הבחירות בקדימה או מדויק יותר, הפריימריז, עוררו רעש, כאילו מדובר בבחירות כלליות.
קשה להניח כי הגברת לבני תוכל להרכיב קואליציה אשר תשרוד לאורך זמן, ומכל מקום כבר נוצר המומנטום לבחירות חדשות כלליות בישראל ב-2009. אומנם זהו צעד גרוע אך נראה כי אין מכך מנוס.
החשיבות אשר לדעתי כן הייתה ראויה לציון בפריימריז הייתה דווקא בפופולריות של שני המועמדים המובילים אשר אחת זכתה בהפרש ממש מזערי לעומת השני.
עובדה זו מלמדת כי עידן העדתיות בישראל אינו קיים, שהרי אילו היה קיים היה ההפרש בין לבני למופז הרבה יותר גדול. ויותר מזה, דיכטר ה"אשכנזי" היה במקום נמוך בדיוק כמאיר שטרית. כלומר, הבוחרים מצביעים משיקולים אחרים, ועניין העדתיות אשר תמיד מנסה, מאן דהוא, להחזירו לחיים, חלף עבר לו, לפחות במערכת הפוליטית, ולדעתי, לא רק בה. זהו בהחלט הישג חברתי לחברה בישראל, אך זהו ההישג היחידי אשר בו יכולה תנועת קדימה להתגאות.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
