האם צפויה פעולה צבאית בעזה?

השאלה אם תהיה בעזה פעולה צבאית - לא תוכרע בגלל או בקשר למצב הביטחוני ביישובי עוטף עזה. תושבי יישובים אלו וכן הערים הסמכות, שדרות, אשקלון, נתיבות ובקרוב גם אשדוד, מעניינים את הממשלה כקליפת השום. אין להם נציג אמיתי בממשלה ולא הם יקבעו אם הכנסת תתפזר מוקדם מהמועד הקבוע בחוק כיום.

לעומת זאת לחקלאים המוכרים תוצרתם לעזה ועושים עסקים מצויינים וכן לגורמים כלכליים נוספים, יש נציגים בממשלה - בין היתר השר בן שמחון, והוא לא יסכים לסכן את פרנסתם בגלל אי אלו הרוגים בעוטף עזה. האינטרסים של החמאס מיוצגים בממשלת ישראל הרבה יותר טוב מאלו של תושבי הדרום.

לו היו תושבי עוטף עזה מעניינים את הממשלה, הייתה לנו זה מכבר החלטה על פעולה צבאית רחבה, או החלטה על "רגיעה" פחות או יותר על-פי תנאי החמאס. בינתיים אין לא רגיעה ולא פעולה צבאית, אלא את הדשדוש הרגיל שמתקיים זמן רב לפני שהפכה ממשלה זו לברווז צולע שאינו מסוגל למשול ואולי היא בעצם כזו מאז קיץ 2006.

אז נכון - הרגיעה משמעה שנחלנו תבוסה נוספת במאבק נגד החמאס - אל דאגה, צפויות לנו תבוסות נוספות! בנושא זה צודק לחלוטין שר הביטחון לשעבר משה ארנס, שאינו מתבייש לקרוא לילד בשמו ולא לספר לנו על מצב "מורכב" מאד, כשבעצם מתכוונים לומר שנחלנו תבוסה נוספת.

רגיעה בתנאים המוצעים (הרחבה גם לגדה בעוד כחצי שנה - על-פי מה שפורסם הסרת המצור ופתרון בעיית המעברים), אכן משדרת שצה"ל לא מסוגל לנפק פיתרון צבאי - מה שכולם כבר ממילא יודעים. ממשלה שלא מסוגלת לצאת למלחמה, או לנהל אותה, חייבת להציע כניעה בתנאים נסבלים לתושבי האזור. אין טעם להציג מפלה כהישג, אבל מנהיגות צריכה להתייצב מול העם ולומר גלויות שאין לה פיתרון צבאי ו"פיתרון" של הפסקת אש שתקנה הישגים ממשיים לאויב ויכולת השתלטות גם על הגדה הוא הדבר הטוב ביותר שהיא יכולה להציע.

למרות הניסיון הרב לפיו ההצהרות הלוחמניות של ראש הממשלה ושר הביטחון הכושל שלו אינן שוות התייחסות, קיימת בכל זאת אפשרות לפעולה צבאית וזו אם תתרחש - לא תתבצע כלל מהסיבות המקובלות. פעולה צבאית תתרחש רק מפני ששני האישים הללו, כל אחד מסיבותיו, ימצא שזו בדיוק ההזדמנות האחרונה לשקם את הקריירה הפוליטית שלו. מאחר וזה צפוי להיות המניע, ממילא צפוי שהפעולה תיכשל, כי כל ההחלטות במהלכה יתקבלו רק בגלל שיקולים פוליטיים אישיים.

אין צורך להכביר מילים ביחס לאולמרט - כל מלחמה טובה עבורו אישית מהמצב הנוכחי. בצדק כתב בן דרור ימיני, שלו היה צה"ל מנצח בקיץ 2006, לא הייתה נפתחת היום חקירה כלשהי נגד אולמרט. מלחמה מוצלחת יכולה לכפר על כמה חקירות ותתקבל הרבה יותר טוב בציבור מהסכם לנטישת הגולן, הזוכה לאהדה בעקר במערכת עיתון הארץ אבל לא בציבור הרחב, כפי שהוכיחו הסקרים. בכלל, מלחמה היא הספין המוצלח ביותר שיש ומרגע שהיא מתרחשת, לא עוסקים בכל נושא אחר - עד לדרישה לוועדת חקירה.

באשר לאהוד ברק - לו היו מתקיימות הבחירות היום, לאחר שהדיח את עמיר פרץ מתפקיד שר הביטחון והשליך את סדר היום החברתי הכוזב של מפלגת העבודה לפח,ע ם איזה הישג הוא היה מתייצב לבחירות? במה באמת שופר המצב הביטחוני של מדינת ישראל בשל הדחת עמיר פרץ? האם המצב בדרום טוב יותר? האם החמאס לא התעצם? האם החיזבאללה בצפון לא משקם את עוצמתו ומעצים אותה? האם התקרבנו לפיתרון באירן? האם צבא שלא מסוגל לפתור בעיות צבאיות כמו החיזבאללה באמת יכול לעשות משהו נגד אירן? - לא כדאי לנסות!

ברק, שלא הנהיג את מפלגת העבודה בבחירות האחרונות, כנראה גם לא הצביע עבורה, והצליח להשתלט עליה באמצעות החוקה האבסורדית שלה וקבלני הקולות של פואד - יתייצב לבחירות ללא שיש בידיו הישג כלשהו להתפאר בו. "סדר היום החברתי" הושלך ככלי אין חפץ בו ואין ביכולתם של ברק וכנופייתו להציע למפלגה סדר יום חלופי כלשהו - רק מלחמה קטנה ומוצלחת יכולה לשקם את מעמדו האישי.

אז בכל זאת יש סיכוי למבצע צבאי, מאחר והוא תואם את האינטרסים האישיים של ראש הממשלה ושל שר הביטחון. אם בכל זאת מבצע צבאי לא יתבצע, הדבר ינבע מאינטרסים כלכליים שאינם מעוניינים בפגיעה בקשרים הכלכליים עם רצועת עזה וכן מאי אמון בסיסי ביכולתו של צה"ל. בסופו של יום, יתייצבו האישים והמפלגות שדרדרו את מעמדה של ישראל לשפל למשפט הבוחר והוא יאמר את דברו.