מנהלים בחשכה

למרות הביקורת הנוקבת של בתי המשפט על הדרך הנמהרת והפסולה בה נוהג משרד האוצר בכלל והממונה על הביטוח בפרט, בכל הקשור לחיפזון של האוצר במימוש הפגיעה בזכויות הפנסיה ובזכויות העמיתים, האוצר ממשיך בשלו.

בעוד שנושא הפנסיה תלוי ועומד בבית המשפט, הגיעו הבוקר לקרנות הפנסיה מנהלים מיוחדים אשר מונו על-ידי משרד האוצר ואשר כל תפקידם הוא להוציא לפועל את גזירות האוצר תוך שהם משרתים את האינטרסים של האוצר ופועלים על פיהם, במקום לפעול למען האינטרסים והזכויות של עמיתי הקרנות. המינוי נעשה באופן נמהר במחשכים ובמסתרים. מינוי נמהר מסוג זה כבר ספג ביקורת חריפה מצד בתי המשפט.

המינוי החפוז מנסה להפוך לפלסתר את הדיונים המתקיימים בבית המשפט. מן הדין היה לכבד את בית המשפט ולא לנקוט בפעולות נמהרות הקובעות עובדות בשטח. המהירות מעידה על כך שכל רצונו של האוצר הוא לממש את הפגיעה בזכויות העמיתים, לפעול להלאמת הקרנות ולהמשיך בשוד נכסי העובדים. המרצע יצא מן השק! המנהלים המיוחדים יממשו את חלומותיהם של ראשי האוצר להעביר את כספי הפנסיה למשחקים מסוכנים של חבריהם בבורסה.

יש להזכיר כי במקור, הצעת ההסתדרות הייתה להקים ועדה בראשות השופט שמגר אשר תהיה מוסמכת לעסוק בכל נושא הפנסיה תוך שמיעת אנשי אקדמיה ואנשי מקצוע בתחום, ובחינת הנעשה בעולם. ההסתדרות התחייבה לקבל כל החלטה של הוועדה, למרות שהאוצר מצידו, סירב להתחייב לקבל את החלטות הוועדה. האוצר טרפד את הקמת הוועדה אך תחת זאת, הקים האוצר וועדה אחרת בראשות שופט, וועדה שסמכויותיה מצומצמות מאוד ומתמצות בהמלצה על שמות מועמדים לאיוש משרות המנהלים המיוחדים.

בנימין נתניהו והחוק: מפגשים מהסוג המביך

כל המפגשים בין פקידי האוצר ובין גורמי החוק והמשפט הסתיימו בביקורת חריפה נגד משרד האוצר והעמידו את התוכנית הכלכלית במבוכה גדולה. פקידי האוצר יצאו שוב ושוב כשיידם על התחתונה.
המהלכים שמבצע משרד האוצר, בראשות נתניהו, זוכים לקיתונות של ביקורת מצד מערכת המשפט בישראל. מקריאת פסקי דין והחלטות שהתקבלו לאחרונה בערכאות השונות עולה תמונה כי הלהיטות המוגזמת של האוצר להצטייר כמי שמבצע מהלכים דרמטיים, גורמת לו לזלזל בחוק ולנסות ליצור "צירים עוקפי בית משפט". כאמור, בתי המשפט הטיחו ביקורת נוקבת באוצר בכלל ובמפקח על הביטוח - אייל בן שלוש בפרט. להלן דוגמאות.

1. לפני חקיקת החוק הנוגע להסדרי הפנסיה, האוצר החל בהליך שימוע למנהלי הקרנות, במטרה להדיח אותם ולמנות במקומם מנהלים מיוחדים. ההסתדרות פנתה לבית המשפט המחוזי בת"א ודרשה להפסיק את ההליך הן משום שוועדת השימוע לא קיימה את דרישות הדין, ובכלל זה כללה פחות חברים מהקבוע בחוק ולא כללה נציגים מכל המיגזרים כמחויב בחוק, והן משום שמשרד האוצר סירב למסור לקרנות הפנסיה מסמכים רלבנטיים אשר הונחו בפני הועדה המייעצת.

