הפולנים לא אוכלים גפילטע פיש וגם לא קרפלך. אפילו לא טשולנט. הם אינם מודעים בכלל למאכלים האלה, שהם נחלת כל בית פולני בארץ. ממש כמו הבולגרים, שלא שמעו על בורקס חם, או אבטיח עם גבינה מלוחה. רק היהודים, שמוצאם מארץ הבלקן, סועדים אותם על שולחנם.
תייר ישראלי שמגיע לפולין ומבקש אחד מן המאכלים שמנינו - חזקה עליו שיצטרך לשוב כלעומת שבא. מרק קנידלך, מסתבר, יש רק אצל האמא בבית. לא במסעדה הפולנית השיגרתית.
גם הבדיחות העממיות והמסורתיות שמתהלכות כאן על הפולניות - הן לא יותר מעורבא פרח בפולין. תשכחו מהן, ומהר. האמא הפולניה, כפי שמתאר אותה יאיר גרבוז בספרו, קיימת רק בארץ. בפולין פשוט אין לה זכר. וזה מזכיר לי מיתוסים אחרים, כמו אלה הקובעים כי הסקוטים הם קמצנים ושהרומנים הם גנבים. לכל התוויות המיתולוגיות שהדבקנו להם, אין שום אחיזה במציאות.
האישה הפולנית מפרגנת, חמה, מסורה ואוהבת. בשום פנים ואופן היא לא תנקוט בתכסיסים של "פוילע שטיק". גם חזות ה"פוילישע דריבקה", של האשה השולטת והקובעת כל דבר, ושרק לה המלה האחרונה, איננה קיימת. לא בוורשה ולא בפריפריה. בעלה של אשה פולניה יכול להיות סמוך ובטוח שלא ישמע אותה רוטנת באוזניו, חדשות לבקרים, כי את המנוחה האמיתית היא תוכל למצוא רק בקבר.
מושגים מעוותים
אחרי ככלות הכל, המושגים הרווחים אצלנו על בני עמים אחרים הם פשוט מעוותים ונולדו, בסך-הכל, מבדיחות פרטיות ומקומיות, שהושתלו פה ושם, ושברבות הימים התפשטו והפכו לנחלת הכלל.
בעת ביקורנו האחרון בפולין נוכחנו לדעת כי ספרי המהתלות שקראנו בארץ משקפים, אולי, מציאות של פעם, ושבכל מקרה כבר מתה מזמן. דמויות כמו הרשלה מאוסטרופול, או הקוסם מלובלין, המתארות את ליצן העיירה היהודית, אינן משקפות את אופי התושבים הפולנים. אפילו הסיפור על חכמי חלם אין בו כדי לאפיין את החלמאים. ההיפך הוא הנכון: הם דווקא אנשים מציאותיים, ריאליסטים ומביני-דבר. מה שברור הוא שבשום פנים ואופן לא ניתן לעבוד עליהם.
בארץ מהלכות שמועות כאילו הפולנים אינם ידועים כמקפידים על ניקיון. בסיור ברחובותיה של ורשה והפריפריה הופתענו לגלות כי קשה למצוא כיום מדינה נקייה יותר עלי אדמות. הרחובות בוהקים ומצוחצחים, ואיש לא יעלה על דעתו להשליך בהם אשפה. שמועה אחרת, שלפיה תייר אינו יכול לתקשר עם הפולנים, אלא אם הוא דובר את שפתם, מופרכת גם היא. כמעט כל צעיר פולני דובר אנגלית, שהפכה לשפת הלימוד השנייה שלו בבית הספר, ואילו הקשישים דוברים גרמנית או צרפתית.
ישרים והוגנים
ועוד מיתוס מנופץ: אין זה נכון שהפולנים מבקשים להתרחק ממי שאיננו פולני כמותם. אדיבותם לתיירים הזרים היא מעל ומעבר. הם יעשו כל שלאל ידם כדי לסייע להם במציאת דרכם ואפילו יתלוו אליהם כברת-דרך כדי שיגיעו למחוז-חפצם.
לצוענים, לקבצנים ולמסוממים של ורשה, שעד לאחרונה מילאו את רחובותיה, שוב אין זכר. המשטרה המקומית דאגה לסלקם ומקפידה למנוע את חזרתם אליהם. ואם, בכל זאת, ימצא, פה ושם, מישהו כזה - חזקה עליו שיעבור בדיקה קפדנית אצל שוטר המקוף, המסייר תדיר ברחובות. גם הבריונות, שפשתה בוורשה, נעלמה כלא הייתה. השקט והנימוס שולטים בכל מקום. אפילו בני הנוער אינם פוצים קולם ברמה.
אבל מעל לכל - הפולנים הם ישרים מאין כמותם. הם לא ינסו לרמות אותך ואינם משקפים את דמות הסוחר הגזלן. וגם זה, לפחות, משהו!
