עיין ערך שירה

אנו שואלים: "מי העלה את רעיון כתב העת, ומי היה יוזמו וראשית מחוללו?

כתב העת 'עיין ערך שירה' הנו ירחון מקוון, ראשון מסוגו בארץ, הנשלח לכל דורש באמצעות הדואר האלקטרוני. הוא מהווה דרך באמצעותה אני עושה למען הפצת השירה בקרב קהלים נרחבים. החזון שהניע את יוזמת "החוג לשוחרי שירה", מטעמו יוצא העיתון, צמח מאהבת השירה ומן האמונה כי ניתן להשיב לשירה ולפואטיקה את עטרתן וכי ניתן להפיץ אמנות זו בקרב הקהל הרחב.

מי הם קוראייך?

אנשים המורגלים בקריאת שירה, וגם כאלה שלא: אלה המדירים ממנה את עיניהם. אני מקבלת תגובות רבות ובקשות רבות להצטרף לרשימת המנויים בספריית החוג לשוחרי שירה - לעיתון יש תהודה והמשוב מן הקוראים מחזק אותי להמשיך בדרך זו.

מי הקוראים? ניתן לסכם את התשובה לשאלה מי הקוראים בפשטות: משוררים קוראים את שירי רעיהם, סתם אוהבי שירה הנהנים מלשון השירה ואפשרויות ההבעה בה, וחשוב אולי לא פחות, אנשים שאינם קוראים שירה בדרך כלל, אך מפתחים סקרנות ואף אהבה אליה, תוך מפגש עם החומרים השונים של החוג לשוחרי שירה. קבוצה נוספת הם ילדים ובני נוער. באתר קיים מדף מיוחד למצגות ילדים היושבים עם הורים וסבים מול המחשב ומבלים יחדיו זמן איכות בקריאת שירה הנבחרת בקפידה ובתשומת לב רבה. הרעיון המנחה מעבר להנאה הרגעית בעיסוק איכותי, לפתח בקרב ילדים כבר מגיל צעיר "נגישות" לשירה והיכרות עם שפת שירה בעברית טובה.

מי עומד מאחורי הוצאת החוברת לאור כלכלית?

פעילות החוג לשוחרי שירה - שמטעמה הפרסום - מתרחשת בחלל וירטואלי ומחוצה לו והיא ניתנת כשירות לקהל רחב, בהתנדבות ומתוך אמונה בחזון, ללא כל מטרות רווח. קיימות כמובן גם הוצאות כספיות והן עלי, כגון: מנוי בנקדן של מלינגו. ניסיתי לעניין גורמים שונים בעזרה בתרומה למימון הנקדן (אשר איננו זול, אך כלי עבודה הכרחי), אך טרם נעניתי בחיוב. דבר זה כמובן איננו עומד כמכשול להמשיך במיזם. אך כל מי שמבקש לתרום למפעל - יבוא על הברכה, הוא יתקבל בזרועות פתוחות.

מה היו הצעדים הראשונים בהוצאת העיתון?

הרעיון צמח על-רקע צורך אישי. לאחר שבר בחוליה בגב וניתוח בעקבותיו, לקיתי במחלה כרונית הגורמת לי נכות ומרתקת אותי לביתי. חיי הושפעו על-ידי המחלה. חלו בהם שינויי סדרי בראשית. נאלצתי להפסיק לעסוק בעבודתי הקודמת כאחות (ניהלתי שתי מרפאות כפריות באזור מגורי) ולאחר שהסתגלתי לרעיון שמה שהיה הוא לא מה שיהיה, חיפשתי לעצמי עיסוק שיהווה עבורי אתגר וייצוק משמעות חדשה לחיי.

נראה כי "הודות" למחלתך עלו בך כוחות חיים חדשים, כך שעלה בידייך לא להתרושש אלא אדרבא, להתעשת ולהתעשר רוחנית. ומה עלה ליוזמתך אחר כך?

בעזרת אנשים טובים, עזרה טכנית בעיקרה, יצרתי את הפעילות הראשונה. זו החלה לפני כשלוש שנים, במפגשים ייחודיים, שנערכו, ועדיין נערכים, בקיבוץ שריד שבעמק יזרעאל. מפגשים אלה מיועדים לקריאת שירה של משוררים מהארץ ומהעולם, בני כל התרבויות והזמנים. בנוסף לכך היוו מפגשי החוג במה לכותבים שבינינו שירה.

בין מי ומי מופץ העיתון? מי מקבל אותו ואיך את משיגה את כתובות הנמענים?

