|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בן-גוריון אינו רק שדה תעופה
|
רגע לפני שהציבור "מתנתק" מן האקדמיה, ממש כמו שהחל סולד מבית המשפט העליון, הגיעה העת שהעומדים בראש המוסדות המכובדים יבהירו לו כי פעילותם המדעית המבורכת אינה כרוכה בהתנכרות למדינה המתקצבת
|
|
מה לעשות? בחברה הישראלית הסטודנטים מפעם לפעם לובשים מדים [צילום: סלקום]
|
|
|
|
|
שוב תופעה של מרצה, הפעם מתרגל, שסירב לאפשר לסטודנט-מילואימניק לשבת בכיתתו כשהוא לובש מדי צה"ל. הפעם באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כן, זו שנקראת על שם מייסד צה"ל (אותו ארגון שחייליו לובשים מדים), שר הביטחון וראש הממשלה הראשון. אותו אחד שהחליט כי הצבא הממלכתי יהווה כור ההיתוך הישראלי המרכזי, שיזכה למעמד ציבורי רחב, ישתתף במטלות לאומיות מעבר לאלו הצבאיות ויהיה סמל לשיבת היהודים לארצם והקמתה של מדינתם הריבונית. על אף ששמו הוענק לשדה התעופה הישראלי, הרי שעדיין אין מוסד ממלכתי המזוהה עם דוד בן-גוריון מאשר צה"ל.
האם מקרי שדווקא בקמפוס זה אירע המקרה? יש שיטענו שאכן מקרי הוא הדבר. הרי אותו מתרגל יכול היה ליישם את מדיניותו גם במוסדות אחרים בהם הוא מועסק, וגם שם לאסור על תלמידיו ללבוש מדים. יש שיגרסו ההיפך, ויזכירו את עובדת הפיכתו של הקמפוס הבאר-שבעי לחממת שיח פוסט-ציוני שבה חוסים רבים ממנסחיו ומקדמיו. קשה להכריע, וגם אין לכך חשיבות. אך רגע לפני שהתופעה הופכת למגמה (רק לפני מספר חודשים ארע מקרה דומה) - יש לתבוע מן המועצה להשכלה גבוהה לחזור ולשנן את מה שארגוני המורים יודעים לומר ערב כל שביתה: מוסדות חינוך המתוקצבים בכספי משלם המיסים אינם רק מוסדות להקניית ידע. גם סוגיית הערכים, הקשר למדינה, כיבודה וכיבוד סמליה וערכיה הם חלק מן הסיפור.
גם אם במוסדות להשכלה גבוהה נסתפק ב-"כיבוד סמליה" של המדינה, ודאי ובודאי לא נוכל לסבול את הצגתם של אלו כבלתי לגיטימיים. נזכיר שבמעונות הסטודנטים של אותה אוניברסיטה נאסר על תלמידים, כך נטען, לתלות ביום העצמאות את דגל ישראל בנימוק שהדבר מפריע לעמיתיהם הערבים. האם הייתי מעז, לו למדתי באוניברסיטת קהיר, לתבוע את הסרת הדגל המצרי המתנוסס על מבנה של המוסד? ולמה להרחיק למצרים - באוניברסיטאות האירופיות והאמריקניות, פרטיות כציבוריות, מצוי דגל הלאום בפתח כמעט כל בניין.
פרובוקציה מתוכננת?
את הקורא, החושש לעתידו של אותו מורה כתוצאה מהתעוררותה של המדינה ותביעתה להרחיקו ממוסד ציבורי המעביר לו משכורת, נוכל להרגיע. עתידו מובטח. לפחות זה האקדמי. הוא ושכמותו רק קונים כך את עולמם. במציאות העגומה שנכפתה על 'השיח האינטלקטואלי האופנתי' עוד יקבל אותו מורה פרס מאגודה אירופית לשוויון, מינוי ללימודי הדוקטורט מקתדרה אמריקנית לזכויות אדם, מענקי מחקר במכון בינלאומי לזכויות אזרח ותעודות כבוד ומלגות מטעם שלל מוסדות פוסט-ציוניים העסוקים בחקר המיליטריזם הציוני לגווניו. כך שככל הנראה הפרובוקציה המתוכננת עוד עלולה להפוך רווחית. לכאורה פרובוקציה מתוכננת, שכן סטודנטים במדים אינם מחזה נדיר בישראל. להיפך, נדיר לא להיתקל בהם. וממש כפי שמרצה, המעוניין לא להיתקל בתלמידות בלבוש מינימליסטי משהו, לא יציע את שירותי ההוראה שלו למוסד חילוני, ומרצה, המתעקש להימנע בעצמו מלבוש צנוע ומענידת כיפה לראשו, לא ישלח את קורות החיים שלו לוועדות הקבלה של מכללה דתית, כך על מרצה שאינו יכול לסבול ללמד תלמידים לובשי מדים - להימנע מללמד בישראל!!! מה לעשות? - בחברה הישראלית הסטודנטים מפעם לפעם לובשים מדים.