בית המשפט הוציא צו מניעה זמני ובכך הפסיק למעשה את הליך מינוי המנהלים המיוחדים. בהחלטה מתח בית המשפט ביקורת חריפה על האוצר. השופטת דר' פלפל: "תמהתי ביני לביני, מדוע וועדה של 9 חברים, שיש בוודאי טעם לקביעתה בהיקף כזה, מתחילה דיונים כשרק שליש מחבריה קיים. מדוע מינויים עד למס' של - 7 לא נערכו לפני תחילתה, ומדוע אם כבר מבוצעים מינויים, אין הם עומדים בקביעה ההתחלתית של המחוקק.

2. בהמשך נחקק חוק הפנסיה כחלק מהתכנית הכלכלית. בעקבות זאת ומאחר שבית המשפט מנע מהאוצר למנות מנהלים מיוחדים, הודיע האוצר על מינוי "מפקחים מיוחדים" במקום מנהלים מיוחדים. בית המשפט אמנם קבע כי מפקחים מיוחדים אינם בבחינת "מנהלים מיוחדים" אשר מינויים עוכב, אך בד בבד ביקר באורח נוקב את פעולות המפקח על הביטוח.

בית המשפט קבע כי: ההתנהלות של המפקח על הביטוח בעניין המינוי של המפקחים המיוחדים הייתה בלתי ראויה, והיה בה משום ניצול לרעה של כוח שלטוני. כבר בפתח ההחלטה ציין בית המשפט כי כתב המינוי שנמסר לקרנות הפנסיה במסגרתו הודע להם על מינוים של מפקחים מיוחדים אינו מוסר כל סיבה להוצאתו דווקא ביום 2.6.03 - המועד שהיה קבוע לדיון בהמרצות הפתיחה שהוגשו על-ידי קרנות הפנסיה כנגד פגמים שנפלו בהליך השימוע בעניין מינויים של מנהלים מיוחדים.

בית המשפט התרשם מחליפת המכתבים בעניין כי המינוי של מפקחים מיוחדים נעשה בבהילות רבה (עמ' 10 להחלטה): "אכן מי שקורא את חליפת המכתבים לא יכול להשתחרר מהרשום שהמכתבים נעשו בבהילות, סמוך לאחר ההחלטה בדבר צו המניעה הזמני והבקשה של המשיבים לשינויה". בית המשפט הוסיף וציין כי הבהילות היתה כה רבה שאף נשתכח מן המפקח על הביטוח לציין בכתב המינוי את הסיבה למינוים של מפקחים מיוחדים: "דבר שכל עו"ד היה 'ממליץ' בפניהם לעשות בפירוש, ולא לחכות לפרשנות של בית המשפט" (עמ' 10 להחלטה).

יוער, כי בהסכמת הצדדים הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון שנקבע ליום 2.6.03, וזאת בעקבות התיקון לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א1981- שהתקבל בכנסת ביום 29.5.03. בנסיבות אלה קיבל בית המשפט את עמדת קרנות הפנסיה, כי הן הוטעו באשר לבקשת הדחייה האמורה - וכי למעשה מטרת דחיית הדיון היתה לבצע את המהלך של מינוי מפקחים מיוחדים אשר כבר, כך לדברי בית המשפט עצמו, "בעצם התבשל במערכת" (עמ' 10 להחלטה).

עיקר הביקורת של בית המשפט בהחלטתו הושמעה כלפי "ההתנהלות של הרשות" והעובדה, כי על אף שנושא הפיקוח של קרנות הפנסיה נמצא בדיון בערכאות, ניצל המפקח על הביטוח הבדל טכני המצוי בחוק הפיקוח על הביטוח בין "מפקח מורשה" לבין "מנהל מורשה", כדי לנקוט במהלך שלא ראוי היה לנקוט בו, כל עוד מצויים הדברים בדיון בפני בית המשפט.

וכך ציין בית המשפט (עמ' 9 להחלטה): "אבל דבר אחד שהחסיר המפקח, לא יכול המחוקק להשלים. המדובר למצער ביחסי אנוש, ואווירת ההתנהלות של הרשות. ישב מי שישב במשרד המפקח על הביטוח, ולאחר שלא הצליח להשיג את מבוקשו במסגרת צו המניעה הזמני שניתן, קרא שוב בעיון את סעיפי החוק ומצא מספר דברים .... ". בית המשפט אף מצא כי ההתנהגות של הפיקוח על הביטוח בעניין היוותה ניצול לרעה של כוח שלטוני, אשר הופקד בידיו בנאמנות (עמ' 10 להחלטה): היה בעבר מי שטבע את המונח 'רוח החוק'.

