ניתן ואפשר לבלום את הפשע המשתולל והמתרחב. ניתן לעשות יותר ומהר - גם במצב הנוכחי, עם תקציב משטרתי נמוך, חוסר בשוטרים ובאמצעים טכנולוגיים.
אם הגורמים המתאימים: הממשלה, הכנסת, משרד המשפטים, המשטרה - יתנו למשימה זאת עדיפות לאומית ויהפכו זאת לתוכנית רב שנתית ורב שלבית.
יש לתת לציבור יותר ביטחון אישי, ציבורי וחברתי - ברחובות, בבתים, בריכוזי אוכלוסיה, במקומות בילוי ובתנועה בכבישי ישראל. בכל הנקודות, שפורטו לעיל, ניתן לעשות יותר וחייבים למהר.
כאשר פסק דין לכתיבה נשכח אצל שופטת 10 שנים, מבלי שהנהלת בית המשפט הנוגעת בדבר יודעת מכך - והפרקליט מטעם התביעה שוכח על קיומו - ואז מתברר שהנאשמים באונס יוצאים זכאים מחמת התיישנות, אז מה הפלא?
כאשר תיק, כמו של הנשיא קצב, מתמשך, מקרטע, לא מחליטים בו, ואז מעבירים אותו לפרקליט חדש שמבקש דחייה/השלמה, אז מה הפלא? כאשר המשטרה חוקרת את ח"כ איווט ליברמן משך 10 שנים (כולל האזנות סתר חריגות) - והוא איש פוליטי ומנהיג מפלגה והתיק רובץ עליו כעננה, אז מה הפלא?
כאשר אותו תהליך עובר על גאידמק והוא מתקרב ל-10 שנים חקירה בקרוב ועדיין אין קצה חוט של כתב אישום, אז מה הפלא? אז, בנסיבות אלה מי ילחם בפשע הקשה, המאורגן, בפושעים הבודדים והלא מאורגנים, מבצעי האונס, השוד, הבריונים, הדקירות, פריצות לבתים, למכוניות, סחר בנשים, פרוטקשן, הימורים, אז מה הפלא?
בכל הפורומים שנושא הלחימה בפשע עולה לדיון, מזכירים את רודי ג'וליאני - מושל ניו-יורק שלקח על עצמו משימה, לדכא את העבריינות בניו-יורק והצליח בגדול. איך?
הרבה שוטרים ברחובות, במשימות, הרבה תקציבים, הרבה גיבוי ממשלתי וחברתי והלהבות דעכו למרבה הפלא. האם אצלנו זה יכול להצליח - כן. בתנאי שכפי שציינתי יתנו תקציבים, גיבוי תוכנית רב שלבית, לאמור: תוספת 2,000 שוטרים, 300-400 שופטים, אמצעים טכנולוגיים, משפטי בזק, קביעת מועדים קצרים - ענישה הולמת, מרתיעה, חזקה וכואבת, מובן שלא בשנה אחת, אבל לפי תוכנית "5 שנים" שאותה ניתן לבצע.
עונשים חמורים
אם צריך לתקן את החוק הפלילי ואת הפרוצדורה - כן יהי. יש לקבוע בחוק - כי מבצעי פשע חמור ורצח - עונשם ייקצב לתקופות ארוכות. עבירות שעונשם מעל 20 שנה - לא פחות מ-20 שנה + עבירות רצח - לא פחות מ-35-40 שנה.
חופשות, חנינה, הקלה בעונש - רק אחרי ריצוי 2/3 מהעונש שנקצב וגם אז ע"י ועדה מיוחדת בהשתתפות נציג המשפחה הנפגעת או נציגה או פרקליטה - ולא פחות מ-25 שנה של ריצוי ממשי.
אל לציבור להיות נאיבי - כיום לעבריינים הכבדים והמאורגנים, יש אמצעים טכנולוגיים העולים על אלה של המשטרה. מבחינת תקציבים, רכב, עורכי דין, גיבוי, נחישות יותר מאשר למשטרה ופרקליטות.
כאשר אני שומע דיונים בתקשורת, על נושא "פשע מאורגן", "משפחות פשע", ובה עורכי דין פליליים, טוענים בלהט מזויף, כי אין בארץ פשיעה מאורגנת או משפחות פשע, נראה שהם למעשה, חיים בעולם וירטואלי חצי אידיאלי, עושים צחוק מאיתנו וגם מעצמם.
כאשר מוצאים טיל לאו, מוכן לפעולה בנתניה וטיל נוסף ברמת-אביב, כאשר מתפוצצת פצצה במשרד של חלפן כספים - כאשר מבקר בו במקרה, זאב רוזנשטיין, עו"ד יורם חכם ז"ל נרצח במכוניתו, "עד מדינה" בתיק פשע חמור מורעל יום לפני מסירת עדותו בתוך כותלי בית הסוהר השמור. כאשר חנניה אוחנה נרצח בחניון ביתו ואחרים נפצעים או יורים לעברם או מגלים מטענים ליד או מתחת למכוניתם ועדים ויריבים נרצחים אפילו בבית חולים, וניסיון חיסול בחוף בת-ים ורצח אשה חפה וצעירה - זה "פשע מאורגן".
כאשר יש עובדות, הוכחות ומידע מודיעיני שיש אזורי שליטה" בכל חלקי הארץ השייכים לפרטים או משפחות העוסקות בכל תחומי הפשע: סמים, הימורים, סחר נשים, זנות, פרוטקשן בארץ ובחו"ל - זה "פשע מאורגן".
אז לא לטמון את הראש בחול ולהקצות למלחמה זו, אמצעים, תקציבים וכוח אדם. בין הגופים, צריך לנער ולטלטל את מערכת בתי המשפט - ליעל אותה, לזרז אותה, להגביר כוח אדם שיפוטי מקצועי, לקצר תורים, לזרז מתן פסקי דין והחלטות ולהחמיר - להחמיר בענישה - כאשר האינטרס הציבורי חייב לגבור על האינטרס האישי.
יש צורך במנהיגות - אמיצה, יצירתית ולא מגמגמת בפרקליטות ובעיקר מצד העומדים בראש הפירמידה. היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז ופרקליט המדינה, לדור לא מוכיחים זאת במעשיהם ובהחלטותיהם.
לסיכום ניתן לומר: "אם כל הגורמים, החל מהממשלה ומטה לא יתעוררו בזמן ומהר - נמשיך לחיות בפחד ברחובות, בחוף הים ובבתים, ולא זאת המטרה של שהותנו במדינה דמוקרטית בה שולט שלטון החוק.
לעניין הגדרת ארגון פשיעה - או פעיל או חייל בארגון כזה או עומד בראש ארגון פשיעה - ראה "חוק המאבק בארגוני פשיעה" - 2003.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
