נראה כי בקרוב שוב ייקראו אזרחי ישראל לקלפיות. כמו בשנים האחרונות שוב קברניטי העם לא הצליחו לסיים כהונה רצופה של ארבע שנים. תופעה חמורה שמתלווה לבחירות החוזרות ונשנות, היא מדד אמון הציבור בנבחריהם. יותר נכון להגדיר זאת כמדד אי אמון אשר הולך ומחריף. משבר עמוק זה מתגלה בכל קריאה מחודשת לבחירות, בה אנו רואים כי אחוזי ההצבעה הולכים וצונחים. נראה שהעם לא מאמין כי באפשרותו להשפיע בקלפי על סדר היום הציבורי. דבר שתורם לזה היא העובדה שהבוחרים לא מאמינים לדברי המועמדים לראשות הממשלה.
אחד האשמים המרכזיים בחוסר אמון הציבור בפוליטיקאים הוא ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. מטבע הלשון שטבע "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", מהווה סכנה חמורה לדמוקרטיה. אריאל שרון זכה בבחירות על-רקע המשבר המדיני ביטחוני מול הפלשתינים וגם בגלל משבר אמון בראש הממשלה דאז אהוד ברק. מול שרון התמודד עמרם מצנע אשר הציע לנסות להוריד את הישוב נצרים ברצועת עזה. זאת בכדי להראות (על-פי אמונתו) רצינות בכוונות ישראל לשלום. שרון הגדיר זאת תוכנית מסוכנת, "דין נצרים כדין תל אביב" אמר. את שקרה אחר כך כולם יודעים, שרון זכה בבחירות וביצע את ההינתקות.
אריאל שרון הגיע לכס ראש הממשלה לאחר שמילא שורה ארוכה של תפקידים, החל מאלוף פיקוד דרך שר השיכון, שר החוץ ועד שר הביטחון, ועוד תפקידים נוספים (לא על-פי הסדר הזה). לכאורה, התפקידים שמילא, האחריות שהתלוותה לביצוע תפקידים אלו ובנוסף השנים שצבר, העניקו לו את הניסיון הדרוש כדי לעזור לו להיכנס בנוחות יחסית לתפקיד הקברניט.
ברגע ששרון התיישב על כיסאו במשרד ראש הממשלה הוא יצא בהכרזה כי כובד האחריות והניסיון לימדו אותו כי עליו לבצע את ההינתקות. זאת נימק באמירה המפורסמת "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". כלומר, מכובד האחריות ותוך ראיית המציאות הוא הבין אחרת את אשר חשב קודם שנבחר. כך ניסה שרון להסביר את השינוי שחל אצלו.
אמירה זו מסוכנת לדמוקרטיה כי היא נועדה לשקר לבוחרים אשר הצביעו עבור תפיסת עולם מסוימת. פתאום הם מגלים כי המועמד בו תמכו הונה אותם בצורה קיצונית. למשפט "דברים שרואים מכאן..." יכולות להיות אחת משתי המשמעויות הבאות: ראשית או שהמנהיג שרוצה להיבחר אינו מבין את המציאות, ועל-רקע זה בונה תפיסת עולם מסודרת, "מחנך" ומנהיג מאות אלפים להאמין באותה דרך. דוגמת שרון ופינוי נצרים,שבעשותו כך הוא למעשה הטעה את הציבור שנתן בו אמון. אפשרות שנייה היא, שהוא עושה כך במודע בכדי לזכות באמון הציבור ובדרך זו המועמד בעצם אומר לציבור את אשר הוא מעוניין לשמוע. בצורה כזו הוא מאמין שיזכה לאמון הציבור ו"אחרי המבול".
תופעה דומה אנו רואים כיום אצל אולמרט, לבני וברק. כאשר הם מדברים כבר לא ניתן להבין איזו מציאות הם רואים. ואף גרוע מזאת, בעצם לא ניתן להבין לאיזו מציאות הם מתכוונים.
לסיכום, הציבור ראוי למנהיגים אשר אומרים את אשר הם מתכוונים, ועושים את אשר הם אומרים. בצורה כזו יהיה אפשר להחזיר לפחות חלק מאמון העם שאבד, בהליך הדמוקרטי ובנבחריו.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
