עודף משקל והשמנת יתר מהווים כיום בעיה בסדר גודל עולמי ונמצאים בעלייה מתמדת בעולם המערבי. השמנה בימינו אינה עוד נחלת בודדים - היא הפכה למגפה חובקת עולם.
תוצאות חדשות של סקר ה-NHANES בין השנים 2004-1999 מדגימות עלייה של כ-5.4% ו-3% במשקל עודף ובהשמנת ילדים ומתבגרים בהתאמה, בהשוואה לסקרים מוקדמים יותר. כ-30% מהילדים בגילי 19-2 בארצות הברית נמצאים בסיכון למשקל עודף (אחוזון מעל 85) וכ-17% מהם שמנים (אחוזון מעל 95).
בקרב אוכלוסיית המבוגרים בארצות הברית כ-32.2% הם שמנים לעומת 30.5% בסקרים קודמים. אחוז הסובלים מעודף משקל נותר זהה - כ-34%. עובדה זו מלמדת אותנו כי יותר ויותר אנשים שמשקלם תקין נעשים בעלי משקל עודף, וכמו-כן יותר בעלי עודף משקל נעשים שמנים.
בישראל להשוואה, 12.8% ו-5.7% מהילדים בגילאי 18-12 נמצאים בסיכון למשקל עודף והשמנה בהתאמה. 22.9% מכלל אוכלוסיית המבוגרים הם שמנים, ו-39.3% בעלי עודף משקל.
- עודף משקל (overweight) נחשב כאשר ערך ה-BMI הוא בין 25 ל-29.9.
- השמנת יתר (obesity) כאשר ה-BMI בין 30 ל-34.9
- השמנת יתר חולנית (morbid obesity) כאשר ה-BMI הוא 35 ומעלה.
מחקרים רבים מעידים על כך שלמרות המודעות המתעצמת וגדלה בנושא השמנת יתר והשלכותיה הן בילדים והן במבוגרים, קיימת מגמה הולכת וגוברת של עלייה בשכיחותה, הן בארצות שונות והן בישראל.
ההשמנה פוגעת בכל שכבות האוכלוסיה ללא הבדל דת, מין, גזע או מצב סוציו-אקונומי. השמנה הוגדרה על-ידי ארגון הבריאות העולמי מחלה, כיוון שהיא פוגעת בכל המערכות בגוף ומהווה גורם סיכון משמעותי למחלות רבות.
לעודף משקל והשמנת יתר היבט בריאותי, רפואי, גופני ונפשי גם יחד, המובילים באופן ישיר לדימוי וביטחון עצמי ירודים ולעתים אף לדיכאון. מכאן נובע הצורך בטיפול בכל גורמי ומרכיבי ההשמנה מנקודת מבט רפואית, גופנית, תזונתית ונפשית בתוך ראיית האדם כיחידה גוף-נפש.
האם חשבתם פעם, מה זה משנה מה שמה של הדיאטה שהחלטתם לעשות ואילו הרכבי מזון ייחודיים היא מציעה? מדוע, למרות כל סוגי הדיאטות השונים, מוצרי ההרזיה השונים והחדשים הצצים כפטריות אחרי הגשם ומבטיחים לנו את הפתרון המיוחל, אנו נכשלים בשמירה על משקלנו לאורך זמן?
הרי לכאורה מדובר במשוואה פשוטה! כל עוד כמות הקלוריות שאנו מוציאים גדולה מזו שאנו מכניסים, כלומר שרפנו יותר קלוריות ממה שצרכנו, נרד במשקל. אנחנו משקיעים את מיטב כספנו, את כל האנרגיות שלנו והרצון שלנו, תולים תקוות כל פעם מחדש ומצפים שהדיאטה הזאת תהיה ממש האחרונה, אנחנו נותנים אמון בשיטות חדשניות שמבטיחות לנו לרזות מהר, ומתאכזבים כל פעם מחדש מחוסר ההצלחה וחוסר היכולת לשמור על משקל תקין לאורך זמן.
הסיבה האמיתית לכך היא שאנחנו משקיעים את כל האנרגיות והמאמץ ב"לעשות דיאטה", בו בזמן שהפתרון האמיתי מונח בטיפול במקור הבעיה - הראש! החשיבה. הטענה כי עלינו במשקל כיוון שאכלנו יותר ממה שהותר לנו היא נכונה, אבל ממש לא מתמודדת ישירות עם הבעיה. לפיכך ההתמקדות בתפריט בלבד היא שולית. היא תורמת להעצמת הייאוש האישי שלנו ולהעמקת תחושת חוסר ההבנה הבסיסי שמגלים כלפינו.
אנו עולים במשקל בכל אותם המצבים שאינם קשורים לרעב הפיזיולוגי, ובהם אנו נכשלים - כשאנו מצוברחים, כשהיה לנו יום קשה, כשאנו לחוצים, חרדים, מאוכזבים, כשחשים ריקנות, כשחשים לא נאהבים, כשרוצים לפרוק זעם, מתח; חלקנו אוכלים ברגעי עייפות, אחרי כישלונות וגם אחרי הצלחות, ובשביל חלקנו האוכל מהווה "החבר האמיתי", זה שבשעת צרה, מכאוב, צורך בזעקה, משמש המושיע המנסה לפתור את הבעיה.
האוכל אינו מקור הבעיה. ולפיכך ההשמנה היא הסימפטום - התוצר הסופי. מקור הבעיה האמיתי הוא בראש!
לפיכך, רק אם נצליח לעבור שינוי אמיתי המתחיל בראש נצליח לבצע מהפך אמיתי בחיינו, לרדת במשקל ולשמור עליו לאורך זמן. ומהו השינוי האמיתי? טיפול במקור הבעיה, זיהוי הצרכים הנפשיים המובילים אותנו לאכול, זיהוי דפוסי חשיבה הקובעים את אופן חשיבתנו ומשפיעים על מצב רוחנו ומובילים אותנו לאכול, שינוי הרגלים מוטעים ומתן חלופות חדשות להתמודדות והשגת שליטה עצמית.
