ'מאזן הגירה שלילי', דהיינו יותר עוזבים מנכנסים, ובעיקר מקרב הקרויים חילוניים. הוי אומר, מבחינת הרכב האוכלוסיה העיר נעשית דתית יותר, ובעצם 'מתחרדת' יותר; שכונות רבות, בעיקר בצפונה, הולכות ו'נכבשות' באורח טבעי, ועקב הגידול הטבעי, ע"י אוכלוסיה חרדית כ"י.

אך לא זה כל הסיפור. בעלי-טורים וחוקרי חברה נוהגים להצביע על 'שתי בירות למדינה אחת'; ירושלים היהודית ותל אביב הישראלית (או האירופית, ושמא האמריקנית ואולי בסך-הכל המזרח תיכונית?). קל לשרטט קווי אופי שונים ומנוגדים בין ירושלים הרצינית, כולל זו החילונית, לתל אביב השובבה, המרדנית; בין ירושלים של אבן לתל אביב של פלסטיק. שאלו לתחושותיהם של אזרחים מן השורה, ובעיקר תיירים, המבקרים בירושלים ובתל אביב, ותיווכחו עד כמה רחוקה ירושלים של מטה מתל אביב של מטה...

ואני תוהה ביני לבין עצמי; האם לגנות תהליך היפרדות זו, להלחם בו? ואולי אדרבה - לעודדו ולחדדו? האם ראוי להשוות את המידות, ולשאוף כי עיר הבירה תשמש מעין חלון ראווה ובבואה לכל המתרחש במדינה? או שמא רצוי לשַמֵר את ירושלים כשמורת טבע תרבותית וחברתית, עם קוים יהודיים מודגשים, ולא להורידה ממעלתה באמצעות 'אלמנטים תל אביביים'? האם 'שערי ירושלים' הם 'שער האריות', 'שער ציון' ו'שערי חולדה', או שמא גם 'שער (אצטדיון) טדי' ושער 'יאללה ביתר'?

כתרים

ותשובתי, ירושלים שאני (=שונה)! גם שכונותיה היותר-חילוניות ספוגות אוירת ירושלים; גם אחרון תושביה ניכר בירושלמיותו. אני בעד לשַמֵר אופי זה! משוררי כל הדורות קשרו כתרים לירושלים, ואל לנו להשליכם אחר גוונו במסגרת ניפוץ כל המיתוסים. לכן, כדברי נעמי שמר ב'ירושלים של זהב':

בבואי היום לשיר לך
ולך לקשור כתרים
קטונתי מצעיר בניך
ומאחרון המשוררים

אסתפק איפוא בדברי ראשון המשוררים, נעים זמירות ישראל (תהלים מח,ג-ד):

יפה נוף משוש כל הארץ
הר ציון ירכתי צפון
קרית מלך רב
אלקים בארמנותיה נודע למשגב

ובדברי משורר 'אמצעי', ימי-ביניימי, רבי יהודה הלוי:

יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב
לָךְ נִכְסְפָה נַפְשִׁי מִפַּאֲתֵי מַעְרָב...
דְּרַשְׁתִּיךְ, וְאִם מַלְכֵּךְ אֵין בָּךְ, וְאִם בִּמְקוֹם
צֳרִי גִּלְעֲדֵך - נָחָשׁ שָׂרָף וְגַם עַקְרָב
הֲלֹא אֶת אֲבָנַיִךְ אֲחוֹנֵן וְאֶשָּׁקֵם
וְטַעַם רְגָבַיִךְ לְפִי מִדְּבַשׁ יֶעְרָב!

ואחתום במשורר בן זמננו, אביגדור מאירי:

מעל פסגת הר הצופים
שלום לך ירושלים
מעל פסגת הר הצופים
אשתחוה לך אפים
באלפי ברכות היי ברוכה
מקדש מלך עיר מלוכה