ואם נתרגם משמעות זו לאקטואליה של ימינו, נאמר כי יש דברים שלא נאמרים בפירוש בחוק או בהתנהלותו של השלטון - אבל הציבור - העם - שאפשר לשלטון מכוח האמנה החברתית לשלוט בו ובמדינה, מצפה ממפעילי השלטון לנהוג כך. הרשות אמורה להיבחן לא רק על מעשיה אלא גם על האווירה המתלווה לה.

האווירה שנוצרה היתה שנושא הפיקוח על הקרנות, ולא משנה אם יקרא לו מנהל מורשה או מפקח מורשה, נמצא בדיון בערכאות ויש להמתין לתוצאתו. המהלך האחרון של המשיב, שינה זאת, והותיר טעם לא טוב".

3. לאחר שהסתיימה חקיקת חוק הפנסיה, הדיון בבית המשפט בשאלת מינוי מנהלים מיוחדים הפך מיותר. השופטת קבעה כי האוצר עשה שימוש בלתי ראוי בחקיקה וחייבה אותו לשלם להסתדרות ולתובעים הוצאות בסך 75,000 ש"ח. בהחלטתה מיום ה 20.7.

קבעה השופטת כי: "התרשמתי כי חקיקת החוק המאד מהירה, תומרצה על ידי הגשת התובענות בתיק זה ובמיוחד ובפרט לאחר שהעותרות קיבלו סעד זמני שעצר את השימוע בפני הוועדה המייעצת לפי חוק הפיקוח על עסקי ביטוח התשמ"א - 1981 באשר הליך זה למיצער החל ונמשך בהרכב חסר ללא כל סיבה לגיטימית.

במקרה הנוכחי, בציניות מוחלטת, כדי לא להעמיד במבחן את דרך המינוי לועדה המייעצת, וכדי לקדם תוכנית שנראתה ונראית כנראה לנתבעים, ומאחר ובידם הכח להשפיע על תהליכי החקיקיה - הם עשו כן, לאחר שנחלו מפלה חלקית במסגרת צו המניעה הזמני.

אילו הליכי מינוי החברים היו תקינים ועפ"י הוראות המחוקק; ואילו התוכנית המגולמת בחוק החדש היתה מקודמת לפני הגשת העתירות - סביר להניח כי אלה לא היו מוגשות לבימ"ש זה, ובכך היה נחסך ממון העותרים".

4. ההסתדרות עתרה לבית הדין הארצי לעבודה בדרישה לבטל את הסעיפים בתכנית הכלכלית הנוגעים לפנסיה ואשר מונעים קיומם של הסכמים קיבוציים. נשיא בית הדין השופט סטיב אדלר, קרא את עתירת ההסתדרות וחייב את האוצר להגיש כתב תשובה בתוך כשבוע. האוצר בחר שלא להגיב ותחת זאת טען כי בית הדין איננו מוסמך לדון בנושא.

טענת סמכות זו נדחתה על-ידי בית הדין אשר קבע ברוב דעות כי יש לו הסמכות לדון בנושא. ההחלטה התקבלה בהסכמת חמישה מתוך שבעה חברי המותב.

בין המסכימים היו אף נשיא בית הדין וסגניתו, נציגי העובדים ואפילו אחד מנציגי המעסיקים. דעת הרוב, שנכתבה על-ידי הנשיא אדלר, קבעה מפורשות, כי - "אין מדובר בקיומם של הסכמים בין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות בלבד, אלא בקיומה של מערכת כוללת ומקיפה של הסכמים קיבוציים והסדרים קיבוציים, המרכיבה את מערכת הפנסיה הצוברת. הצדדים למערכת פנסיה זו הם ארבעה: ההסתדרות, המעסיקים, המדינה וקרנות הפנסיה.

בקשתה העיקרית של ההסתדרות בסכסוך שבפנינו היא להבטיח את המשך פעילותה והפעלתה של מערכת הפנסיה הקיימת. אין לכחד, כי משך שנים רבות עמלו ההסתדרות והמעסיקים על הקמת המערכת, וההסתדרות נטלה את האחריות על ניהול המערכת והפעלתה. ההסתדרות מעונינת בהמשך מצב זה, ונראה כי התאחדות התעשיינים שותפה לעמדתה". ובהמשך:

"עתירתה של ההסתדרות מופנית כלפי שותפיה למערכת הפנסיה, ובראש וראשונה המעסיקים והמדינה, ובקשתה היא שתקויים מערכת הפנסיה המוסכמת מזה שנים רבות והמבטיחה זכויות לעמיתי הקרנות, שרובם חברי הסתדרות או חברי ארגונים אחרים". "עיקר הסכסוך שבפנינו הוא בתחום יחסי העבודה והביטחון הסוציאלי. מדובר בסכסוך ארצי, כללי ויוצא דופן בחשיבותו.

