לא לוועדת חקירה בעניין רמון

קשה להעלות על הדעת מעשה יותר ציני ויותר עלוב - ורווי ניגודי אינטרסים - מאשר החלטה להקים ועדה שתחקור את התנהלות הפרקליטות והמשטרה סביב פרשת הנשיקה של המשנה לראש הממשלה, חיים רמון.

גם אם נצא מנקודת הנחה שבוצעו אז מעשים חמורים, ואף בזדון, עדיין עולה ממניעיו של שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן ריח חריף של ניסיון להיחלץ לעזרת חברו לשולחן הממשלה, ולסדר לעבריין המין חיים רמון זיכוי ציבורי, ולמרק איכשהו את עברו.

כי אם שר המשפטים היה רוצה באמת ובתמים לחקור את התנהלות הפרקליטות, ניתן היה לשלוף לעומתו אין ספור מקרים - חמורים לאין שיעור מזה של חיים רמון - שבהם התנהלות נוראה וזדונית של הפרקליטות הובילה אנשים, בהם חפים מפשע, לאבדן רכושם, חירותם ואפילו - ברוב ייאושם - אל שליחת יד בנפשם.

ואם שר המשפטים היה רוצה באמת ובתמים לאוורר את חדרי הפרקליטות, הוא היה משחרר תגובה כלשהי - לפחות תגובה - לסיפורו של השופט המחוזי שלי טימן, שכתב מכתב אל נשיאו, השופט אורי גורן ובו התריע על כך שנודע לו ממקור מוסמך כי (ציטוט): "תופרים לי תיק בשתי הפרקליטויות, בתל אביב ובמרכז".

אבל שר המשפטים החליט שהוא רואה רק ישר וקדימה - לא לצדדים.

ההתנהלות הזו של שר המשפטים בעניינו של רמון גם מטילה צל כבד על מניעי פעולותיו בתחומים אחרים, ויש להצטער על כך שהוא אינו מביא זאת בחשבון.

ועכשיו, שוב לא ניתן לדעת אם שר המשפטים רוצה לנקות את האורוות, או לשרוף אותן.

אבל עזבו את שר המשפטים מהזוטות הללו. כי מה שבאמת חשוב לו עתה הוא ליישר את העניבה של חיים רמון.