כל מי שעוסק במלאכת החוק יודע היטב כי קשה מאד לחרוץ דין צדק וכי עשיית משפט איננה עיסוק אובייקטיבי מוחלט הנגזר רק על-פי סעיפי החוק היבשים. שהרי כבר ראינו מקרים לא מעטים בהם ערכאה שיפוטית גבוהה הפכה על פניה את החלטתה של ערכאה שיפוטית נמוכה - כאשר שתיהן מתבססות על אותה מסכת עובדות. בקיצור: פנים רבות לו למשפט. לכאן ולכאן.
אחד האישים שאיפיין, אולי יותר מכל קודמיו, את הדואליות הזו, את ההתלבטות הקשה בין העובדות למשמעותן, בין הדין לבין הצדק, היה היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין שהודיע השבוע על החלטתו לסיים את תקופת כהונתו בתחילת השנה הבאה.
סוד גלוי לכל הוא שאליקים רובינשטיין רוצה להגיע אל כס בית המשפט העליון וכי בשלב זה בחייו נראה שהוא ממש ניצב על סף הנכסף. ואולי לא, כיוון שלא בטובתו נקלע רובינשטיין לדילמה קשה של אוי לי מיוצרי ואוי לי מייצרי. מצד אחד מאיץ בו שר המשפטים יוסף (טומי) לפיד להפסיק להתמזמז ולקבל, סוף סוף, החלטה בכל "התיקים הציבוריים" הנתונים להכרעתו. מצד שני הוא מתלבט מאד כיוון שהחלטתו, תהיה אשר תהיה, עלולה לגזור גורלות אישיים וגם את גורל מנהיגות המדינה.
כמי שעקב בלא מעט מקרים אחר התנהלותו השיפוטית של היועץ המשפטי, אני יכול לקבוע, ללא היסוס, כי למרות הביקורות הרבות שנמתחו עליו, אליקים רובינשטיין תמים פועלו. הוא אומר ועושה את מה שהוא באמת מאמין בו, בחשיבה אינטלקטואלית מעמיקה, בהכרה ברורה כי הוא דן בגורלות אנושיים ועל כן כה חשובה הזהירות והבדיקה המחודשת של העובדות, הוא רב ידע ובקיא במשפט עברי, הוא ניחן בתכונות של דרך ארץ ונועם הליכות כלפי כל אדם, וכל פועלו בדיוק על-פי צו מצפונו.
אבל יחד עם כל המעלות השיפוטיות וההתנהגותיות שמונים בו - אליקים רובינשטיין הוא גם אדם המבקש, בכל תמצית יצריו, לממש את משאת נפשו - להגיע לבית המשפט העליון. ודווקא בשל כך נראה לי כי המטלה הכבדה המונחת כרגע לפתחו ב"תיקים הציבוריים" היא ממש בלתי אנושית, משום שכל החלטה שיקבל עלולה לחסל את תקוותו לממש את חלומו.
אם יחליט להגיש כתבי אישום נגד כל "הכוכבים הנחקרים" יתכן והמואשמים יעשו כל שניתן כדי לטרפד לעולמי עולמים את אישור מינויו לבית המשפט העליון. ואם יחליט שלא להגיש כתבי אישום ולפטור את הנחקרים בלא כלום - יתכן והמערכת לבחירת שופטי העליון, בהובלת הנשיא אהרן ברק, תחליט שאדם שאינו יודע להחליט כראוי בעיניה, אינו תאים לבוא בשער היכל המשפט העליון.
בגלל כל הטעמים האלה אני מוכן להמר: עד שתצא מחצית השנה שנותרה לסיום כהונתו יחליט אליקים רובינשטיין להגיש גליונות אישום פליליים בכל "התיקים הציבוריים" שנצברו על שולחנו.
בפרשת העמותות של מפלגת העבודה הוא יורה להעמיד לדין את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ואת מי שהיה מזכיר הממשלה וכיום ח"כ - יצחק הרצוג; בפרשת גיוס הכספים מחו"ל - מקופתו של סיריל קרן או מקופה נעלמת אחרת - בימים שקדמו לבחירתו של אריאל שרון, הוא יורה להעמיד לדין את ראש הממשלה, את בניו - שומרי זכות השתיקה - ח"כ עמרי שרון ואחיו גלעד שרון, כמו גם את כל הגיבורים המעורבים בפרשת "האי היווני" - כולל גלעד שרון שזכה לתשלומי רבבות דולריים מדי חודש מקופתו של היזם ואיש העסקים דוד אפל, תמורת "שירותיו" לקידום הפרויקט.
אם, בעקבות החלטתו הקשה הזו, תיחסם דרכו של היועץ אל הכס העליון, והיה שכרו מכל עמלו בכך שיכנס להיסטוריה כמי שקבע כי במדינת ישראל הצדק שוויוני לכל. לאחרון הפושעים כמו גם לראשון במעלה. אין יוצא מן הכלל. ונכתב שמו של אליקים רובינשטיין באותיות של קידוש לבנה, כאחד, יחיד ומיוחד בספר דברי הימים של מערכת הדין והצדק במדינת היהודים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