משכך, לטעמי, עלינו לפרש את סעיף 25(1) לחוק בית הדין לעבודה על-פי תכליתו ולקבוע, כי עניינו של הסכסוך הוא בסמכותו של בית דין זה. דעתי בהקשר זה היא, כי עיקר עניינה של תובענה זו בא בגדרי משפט העבודה והביטחון הסוציאלי, תחום שבמומחיותו הייחודית של בית דין זה. זאת ועוד, על-מנת לברר את מה שלכאורה, מהווה את מרכז העתירה - מידתיותו של החוק להבראת הכלכלה - יש הכרח להציג שאלות למומחים שנתנו תצהירים ואף לשמוע את עדותם של המצהירים מטעם ההסתדרות, דוגמת ח"כ אברהם שוחט, ואולי אף מטעם המדינה. כמו כן, אין הכרח, כי הדיון בשתי הערכאות יתארך.

יצוין, כי אין אנו מביעים דעה בשאלה, האם יש מקום לשנות את שיטתנו המשפטית, לפיה כל ערכאה במערכת המשפט רשאית לדון בתקיפה עקיפה של דבר חקיקה. נדגיש כי בית הדין הארצי הנו ערכאת ערעור עליונה.

"סגנית הנשיא - השופטת אלישבע ברק הצטרפה למסקנתו של הנשיא אדלר והוסיפה מספר הערות, כך למשל: "הדגש אם כן הוא כי העילה במובנה הרחב היא עילה מתחום משפט העבודה והביטחון הסוציאלי. על כן מדובר בתקיפת מעשה שלטוני הפוגע ביחסים שבסמכות בית הדין לעבודה. הטענה היא שזרוע של השלטון פוגעת בזכויות גמלאים, בהסכמים קיבוציים ובתקנונים של קרנות פנסיה. אם לעמית בודד יש זכות שבדין בבית הדין לעבודה, גם לארגון זכות כזו. ברי שיש בענייננו סמכות לבית המשפט הגבוה לצדק, אך המבקשים בחרו לפנות לבית הדין לעבודה. סמכות של שתי ערכאות אינה שוללת מהמבקשים את הזכות לבחור בערכאה הרצויה להם".

5. החל מהגשת העתירה לבית הדין הארצי לעבודה, מפרסם אוריאל לין, חבר ליכוד, מקורבו של נתניהו, בעל חברת כח אדם ויו"ר איגוד לשכות המסחר, הודעות וקריאות לביטול ולסגירת בתי הדין לעבודה. קריאות אלו באות באופן בלתי מקרי בסמוך להחלטות בית הדין בנושא המחלוקת עם האוצר וניתן לראות בהם איום מרומז וניסיון להשפיע על בית הדין.

6. ע"פ פרסומים בעיתונות, במהלך המאבק עם ההסתדרות קיבל נתניהו שירותי תקשוב מהפרסומאי רוני רימון. לא ברור מי מימן את השירותים הללו אך ברור כי משרד האוצר לא מימן אותם וכי מדובר לכאורה בקבלת טובת הנאה.

7. למרות הביקורת החריפה על התנהלותו של המפקח על הביטוח אייל בן שלוש, החליט שר האוצר נתניהו למנותו כמפקח קבוע (עד כה שימש כממלא מקום).

8. במהלך העיצומים הודיע האוצר על כך שעובדים הנמצאים בעיצומים לא יקבלו שכר. האוצר אמר כי מדובר במהלך המתואם עם היועץ המשפטי ועם משרד המשפטים, אך זמן קצר לאחר מכן התברר כי הדבר איננו נכון וכי משרד המשפטים התנגד למהלך.

9. בראשית המאבק בין ההסתדרות לאוצר, הודיע האוצר כי בכוונתו להתערב בחקיקה ביחסי עבודה, אך היועץ המשפטי לממשלה הביע את התנגדותו הנחרצת למהלך.