העיתון מופץ לכל דורש. יש מנויים מכל קצוות הארץ וממדינות רבות מעבר לים: פינלנד, צרפת, ארגנטינה, צרפת, אירלנד, ניו-זילנד, דרום אפריקה וכמובן ארצות הברית ועוד. גליונו הראשון של כתב העת יצא לחלל הוירטואלי, לאחר שהיו כבר מנויים רבים בספריית המצגות של החוג לשוחרי שירה. זו הייתה הקבוצה הראשונית אשר קבלה את כתב העת הראשון. לאחר מכן כמובן הצטרפו רבים בדרך של חבר מביא חבר, או באקראי, דרך החשיפה לאתר של החוג לשוחרי שירה.

יש לזכור שהחומרים של החוג "מסתובבים" באינטרנט, כך שקשה לאמוד את המספר המדויק של הנחשפים להם. המעניין הוא שבאינטרנט מספר הקוראים איננו מוגבל. אני משערת שאנו מדברים על 10,000 קוראים ומעלה של העיתון (תוך שחבר מביא חבר), עם כ-2,600 מנויים רשומים במאגר הכתובות אליהן העיתון נשלח מידי חודש. קהל הקוראים בא משכבות אוכלוסיה שונות, גברים ונשים, מבוגרים ונוער.

אמרת נוער? יש לעיתון מגמות חינוכיות?

חינוכית, לא במובן הדידקטי - "המורתי", אלא יותר פתיחת שער דרכו יוכל כל מי שמעוניין בכך להתקרב אל השירה. מטרה חשובה של המיזם היא הפצת השירה בקרב ילדים ובני נוער. ראוי לדעתי לדאוג להרחבת אופקיהם, עולמם, ולחבר אותם אל המילה ואל שפת השירה. גם כאן - יזמנו ירחון לשירה לבני נוער יוצרים בשם "נדודי שירה": אומנם מפעל זה נמצא עדין בחיתוליו, אך אף הוא מוכן לצאת לדרך.

באיזו תדירות מופיע כתב העת? איך את מספיקה לערוך ולשלוח לבדך? האם את עובדת על העיתון לבד?

כיום, בשל בריאותי, המצרך העומד לרשותי כמעט ללא הגבלה, הוא זמן. תדירות כתב העת היא אחת לחודש. מי שהחל איתי את הדרך הוא דודי בן עמי מקצרין, והוא עדיין יד ימיני הנאמנה מאוד. עם חלוף הזמן הצטרפו חברים נוספים לעשייה, הן בכתיבה, הן בעריכה ובהגהות: וכך נולד ירחון השירה ששמו בישראל "עיין ערך שירה". חברים נפלאים אלה הם אריאל סימקין מירושלים ועודד פלד המשורר. את שניהם לא הכרתי קודם, אך הם הצטרפו והתנדבו לסייע לי ככל אשר יידרש וככל יכולתם.

עיתונים שונים נוהגים לערוך ערבי ספרות ביוזמתם, האם גם "עיין ערך שירה" נוהג כך?

כפי שאמרתי קודם לכן, מפגשים כאלה נערכים כבר 3 שנים. במהלכם הספקנו לפגוש משוררים רבים מן הארץ והעולם וכן להכיר שירה בעלת מאפיינים תרבותיים מובהקים, כמו שירת אפריקה - שירה נפלאה ולא מוכרת די בארץ.

תארי נא מהלך ערב כזה? מי ומי הבאים? האם רק מהמשקים הסמוכים? האם המשק מארח?

לקיבוץ אין כל קשר לפעיליות של החוג לשוחרי שירה. היוזמה היא יוזמה פרטית שלי. הקיבוץ אכן מספק את המקום, אך אני משלמת על כך דמי שימוש טבין ותקילין. בקיבוץ המשתנה של היום אין מקום לעצמאי, העובד לפרנסתו - מין פרי לאנס (Free lance = עיתונאי לא קשור, לא מפלגתי). כוונתי לומר כי אם המשק, בהיותי חברה וותיקה וכתוצאה מסידור סוציאלי הנהוג בכל המשקים דואג לצרכיי הבסיסיים, אין הוא מוכן לקיים פעילות חופשית של חבר ללא רווח, על חשבונו. אדם יכול להיות עצמאי בכל תחום עשייה רק על חשבונו הוא. הרי למשק, וגם לי, כאמור - אין מכך כל רווח.