רגע לפני שהציבור "מתנתק" מן האקדמיה, ממש כמו שהחל סולד מבית המשפט העליון, הגיעה העת שהעומדים בראש המוסדות המכובדים יבהירו לו כי פעילותם המדעית המבורכת אינה כרוכה בהתנכרות למדינה המתקצבת ורתיעה ממנה; כי רב-תרבותיות - שהפכה לערך מוביל בשיח העכשווי במדעי החברה והרוח - איננה "כיסוי" לשלילת הזהות הישראלית-ציונית וכן שחופש הפרט אינו זוכה מצדם להגנה רק כשהוא נרמס בשדות זרים.
|
| תאריך:
|
09/08/2008
|
|
|
עודכן:
|
09/08/2008
|
|
אודי לבל
|
|
בן-גוריון אינו רק שדה תעופה
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
י.ש
|
10/08/08 00:23
|
|
|
|
|
|
אודי הגבר...
|
10/08/08 14:53
|
|
|
|
2
|
|
מוחמד
|
10/08/08 10:57
|
|
|
|
3
|
|
מרק טווין
|
10/08/08 15:51
|
|
אין כמו האשליה העצמית. מי יכול היה להעביר את חייו בלעדיה? היא מקלה על מכאובינו, מקהה את חרדותינו ומנחמת את נפשנו. אה, כן - והיא יכולה גם לחסל את עולמנו. שירת הסירנות שהביאה את מלחי קדם וספינותיהם להתנפץ אל מול הצוקים - מהי אם לא קול האשליה המשמיעה את פיתויה?
|
|
|
|
|
"ברוכה הבאה למאדים", הופיעה על צג הטלפון הנייד שלי הודעה ששלח לי ידיד, כשנודע לו שאני בביקור בבייג'ינג. אלא שמן המראה הראשון של העיר, של המכוניות האירופיות החדישות שגדשו את כבישיה עתירי המסלולים, הרמזורים, רבי הקומות חסרי הנוי ושלטי הפרסומת ללא הפסקה, דווקא קיבלנו רושם מוכר, של עיר מודרנית, ממוסחרת, שרמת זיהום האוויר בה עולה על כל עיר תעשייתית ידועה לי.
|
|
|
|
|
האווירה הקודרת של ליל ט' באב בכפר גלותי מרחפת, לעתים, בזיכרוני. יהודים לבושי בלויים יושבים על הארץ וקוראים קינות בלחן נוגה לאור עששיות, מי בעיניים דומעות, ומי בהתייפחות; ואני עולל רך יושב ליד אבי ז"ל, ומביט חליפות בפניו של ר' שלום הישיש הגועה בבכי מר, ובחטוטרתו השפופה כקומתה של כנסת ישראל. הנה הוא פותח בקריאת מגילת איכה בקול רוטט ובדמעות שליש, וכשמגיע לפסוק: "היו צריה לראש", הייתי רואה בדמיוני הילדותי את הגויים המרושעים נציגי השלטון שונאי ישראל, שהרבו להציק לקהילה במעלליהם הרעים.
|
|
|
|
|
צר לי שלא הגבתי בזמן אמת, מיד לאחר שקראתי את הדיווח על פסק הדין, שלחתי נשיקות כתובות במייל ליואב, ורק היום העפתי מבט בפסק הדין, וחשכו עיני.
|
|
|
|
|
אפשר, וצריך, כבר לומר: אם לא תהיינה בחירות כלליות, הממשלה הבאה שתקום תהיה לא לגיטימית מכל בחינה שהיא. מוסרית - היא תהיה לוקה בפגמים ובכתמים שלא ציפי ליבני ולא שאול מופז יוכלו למרֵק. לא יהיה בה מתום. כולה תהיה פצע וחבורה ומכה טרייה. וחוקית - אי-אפשר יהיה לומר עליה שהיא מבטאת את רצונו של רוב הציבור, שכן היא תישען על חברי כנסת שנבחרו במציאות שונה לחלוטין מזו של היום.
|
|
|
|
|
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
