אינספור מאמרים כבר נכתבו על מחדל ההסברה הלאומי, לו אחראים בראש ובראשונה משרד החוץ הישראלי ומשרד ראש הממשלה. מבקר המדינה הקדיש לסוגיית ההסברה שני דוחות קשים (בשנים 2002 ו- 2007) שאמורים היו לזעזע את אמות הסיפים במערכת הפוליטית, אך לשווא.
אירועי השבועות האחרונים בזירה הפלשתינית שבו ושפכו אור על הרפיון הישראלי והויתור מראש על ההתמודדות בזירה הבינלאומית עם האיומים ההסברתיים, המאיימים לשלול את עצם הלגיטימציה לקיומה של המדינה. מכונת התעמולה הפלשתינית, המגובה ומקבלת חיזוק מארגוני שמאל בינלאומיים, יוצרת על-פי תוכנית סדורה זירות עימות קבועות עם כוחות הביטחון הישראלים. המלכודת ידועה מראש וגלויה לכל: מפגינים פלשתינים נאספים בשעה היעודה עם פעילי השמאל, הצעדה מתקדמת לעבר נקודת החיכוך עם החיילים, מתבצעות פעולות התגרות מכוונות הכוללות ידויי אבנים וניסיונות להרוס את הגדר, וכוחות צה"ל מנסים לפזר את הפרות הסדר תוך כדי ירי כדורי גומי והשלכת רימוני גז מדמיע.
ארגוני השמאל נערכים לתרחיש הידוע מראש בתוכנית תקשורתית קבועה. צלמים מתעדים את האירועים תוך מתן דגש לפעילות הכוחנית של צה"ל בפיזור ההפגנות על-מנת לתפוס את התמונות הטובות הממחישות את "אכזריותו של הכיבוש". התמונות הללו מופצות מיידית לכל אמצעי התקשורת ומחלחלות לתודעת הקהל את המסר הרצוי מנקודת המבט הפלשתינית.
מהעבר השני של המתרס, בצד הישראלי, נדמה שצה"ל ממלא באופן צייתני אחר התפקיד שייעדו לו ארגוני השמאל, נופל פעם אחר פעם לאותה מלכודת ומשרת הלכה למעשה את התעמולה הפלשתינית. כלי התקשורת העיקרי של צה"ל, אתר דובר צה"ל, מתעלם כמעט לחלוטין מההפגנות האלימות ואינו רואה צורך להגן על כוחות הביטחון מול מתקפת התעמולה השיטתית המכוונת נגדם. יתירה מכך, בניגוד לארגוני השמאל המבינים את עוצמתה של התקשורת ובפרט בעידן האינטרנט, צה"ל אינו נוהג לתעד את הפעילות האלימה של הפלשתינים וארגוני השמאל ואינו מתעד את התמונה המלאה של ההתרחשויות.
באופן דומה, צה"ל פועל גם מול מתקפת התעמולה הפלשתינית המתבצעת תחת הכותרת "מלחמת המעברים". חמאס מארגן בגלוי את המפגינים, מסיעם באוטובוסים לעבר נקודת החיכוך עם צה"ל ושולח אותם להתעמת עם החיילים כדי לספק את התמונות המשרתות את טיעוניו בדבר המצור "הבלתי הומאני" המוטל על רצועת עזה. ובצה"ל? דממת אלחוט, וכך גם במשרד הביטחון ובמשרד החוץ.
ישראל מאבדת עצמה לדעת בנושא ההסברה. היא משחקת על המגרש ללא הגנה ומותירה את הזירה לגורמים שחלקם חותרים במוצהר להחליש את ישראל כדי ליישם את חזון המדינה הדו לאומית בשטח שבין הנהר לים. מערכת ההסברה הישראלית מתנהלת ללא חזון, ללא אסטרטגיה ברורה ולא ניכר כי מתקיימים בה תהליכי תחקור, בקרה עצמית והפקת לקחים. מעבר לכך, לא השכילו בצה"ל, במשרד החוץ או במשרד הביטחון ליצור מאגרי מידע גלויים שיוכלו להתמודד עם מאגרי המידע העצומים של הפלשתינים וארגוני השמאל. ישראל הרשמית הרימה למעשה דגל לבן מול התעמולה הפלשתינית.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