לגבי שאלתך, מי הם הבאים: מגיעים אנשים מכל חלקי הארץ - החל מקצרין שבצפון, עד מושב ערוגות שבדרום. בעבר נערכו מפגשים אלה אחת לחודש, אך בשל בעיית הריחוק הגיאוגרפי של שריד, מתקיימים מפגשים אלה כיום אחת לחודשיים.

מפגש כזה משלב את כלל האמנויות באמצעות מצגת המלווה אותו לכל אורכו: מוזיקה, אמנות ויזואלית וכמובן אמנות המילה הכתובה. השירים נקראים הן על ידי, הן על-ידי המשתתפים והן על-ידי נורית נוי-מאיר מהרדוף, המתמחה באמנות הדיבור והקריאה. לשמוע אותה קוראת שירים זו חוויה אמיתית. הערב מחולק לשני חלקים. בחלקו הראשון קוראים שירים של המשורר הנבחר. ניתנת אפשרות למשתתפים להגיב, לומר את תחושותיהם, או כל דבר העולה על דעתם, ביחס לשירים או למשורר עצמו, אשר את הביוגרפיה שלו אני מביאה בפירוט רב. לאחר מכן יש הפסקה. מוגשת ארוחת ערב כפרית, במהלכה לומדים האנשים להכיר זה את זה ברמה האישית. החלק השני מוקדש לקריאת שירי המשתתפים המעוניינים בכך.

מהם עקרונות עריכת כתב העת? (מלבד ההצהרה כי אין מתפרסמים בו אלא השירים הטובים ביותר?) תוכלי לצטט כמה משמות המשתתפים בחוברת?

העיקרון הראשון כמובן, כמו כל כתב עת, הוא לפרסם חומרים הנתפסים על ידינו כטובים ואיכותיים. לכל אחד מחברי המערכת יש זכות להביע את דעתו על חומרים אלה ואחרים. אני כעורכת משתדלת להיות מאוד קשובה לכך. יתרון גדול יש בעובדה שאנחנו לא מכירים את האנשים באופן אישי, כך שכמעט ולא קיימת הטיה לכיוון של העדפות לא ענייניות. עקרון שני הוא הגיוון והרצון להביא בפני קהל הקוראים משוררים חדשים לצד ותיקים ולאפשר במה ראשונית וקרש קפיצה לכותבים טובים ולהביא את יצירותיהם בפני קהל. אנו משתדלים להביא בכל חוברת מגוון של כותבים - מוכרים ופחות מוכרים. אנו מפרסמים שירת מקור, מקפידים מאוד לגבי בחירת שירה מתורגמת ותרגום, ועושים את המירב שבמאמרים יהיה משום חידוש, רעננות וחומר שיש בו משום הרחבת האופקים.

הרי ידוע כי כתב עת באינטרנט מחולק לקוראים חינם, ואין הוא עולה כהדפסת חוברות נייר - ואף על-פי כן הרי בלא כלום אי אפשר. המחשב - השקעה ראשונית - עולה דמים מרובים, כמובן, אך כן עושות כולן: התוכנות המתקדמות בהן את משתמשת, שעות העבודה, שהן על חשבון עבודתך בקיבוץ, החשמל ועוד. התוכלי לפרט?

כפי שציינתי קודם - כל ההוצאות עלי. אם יש מתנדבים לתרום, אשמח.

האם הקיבוץ תומך במפעלך? האם חברי המשק שלך תורמים משהו רוחנית או אחרת למפעל?

כפי שציינתי קודם, העובדה שאני חברת קיבוץ, איננה הופכת את הקיבוץ לשותף. היוזמה, העשייה, בניית ותחזוקת האתר, ספריית המצגות, ההפצה, תכתובת עם קוראים - הכל נעשה על ידי. והחשוב אולי מכל, כפי שאני מאמינה שאני תורמת, אני נתרמת לא פחות מכך ואולי אף יותר.

השתדלנו לקצר בשאלותינו ולהצטמצם בעיקר, ואף על-פי כן, כנהוג בראיונות - נוסיף את השאלה הבלתי נמנעת: איזו שאלה, לדעתך, לא שאלנו ותשובתך עליה עמך?

כל מה שאני מבקשת להוסיף הוא כי המיזם אכן מבוסס על טהרת הרצון הטוב ואהבת השירה. מטרתו על כל מרכיביו אכן חינוכית-תרבותית. על כן אני חושבת כי נתת לנו כאן הזדמנות נאותה לפנות לכל מי שמוצא ענין בשירה או מעוניין לטעום מטעמה, להצטרף לחוג לשוחרי שירה וליצור עמנו חוג-מעגל של אוהבי שירה אשר ילך ויתרחב עוד.

כתובת האתר: